ענף הצימרים: כמה עולה והאם זה רווחי?

בקתת עץ משודרגת, קצת גינון מסביב, טלוויזיה על הקיר וג'קוזי עם נוף גלילי או מדברי - והכסף זורם. או שלא. נתונים על ענף הצימרים הישראלי מציגים מציאות קודרת ורווחיות גבולית מאוד.

על פי נתוני מחלקת המחקר של חברת BDO המתייחסים לתיירות הכפרית, התפוסה בצימרים עומדת על כשליש בלבד - 120 ימי פעילות בממוצע בשנה. הנתונים הללו גבוהים משמעותית ממה שהיה בתחילת הדרך: שיעור התפוסה השנתית עלה מ-83 ימים בשנת 1994 ל-137 ימים ב-2013. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התפוסה באירוח הכפרי (צימרים ובתי הארחה) מסתכמת בכ-25% בלבד. במלים אחרות, החדר מאוכלס רק שמונה ימים בחודש.

נתוני הלמ"ס מלמדים על התמורות שעוברות על הענף. מספר חדרי האירוח הכפרי הגיע לשיא של כ-8,100 יחידות ב-2008, אולם בשנים האחרונות החל הענף להתכווץ, ובסוף 2011 היו פה 7,500 חדרי האירוח. במשרד התיירות, אגב, מעריכים שישנם כיום כ-9,000 צימרים ברחבי הארץ.

כך או כך, מחירי הלינה ממשיכים לעלות. הפדיון בין השנים 2009 ל-2011 עלה בכ-20% וחצה רף של חצי מיליארד שקל. על פי סקירת BDO, המחיר ליחידת אירוח עלה ריאלית מ-1999 בכ-21% והוא עומד היום על 453 שקל בממוצע ללילה, תחשיב המשלב בין חדרי אירוח הנחשבים זולים יותר לבין צימרים יוקרתיים.

ב-BDO מדגישים שמדובר בענף שתורם לא מעט לכלכלה בפריפריה. "חצי מיליארד שקל בשנה מגיעים רק משירותי הלינה וכפול מזה כאשר מביאים בחשבון השפעות עקיפות. התיירות הכפרית הופכת באופן עקבי להיות שחקן חשוב בכלכלת אזורי הפריפריה של מדינת ישראל", טוענים שם. בממוצע מוציאים הנופשים 1,914 שקל במהלך החופשה. בממוצע ליום מדובר על 952 שקל, מחצית מהוצאה היא על הלינה, וכל השאר על פעילויות נלוות.

במהלך השנים השתנה גם קהל היעד של התיירות הכפרית. לצד קהל המבקרים המסורתי שעושה שימוש בצימרים וחדרי האירוח (משפחות), הלך וגדל בהדרגה גם חלקו של קהל יעד אחר - זוגות שחיפשו בילוי שונה מזה שמציעים בתי המלון.

המסקנה העיקרית, מציינת מחלקת המחקר של BDO, היא שיש היתכנות כלכלית לשני קצוות של טעמי הציבור: בקצה האחד צימרים ברמה בסיסית, ברמת מחיר של 250 שקל ועד 400 שקל לזוג ללילה, ובקצה השני - צימרים יוקרתיים עם ספא, שבהם מגיע המחיר ל-1,200 שקל ללילה לזוג ואף 1,400 שקל ללילה, כולל ארוחת בוקר. הצימרים הבסיסיים מתחרים באכסניות נוער ובתי הארחה ואילו הצימרים היוקרתיים מתחרים בבתי המלון.

לצד הנתונים היבשים, המעידים על תחום פעיל ומרובה שחקנים, קיים חשש שכמחצית ממתחמי הצימרים וחדרי ההארחה כלל אינם רווחיים. בחינת נתוני הענף בשנים האחרונות מגלה כי ייתכן שנקודת הרוויה נחצתה, ולכן כל מי שפותח צימר חדש נוטל על עצמו סיכון לא מבוטל.

"הנופשים בצימרים, שלא פעם תמהים מדוע הם עולים כל כך הרבה, אינם מודעים למודל הכלכלי, לאחוזי התפוסה הנמוכים, לעונתיות ולעלויות הפעלתם", אמר לנו כלכלן בכיר, שהעדיף להישאר בעילום שם. "מבחוץ זה נראה פשוט מאוד, מקימים כמה חדרים ליד בית מגורים שנמצא על קרקע פתוחה באזור כפרי ומארחים בהם נופשים ללילה או שניים. רבים מתושבי המושבים בגליל, שאליהם הצטרפו אנשים מאזור המרכז שרצו להחליף אווירה ותחומי עיסוק, נשבו על ידי אותה פשטות לכאורה והקימו צימרים, רק כדי להיווכח שהדברים הרבה יותר מורכבים ממה שנראה מבחוץ".

כאשר בוחנים את הרווחיות של הענף, הוא אומר, מגלים שכדי שעסק של צימר אחד או שניים יתחיל להרוויח אמורה להיות בו תפוסה של 190 יום בשנה, מה שרחוק מאוד מהמציאות. הפעלת צימרים דורשת העסקת עובד שיתפעל אותם וידאג לניקיונם, או שבעל הצימר יעסיק את עצמו. עלות זו מגיעה בממוצע לכ-5,000 שקל בחודש לעובד שיועסק בשלושת רבעי משרה, זאת במקרה של הפעלת צימר אחד. על פי הערכות, עלות כוח האדם בהפעלת שישה צימרים מגיעה ל-17.2 אלף שקל בחודש.

