בנאום הפרישה שלה מנשיאות בית המשפט העליון הצהירה לפני שנה כבוד השופטת דורית ביניש כי "בית המשפט יושב בתוך עמו", וכי "בשים לב לאופייה ולגודלה של המדינה, תחושה זו היא נכונה פיזית ומורלית".
הנה חלפה לה שנה, וביניש החליטה להתנתק מהעם ולרכוש תמורת 10 מיליון שקל דירת פאר בפרויקט סביוני רמת-אביב, בשטח של 200 מ"ר ועוד 50 מ"ר מרפסת
ביניש, נדגיש מיד, רשאית להשקיע ככל העולה על רוחה את כספה ולגור היכן שהיא רוצה. זכות הקניין, לימדו אותנו ביניש וחבריה, היא זכות יסוד של אדם, שאסור לפגוע בה אלא במקרים חריגים מאוד.
עם זאת, לשמע החלטתה של ביניש לעבור להתגורר במרומי דירת יוקרה רמת-אביבית הצופה מלמעלה אל מימי הים התיכון הכחולים והענוגים, לא יכולנו שלא לנוע באי-נוחות על מקומנו ולהיזכר במושג אחר שהנחיל בית המשפט העליון - "המידתיות".
לא יכולנו שלא לתהות האם ראוי שנשיא בית המשפט העליון, גם אם כבר פרש מתפקידו, יתגורר בדירת יוקרה המרוחקת - פיזית ומורלית - מהמרחב הציבורי? האם, ולו למען מראית פני הצדק, שמירת מעמדו של בית המשפט העליון, הדוגמה האישית וההמחשה כי הוא באמת חלק מהעם - לא ראוי היה שביניש תסתפק בדירה מעט צנועה יותר?
באותו נאום פרישה מהתפקיד הדגישה ביניש עוד כי "השופטים צריכים להיות קשובים למצוקות הציבור ולרחשי לבו, וזאת מבלי להיות נתונים להשפעתן של קבוצות אלה ואחרות".
ועל כך נתהה: כיצד שופט יכול להיות קשוב לרחשי העם ולמצוקות הציבור, כאשר אותו עם, אותו ציבור, מרוחק עשרות מטרים ממקום מושבו ועשרות מיליוני שקלים מחשבון הבנק שלו?
באותו נאום שבו סיכמה ביניש קריירה ציבורית מרשימה ואמיצה, היא חזרה גם לימי נעוריה, ימי שלטונו של דוד בן-גוריון, ימי הקמת המדינה, באומרה כי "ספגנו את ערכיה של המדינה שקמה כמדינה לעם היהודי, למזג אוכלוסיות שונות, לכבדן ולחלוק עמן את הגורל המשותף של עמנו".
זה המקום להזכיר לביניש ולבכירים נוספים בציבוריות הישראלית שבחרו לעבור להתגורר במגדלי יוקרה סטריליים - מגדלי השן של ימינו, כי מי שרוצה באמת ובתמים לחלוק גורל משותף עם אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, לא הולך להתגורר ב"סביוני" או ב"מגדלי", אלא במקומות שבהם מתגוררים האנשים "הרגילים". קיבוץ שדה-בוקר למשל. או לכל היותר, שדרות קק"ל בתל-אביב, רק מטר מעל פני הים.
ביניש רכשה דירה ב-10 מיליון שקל - ראוי?
חן מענית
10.3.2013 / 13:55