יאיר לפיד מגיש: תקציב אילוצים. לא מה שהתכוון. לא זה שתכנן. אבל זה מה יש. תקציב חייב להיות מוגש, חייב להיות מקוצץ, חייב גזירות וחייב לעבור במועד. אם לא - הממשלה נופלת, והממשלה לא רוצה ליפול, לא בינתיים.
260 העמודים נפתחים בהצהרה "תקציב של תקווה". גם בסוג של חזון, די גרנדיוזי, תואם ניסוחי טורי לפיד, אולי אפילו נכתב על ידו: "תקציב שעומדת מאחוריו תפיסת עולם אמיתית, יהפוך למורה דרך, לכלי המגדיר סדרי עדיפויות, למעצב של חברה אנושית.. דרך התקציב המדינה מגדירה את מדיניותה ומשקפת את קשייה, הוא דרכה הכלכלית והחוקית לספר את הסיפור של עתידה". הבטחה יפה - אבל לא ממומשת. לפיד לא רוצה לריב, לא יכול לסבול שמישהו, למעט חרדים, יכעס עליו.
אז במקום לתת מכות במקום שצריך, לחתוך בשומנים ולהיות מסוגל לעמוד בזה, מה שקרוי קביעת סדרי עדיפויות, הוא בחר בדרך הקלה: החטיף סטירות לכוווולם... נשמה שוויונית. עובד סוציאלי. מסתבר שזה מתאים לשותפו להחלטות, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנחבט קשות כשהחל לעשות איזשהו סדר חדש במשק בהיותו שר אוצר במשבר הפיננסי ההוא, ומאז הפסיק לריב ולעמוד על דעתו ועמדותיו.
כך קרה שלפיד שחלם לעבוד במעדנייה ולבחור בדקדקנות וטוב טעם כל מטעם וגבינה, עובד בעצם בקצבייה - חותך ומנסר.
הכי הרבה לא רצה לפיד לריב עם עופר עיני. כך קרה שהספיק ערב אחד בבית לפיד כדי שעיני יחייך. עכשיו גם ברור למה: לא ביטול פטורי מס מקרנות השתלמות, לא מע"מ על פירות וירקות, לא סדר חדש בנמלי הים, בחשמל, במקורות, רשות שדות התעופה, לא טיפול ביוקר המחיה, בקושי נגיעה עדינה ולא ממש מחייבת בתקציב הסקטור הציבורי המנופח, וזהו. אפילו תקציב הביטחון זוכה לעמוד ריק. לבן. לפיד ונתניהו בחרו: גירעון גבוה השנה "באופן חד פעמי" ככתוב, וסיפורי מעשיות לעתיד על תקציב מוקפד, 3%, ב-2014.
הממשלה תישאר מנופחת, מתערבת מדי בשוק ונטולת מנגנוני יציאה ממשבר לצמיחה. הכי גרוע: בדיוק אותם אנשים ימשיכו לעבוד, לשרת במילואים, לשלם מסים - רק יותר. בקיצור, אין הרבה כיסוי למשפט המפתח שמופיע בחוברת התקציב על כך ש"הוא מתקן עיוותים מבניים של עשרות שנים.. יוצר תחושה של שוויון, ומכון לטובת האדם העובד שפרי עמלו מחזיק ומתחזק את המשק הישראלי".
במקרה הטוב, האופטימי, לפיד פשוט לא הספיק. לא ללמוד ולא לדעת. אם היה תלוי רק בו, היה מעדיף לקבוע תקציב ליתרת שנת 2013 ואז להכין את תקציב 2014, על השינויים והתיקונים שהוא חולם להוביל לטובת "ריקי כהן". נכון להיום, חשוב לאוצר להבהיר כי הוא מתייחס לספר התקציב וחוק ההסדרים כאל גל ראשון לתיקונים, אחריו יבואו גלים נוספים של רפורמות ושינויים מבניים, בהצעות חוק נפרדות, כבר במושב החורף הקרוב.
התקציב עובר לממשלה. עם ציוץ פה ותיקון קל שם הוא יעבור. לפיד כבר קיים שיחות עם שרים. מאיר כהן, שר הרווחה ("יש עתיד"), שהשמיע קולות חברתיים לפני כמה שבועות, נרגע אחרי שלפיד קיצץ את הקיצוץ בתקציבו. ישראל כץ, שר התחבורה, שהתמרד בפומבי לפני שבועיים - נח אחרי שהובטח לו שהוא עצמו יקבע את סדר העדיפויות של הקיצוץ אצלו. שר הביטחון יעלון - "מבין" את המצב, אבל הרי "ביבי צריך להחליט על מה הוא מוותר"..
הדרמה תהיה בכנסת. בוועדת הכספים ובמליאה. חודשי יוני-יולי סוערים. התקציב שיגיע - לא יהיה התקציב שייצא. האם יצליח האוצר לשלוט בו כך שרק ה"עיזים" ייצאו? ספק רב.
ובכל זאת, בהצעת התקציב כמה נושאים חשובים שמבטיחים מראש מריבות וסערות עד כדי אפשרות לביטול חלק מהם בכנסת. ראשי מערכת הבריאות לא אוהבים את כללי ההתחשבנות החדשים בין הקופות לבתי החולים; ארגוני המורים שונאים את רעיון השקיפות בתקציב שקובע חובת פרסום דוח שנתי מפורט וגלוי לציבור של הקצאת המשאבים במערכת. הם גם סולדים מהרעיון לקדם את חוק הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך שהתקבל ב-2010 והורדם מאז; הכוחות המוניציפאליים, ששנים מצליחים לחסל כל רעיון לאיחוד רשויות, מתכוננים למלחמה נגד הרעיון הרענן של האחדת "אשכולות אזוריים".
