באיזו רשות מקומית בישראל הכי כדאי לגור?

בישראל 256 רשויות מקומיות: 75 עיריות, 128 מועצות מקומיות ו-53 מועצות אזוריות. בממוצע, ישנן 8,500 משפחות בסה"כ בכל רשות מקומית. נתון זה מצביע ללא כל ספק על אנומליה. ירושה היסטורית, בלי הרבה היגיון כלכלי, ועם זאת - שום שר פנים לא הצליח עד כה לשנות אותה משמעותית.

האחרון שהוביל מהלך משמעותי לאיחוד רשויות, בדיוק לפני עשור, היה בנימין נתניהו, בשבתו כשר אוצר, יחד עם שר הפנים דאז, אברהם פורז. מהתוכנית הגדולה של השניים, שהייתה חלק מ"התוכנית להבראת כלכלת ישראל", נותרו לבסוף שבעה איחודים שוליים וכמעט לא משמעותיים, ובהם: סביון וגני יהודה, מודיעין-מכבים-רעות וקדימה-צורן. כדי לסבר את האוזן, בתוכנית המקורית דובר על איחוד למעלה מ-150 רשויות מקומיות, מהלך שאמור היה לחסוך למדינה, לפי התחזיות, יותר מ-2 מיליארד שקל.

מלבד המנגנונים המיותרים ביישובים סמוכים וקטנים, הרשויות הרבות מולידות בעיה תכנונית. דבר שבא לידי ביטוי למשל בכך שכל עירייה ומועצה אזורית זקוקות לכמה שיותר שטחי מסחר ותעסוקה שיניבו ארנונה גבוהה ויאזנו את המיסוי החסר שנגבה בארנונה ממגורים (הוצאות התשתיות, החינוך, התרבות, הרפואה ועוד לעולם יעקפו את ההכנסות מהתושבים), לפעמים ללא שום היגיון תכנוני, ודאי בראייה אזורית.

דירוג הרשויות המקומיות של דן אנד ברדסטריט (D&B) לשנת 2013 מצביע, בין היתר, על היחס הבעייתי שבין מספר התושבים למספר העסקים בלא מעט רשויות במדינה. D&B בחנו את מספר התושבים בעיר מול מספר העסקים (חברות בע"מ, עוסקים מורשים, אגודות, עמותות, שותפויות, איחוד עוסקים וגופים ממשלתיים). הפרמטר מעיד על רמת הפיתוח העסקי בעיר ועל אפשרויות התעסוקה בה, כמו גם כמובן על יכולתה של העיר להישען על רגליים מסחריות.

על פי נתוני D&B, מספר העסקים הגבוה ביותר נמצא בתל אביב, שבה יותר מ-78 אלף עסקים ויחס התושבים לעסקים הוא הטוב ביותר, ועומד על חמישה תושבים לכל עסק. בפועל, תל אביב נהנית ממאות אלפי ישראלים שמגיעים לעיר בכל יום לעבודה וקניות (הכנסה אדירה לרשות המקומית) וחוזרים בערב לגן הילדים, בית הספר, פארק המשחקים או המרפאה בעיר אחרת (הוצאה אדירה לרשות אחרת).

מספר זה הוא בהתאמה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיהם ההוצאה לתצרוכת לנפש הגבוהה ביותר ב-2011 גם היא נרשמה בתל אביב ועומדת בסך 6,841 שקל. מבין הערים הבינוניות בולטות רמת גן והרצליה, עם יחס תושבים לעסקים בשיעור 7 ו-9, בהתאמה.

מנגד, מתוך תשע הערים הגדולות (מעל 200 אלף תושבים), מי שסובלות מ"עודף" תושבים מול עסקים הן אשדוד, באר שבע וירושלים, עם יחס של 27, 24 ו-22, בהתאמה - יותר מפי 4 מתל אביב.

בלוד ורמלה יחס תושבים לעסקים בשיעור 29 ו-27 בהתאמה, דבר שיכול לספק עוד הסבר משכנע למצבן העגום (יחסית) של השתיים, הנמצאות בלב אזור הביקוש ומתלוננות כבר שנים על היעדר תשתיות ותעסוקה בתחומן. דבר שהתחדד במהלך הקמת אזור אירפורט סיטי, למשל, על קרקעות מושבים חקלאיים ליד נתב"ג.

בערים הקטנות (עד 50 אלף תושבים) מעלה אדומים מציגה את השיא בשיעור התושבים ביחס למספר העסקים בעיר. על כל עסק במעלה אדומים ישנם לא פחות מ-39 תושבים.

