האם נובל אנרג'י מוכנה לדליפה?

החודש התבשרנו על התחלת הזרמת הגז הטבעי מקידוח תמר למערכת הולכת הגז של מדינת ישראל. לצד השמחה על מקור האנרגיה החדש שהנו זול ונקי יותר מחלופותיו, ולצד השיח הציבורי הער סביב ההשלכות הכלכליות והלאומיות של הגז הטבעי בואו נזכור את ההשלכות האחרות של קידוחי הגז, שגם הן צפויות להגיע ולהשפיע על כולנו.

על השלכות אלו ניתן ללמוד למשל מהתרגיל הימי עליו פורסם לפני מספר שבועות, שבו נבחנה מוכנות החברות הקודחות להתמודדות עם דליפת נפט וגז מאסדת הקידוח. תוצאות התרגיל חשפו כשלים חמורים ותקלות משמעותיות במוכנות של חברת נובל אנרג'י להתמודד עם בעיות בטיחות שונות בקידוחים.

ביצועו של התרגיל, שנים רבות לאחר שהקידוחים החלו את פעילותם המסוכנת ללא כל אכיפה סביבתית וזמן קצר לפני התחלת הזרמת הגז, מבשר אולי על תחילתו של עידן חדש שבו תפקחנה הרשויות על תעשיית הקידוחים, והים של כולנו לא יופקר עוד. אולם לצד החדשות הטובות, התרגיל גם אומר לנו בצורה ברורה: מדינת ישראל אינה ערוכה להתמודדות עם תקלות ודליפות מאסדות קידוחי הגז והנפט.

התוצאה היא שדליפות כאלה צפויות לגרום לנזקים גדולים ורבים: נזקים לבני אדם שבסביבת אסדת הקידוח, נזקים לעסקים שהים הוא מקור לחמם (דיג, תיירות ים וחוף), וכמובן נזקים לסביבה הימית: זיהום המים (מים שגם מגיעים לברזים שלנו לאחר התפלתם), זיהום החוף, פגיעה בחיים – בדגה ובצמחייה - ופגיעה במערכת האקולוגית הימית והחופית.

תיקון הנזקים הללו ופיצויי הניזוקים צפוי לעלות מילארדי דולרים. נשאלת השאלה: מי ישלם את חשבון הענק הזה? מי ינקה את הים והחוף? מי ישלם לבעלי המלונות לחופי הים התיכון כשאלה יתרוקנו מנופשים? מי יפצה את הדייגים שיושבתו מעבודתם? ומי יפצה את הציבור שהמשאב הימי שלו זוהם – את השוחים, המשייטים, הצוללים..? במילים אחרות – מי אחראי לנזקים מקידוחי הגז הטבעי?

כיום, החוק הישראלי אינו נותן מענה ברור לשאלות האלו. נייר מדיניות חדש של התוכנית למשפט וסביבה באוניברסיטת תל אביב ממליץ לתקן את החוק בישראל כדי שייתן את אותה התשובה שניתנה במדינות מסביב לעולם. החוקים במדינות השונות קובעים משטר אחריות ברור לפיו:

1) האחריות לפיצוי הנפגעים מזיהום הים מוטלת על הגורם המזהם (החברות הקודחות ובעלי רישיון הקידוח)

2) היקף האחריות כולל לא רק נזקים לנפגעים ישירים דוגמת עובדי הקידוחים, אלא גם נזקים לסביבה ולעסקים הסמוכים על הים

3) הדין מכיר בנאמן ציבורי למשאבי הטבע הימיים המוסמך לתבוע בגין הנזקים הללו

4) החברות הקודחות מחויבות להראות יכולת כלכלית להתמודד עם הנזק הצפוי

משטר אחריות כזה יבטיח שיהיה מי שיתקן את הנזקים ויפצה את הניזוקים מזיהום הים. אך מעבר לכך, משטר ראוי של אחריות נזיקית יקטין את הסיכונים להם אנו חשופים מלכתחילה. בעל עסק היודע כי במקרה של נזק חמור הוא זה שיצטרך לפצות את כל הנפגעים פועל ברמת זהירות אחרת לגמרי מבעל עסק היודע שבמקרה אסון מישהו אחר ישלם את החשבון. לראשון יש אינטרס כלכלי מובהק לנקוט באמצעי זהירות יעילים כדי להקטין את חשיפתו לסיכון שיצטרך להוציא סכומים אדירים על פיצויים, בעוד שלאחרון יש אינטרס לפעול בצורה מסוכנת כדי להגדיל את רווחיו על חשבון יצירת סיכון לאחרים.

תיקון הדין הישראלי כך שיהיה ברור מי הם האחראים לתיקון הנזקים הסביבתיים בקידוחי הגז בים הוא דרך למנף את האינטרסים הכלכליים של החברות הקודחות ואת יכולותיהם הטכניות והארגוניות כדי להביא תעשיית קידוחים נקייה יותר ומסוכנת פחות. עד שיחליט המחוקק הישראלי לאמץ את האחריות הזו אל החוק, יכולות החברות הקודחות לקדוח, לזהם ולא לשלם, בידיעה שאת המחיר ישלמו הים והציבור הרחב.

הכותבים הם ד"ר דוד שור ותמרה לוטנר לב, התוכנית למשפט וסביבה, אוניברסיטת תל אביב