ראשי הרשויות וחברי המועצות אמנם ישמרו על כיסאותיהם, אבל האחדת שירותים תביא לצמצום כוח האדם וההוצאות, וגם את זה הם לא אוהבים. הכי הרבה הם שונאים את ההצעה הטובה בתקציב לאיחוד תאגידי המים, מה שיפחית את מספרם מ-55 ל-15, יחסוך כסף ויוריד מחירי מים לציבור. אבל הצעה כזו הרי מפחיתה ג'ובים והכנסות עקיפות לראשי הרשויות.
הסטודנטים, שמזמן היו צריכים לחיות תחת ממשלה שקובעת שכר לימוד ריאלי לכל ומסובסד לנצרכים ולמצטיינים (אבל גם לפיד כמו כל קודמיו פחדו להתעמת אתם), תכף יפגינו נגד ביטול ההנחה בארנונה לסטודנט שלא עובד, שאינו ממצה את כושר השתכרות שלו; התעשיינים כבר פועלים במרץ נגד תוכניות לחשיפת יבוא ונגד ההקלות בתקינה ההרסנית, שכל כך נוחה להם, ומתקיימת כאן באמצעות מכון התקנים ; הוט ו-yes כבר מתגייסות נגד ההסדרים החדשים בשוק הסיטונאי של התקשורת; הלובי החקלאי מתכונן ללחוץ נגד מכסי יבוא ונגד ההתחייבות ל-OECD לבצע מיפוי ובדיקה של הכשלים הקיימים בתמיכות הישירות והעקיפות לחקלאות; עורכי דין ורואי חשבון כבר עושים דרכם לכנסת או לארוחות בתל אביב עם חברי כנסת בעניין הפרק המתייחס לתכנוני מס והקשחת הטיפול בהון השחור.
היכונו לחזרת הטיעונים של פגיעה בחופש הקניין, פגיעה בניהול, מבריחים עסקים ועוד.
הפרק הנוגע לפנסיה התקציבית של אנשי מערכת הביטחון חושף עוד עיוות שלא היה גלוי עד כה. ידענו שהשכר גבוה, שהיציאה לפנסיה מתקיימת בגיל מוקדם, סביבות 45, אבל לא ידענו שאנשי הביטחון, שכמו כל עובדי המדינה האחרים הנהנים מפנסיה תקציבית צוברים בכל שנה עוד 2% לפנסיה, נהנים למעשה מהטבה נוספת נסתרת ומשמעותית: תוספת חריגה של 6% שחלה במועד הפרישה. מה שיוצר מצב של פנסיה מוגדלת ויקרה במיוחד מגיל צעיר במיוחד.
את זה מתכוון האוצר לבטל - ועל זה צפוי להיות קרב, אבל קרב מתוחכם. הוויכוח הגלוי לציבור יהיה על שעות טיסה, דלק לטנקים ומוכנות למלחמה באיראן או בעזה, אבל בחדרי חדרים ילחצו ראשי "המערכת" על ראש הממשלה לכופף את דרישת האוצר לביטול ההטבה התמוהה והיקרה. אגב, על פי התכנית המוצעת, כל הכסף שייחסך יישאר כל כולו בתקציב הצבא - להתעצמות.
סיפור עתיק מבית אבא. טומי לפיד שר המשפטים, נתניהו שר אוצר, אריאל שרון ראש ממשלה. נתניהו מגיש תקציב ומכניס "עז" שמנה: העלאת שכר לימוד לסטודנטים. לפיד, שזה קהל הבוחרים שלו וקהל ההתייחסות שלו, מתפרץ ומודיע לשרון שסיעתו לא תיכנע ותפרוש מיד מהממשלה. שרון מתכנס לשיחות משבר.. וכך קרה שהוויכוחים היו רק על הסטודנטים וכך "נשכחו" כמה מהנושאים הקשים שהופיעו בהצעת התקציב, בכללם כאלה שנגעו במשרד המשפטים ואנשיו.
לפיד ניצח, שרון התבסס כמנהיג קשוח ונתניהו נכנע לסטודנטים כפי שהתכוון מראש אבל העביר גזירות אחרות.
מהן העיזים בתקציב הנוכחי? לא ברור. אבל בטוח שיש גם יש. האם תוספת מס הכנסה של 1.5% לכולם תחזיק מעמד בכנסת או תתמצה ל-1% בלבד? מס על עקרות בית? קצבת ילדים אחידה - 140 שקל בחודש לכל ילד? תעריף קבורה אחיד (מוצע להעלות את דמי הקבורה ב-4.3% לחברות הקדישא הקטנות ולהפחית 18% לגדולות)? האם יעמדו חברי הכנסת בדרישה לעצירת הרחבת מימון טיפולי שיניים לילדים? בביטול מימון טיפול לנפגעי גזזת?
האם יעמדו שרי ישראל וסגניהם בהצעה להפחית את גודל הפמליות שלהם בצאתם לחו"ל ובכך לחתוך את הוצאות החו"ל שלהם במחצית? "זה כסף קטן", הם כבר אומרים, "אנחנו הרי לא נוסעים למען עצמנו, לנו זה קשה ומפרך...אבל זה קריטי לקשרי ישראל עם העולם... "