במקביל, על פי נתוני D&B לשנת 2012, מבין הערים הגדולות, תל אביב היא העיר שבה אחוז העסקים הנמצאים בסכנת סגירה הוא הנמוך ביותר, ועומד על 12.5%, זאת לעומת ממוצע ארצי של כ-24% בכלל המשק. מבין הערים הגדולות, באר שבע היא העיר שבה אחוז העסקים הנמצאים בסכנת סגירה הוא הגבוה ביותר ומוערך בשיעור 27% (ראו ראיון עם ראש עיריית באר שבע, המתחייב שלא לאשר יותר מסחר בעיר, בעמ' 6). אשדוד אינה רחוקה ממנה, עם מעט פחות מרבע מהעסקים (23.8%) המצויים בסכנת סגירה.

ואיפה בטוח להקים עסק אפילו יותר מאשר בתל אביב? ברמת השרון. בעיר זו, סיכויי הסגירה של עסק הם בשיעור 10% בלבד. ברמת גן אחוז העסקים הנמצאים בסכנת סגירה הוא 11%. ברעננה, "בתחומה נמצא אזור תעסוקה גדול של תעשיית ההייטק והינה בעלת אוכלוסייה מבוססת", רק 13% מכל העסקים שבעיר נמצאים בסכנת סגירה.

מנגד, באילת מעל 29% מהעסקים מרחפת סכנה ולא רחוק ממנה "מככבות" שוב רמלה (28% מהעסקים בסכנת סגירה) ולוד (26%). בערים הקטנות בולטת מאוד טירה, שם 37% מהעסקים בסכנת סגירה. בעפולה, בירת העמק, 27% מהעסקים עלולים להיסגר.

חינוך - מהיקפי ההשקעה בחינוך לשנים 2010-2011 עולה כי מרבית הערים הגדילו את היקף השקעתן בחינוך משנה לשנה. העיר המובילה בהשקעה פר ילד ב-2011 היא רעננה, המשקיעה כ-10.7 אלף שקל בכל ילד בעיר. העיר שהשקעתה בחינוך לכל ילד היא הנמוכה ביותר היא ביתר עילית, שהשקיעה 1,200 שקל בכל ילד. העיר המובילה באחוז זכאים לבגרות היא קרית אונו, עם 82.5% זכאים. בקצה השני נמצאת כפר קאסם, עם 26.4% זכאים לבגרות.

הוצאות רווחה - מרבית הערים שמרו על היקפי השקעה דומים ברווחה בשנים האחרונות. ערים חזקות יותר, משקיעות כמובן פחות ברווחה. מודיעין, למשל, משקיעה כ-5% מתקציבה ברווחה והוד השרון כ-7%. מנגד, בבאר שבע 16% מהתקציב מיועד לרווחה ובלוד מדובר כמעט בחמישית מהתקציב - 18%.

העיר בעלת הדירוג הסוציו אקונומי הגבוה ביותר (9) היא רמת השרון.

מאזן הגירה חיובי בולט בערים פ"ת, נתניה, מודיעין, אשקלון ובית שמש. מאזן הגירה שלילי בולט בירושלים, ת"א ולוד.

זקנים וילדים ברחובות העיר - העיר חיפה הינה העיר ה"מבוגרת" ביותר, בה כ-19% מהאוכלוסייה הם בני 65 ומעלה, אחריה בת-ים, רמת גן וגבעתיים, בהן למעלה מ-18% מהאוכלוסייה הינם בני 65 ומעלה. הערים "הצעירות" ביותר הינן ירושלים, בית שמש, ביתר עילית, מודיעין עילית, בני ברק, אלעד ורהט, בהן למעלה מ-40% מהאוכלוסייה הם צעירים בני 0-17.

דירוג הרשויות המקומיות של D&B לשנת 2013 מנתח ביצועי רשויות מקומיות בחלוקה לשלוש קבוצות גודל. הדירוג מבוסס על חמישה פרמטרים המעידים על החוסן הפיננסי והעסקי של הרשות.

הפרמטרים הם שיעור עודף/גירעון בתקציב הרגיל; שיעור גביית ארנונה; דירוג סוציו-אקונומי; יחס תושבים לעסקים ויחס מענקים לסך תקציב רגיל.

בצמרת הרשויות הגדולות נמצאות ת"א, ראשל"צ, חולון, אשדוד וחיפה; ברשויות הבינוניות: הרצליה, רמת גן, גבעתיים, כפר סבא ורעננה; ובראש הרשויות הקטנות: יהוד (נווה מונסון), יבנה, ראש העין, גבעת שמואל ונס ציונה.

בצמרת המועצות האזוריות (מעל 20 אלף תושבים): חוף הכרמל, דרום השרון, חבל מודיעין, באר טוביה וגזר; צמרת המועצות המקומיות (מעל 10,000 תושבים): תל מונד, אבן יהודה, שהם, טבעון ואזור.