פערים מגדרים מטרידים ואפליית נשים - אלה הממצאים העולים מנתונים שפרסמה אמש (רביעי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום האישה הבינלאומי. לפי הנתונים, ההכנסה החודשית הממוצעת מעבודה שכירה של אישה ב-2011 הייתה 6,600 שקל לעומת 9,976 שקל של גבר, כלומר, הכנסת אישה היוותה רק שני שליש מהכנסתו של גבר.
לפי הלמ"ס, חלק מהפערים בין המינים בהכנסה החודשית נובע מהבדל בין תשומות העבודה של נשים וגברים. בשנת 2011, גברים שכירים עבדו בממוצע 45 שעות עבודה בשבוע ונשים שכירות - 36 שעות. אך גם בשכר לשעת עבודה קיים פער בין המינים לטובת הגברים. פערי ההכנסה בין גברים לנשים רק הולכים ומעמיקים יותר ככל ששנות הלימוד הולכות וקטנות.
ובכל זאת מדובר בשיפור: בתחילת שנות ה-90 הכנסת אישה שכירה היוותה רק 57% מהכנסת הגבר, ומ-2002 היחס גדל והיווה למעלה מ-60%.
כשליש מהנשים עובדות חצי משרה
ממצא מדאיג נוסף מגלה, כי במדרג השכירים, נשים היוו 69% מהעשירון התחתון ורק 23% מהעשירון העליון, כאשר רק כ-30% מהמנהלים היו בעצם מנהלות. נתונים אלו מתקבלים למרות שכמחצית מהעובדים בעלי תואר אקדמי היו עובדות; כ-62% מהבנות היו זכאיות לתעודת בגרות, לעומת 51% מבין הבנים; וכ-57% מבין הסטודנטים לתואר ראשון היו נשים (59% מבעלי תואר שני היו מאסטרנטיות ו-52.4% מהדוקטורנטים היו נשים).
גם בשוק העבודה הפערים בולטים: אחוז ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל הגיע בשנת 2012 לכ-58% לעומת כ-70% בקרב הגברים, פער של כ-12 נקודות אחוז. במילים אחרות, כמחצית מהנשים בגיל עבודה אינן משתתפות בכלל בשוק העובדה. חמור מכך, כשליש מהנשים (33.6%) עובדות במשרה חלקית - לעומת פחות מ-14% מהגברים - רובן מרצון. יתרה מזו, כ-11 אלף נשים התייאשו מחיפוש עבודה ב-2012 והן היוו כמחצית (51.1%) מכלל המתייאשים.
נתון מטריד נוסף מגלה כי מספרן של השכירות המקבלות את שכרן באמצעות חברות כוח אדם (עובדות קבלן), הגיע בשנה שעברה ל-24.7 אלף והן כמחצית מכלל השכירים המקבלים את שכרם באמצעות חברות כוח אדם.