גורמים בענף וכלכלנים שניתחו את הנתונים מסבירים כי הפעלת צימר בודד או שניים, שכוללים ג'קוזי וארוחת בוקר, במחיר ממוצע של 600 שקל ללילה, היא עסק לא רווחי כלל. עוד נטען כי הפעלת צימר אחד מובילה להפסד של 24 אלף שקל לשנה. נקודת האיזון מתקיימת בדרך כלל רק כאשר בעלי הצימר מפעילים לפחות שלושה חדרים. רק בהפעלת ארבעה חדרים מתחיל הרווח לצמוח.

"אחת הבעיות של מפעילי הצימרים היא העובדה שאין להם שום ארגון שמאחד אותם. אין אמא ואבא, לעומת חדרי ההארחה בקיבוצים למשל שיש להם את הגב של הקיבוצים. בגלל זה הוקמו עמותות התיירות", מסבירה שרון ליפשיץ, מנכ"ל עמותת התיירות גליל עליון.

לדבריה, "תור הזהב של הצימרים כבר עבר ולא פשוט היום להיות חלק מהענף. במהלך השנים הגיעו לתחום כל מיני עסקנים שבאו לעשות כסף, אבל צימר זה לא מקצוע אלא דרך חיים. בעבר אנשים הרוויחו יפה מאוד אבל הדברים השתנו. אחד הגורמים העיקריים שהובילו לשינוי הוא הדרישה של הנופשים, שרק הולכת וגוברת, לאבזור ולפינוקים, לצד מצב כלכלי שלא מאפשר כסף פנוי לכך. פעם אנשים לא חיפשו ג'קוזי. היום הג'קוזי הוא תנאי מקדים והוא צריך להיות לא באמבטיה, אלא בתוך החדר, ליד המיטה. פעם בריכה ביישוב הייתה מענה מספק והיום אנשים כבר דורשים בריכה פרטית בתוך המתחם. זה עולה המון כסף.

"גם המצב הביטחוני גרם להיעדרות תיירים, מה שגרר את המלונות להוריד מחירים ולהשוות אותם לצימרים. נכון להיום למי שמפעיל פחות משלושה-ארבעה צימרים ליד הבית קשה להרוויח. במקרה הטוב מאזנים את ההוצאות ורק כמות גדולה יותר של בקתות יכולה להביא לרווח".

כושי לוי, מנכ"ל כפר הנופש נופי גונן בקיבוץ גונן, מסכים שלגודל יש חשיבות מכרעת. במקרה של גונן מדובר במתחם הכולל 38 בקתות נפרדות ו-56 דירות. המקום פועל כתאגיד של הקיבוץ ועל פי לוי בשנים האחרונות הושקעו בו לא פחות מ-28 מיליון שקל.

"קשה להפעיל מתחם שכולל רק בקתה אחד או שתיים", מסביר לוי, "אתה צריך לעמוד בהוצאות גדולות, בין היתר של פרסום ושיווק. הרי מי שיש לו שני צימרים או 100 צימרים צריך שיכירו אותו. להיות ראשון בחיפושים זה משהו שעולה מאות אלפי שקלים. הביקוש בתחום עולה על ההיצע רק בפיקים מאוד מסוימים, אם זה חג או קיץ. בדרך כלל זה לא המצב. לא מעט מפעילי צימרים כבר התייאשו. בראש פינה, למשל, יש מפעילי צימרים שהתחילו להשכיר אותם לסטודנטים ולא להפעיל כצימר".

לוי סבור שהענף עתיד לעבור שינוי בשנים הקרובות: "אני חושב שהתחום יילך לכיוון מה שקרה בקפריסין או במדינות אחרות. הקטנים יתחילו לשתף פעולה זה עם זה וליצור מותג משותף".

בעוד ענף הצימרים תופס חלק ניכר מהיצע חדרי האירוח בדרום ובצפון, החליט משרד התיירות בסוף 2012 לשנות את גישתו ולעודד הקמת יחידות אירוח ביישובים במרכז הארץ.

עד כה נמנע המשרד מעידוד הקמת יחידות אירוח במרכז הארץ, משום שמרבית היחידות שהוקמו לא שימשו למטרות תיירותיות אלא בעיקר כיחידות קבע להשכרה חודשית או שנתית. מעבר לכך, ביישובים רבים במרכז הושכרו יחידות אירוח לפי שעות, מהלך שהצית לא מעט ויכוחים וטענות בתוך היישובים עצמם.

"הסיבה לשינוי המדיניות", הסבירו במשרד התיירות, "התקבלה במסגרת ההיערכות לקבלת 5 מיליון תיירים בשנת 2015 ומדיניות המעודדת את התרחבות ענף התיירות הכפרית לאזורים גיאוגרפיים נוספים בישראל". על פי המדיניות המעודכנת, יישובים הנמצאים בקרבת הים ויישובים בעלי אופי דתי יוכלו לבנות בתחומיהם יחידות אירוח. אישור ההקמה יהיה בכפוף לקיומה של תכנית אב בתחום התיירות ולהסכמתו של ועד היישוב.

אחת הבעיות של מי שרוצה לבלות לילה בצימר היא חוסר הוודאות בנוגע למידע שמפורסם באתר האינטרנט. במועצה לצרכנות מספרים כי מגיעות אליה שלל תלונות של נופשים שראו תמונה אחת וקיבלו משהו אחר.

חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי ('הבית היהודי') הגישה לאחרונה הצעת חוק פרטית, שזכתה לכינוי "חוק הצימרים" למרות שהיא מתייחסת למצגי שווא בכל התחומים. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הגנת הצרכן ולהוסיף לו סעיף בשם "איסור הצגת תמונה מטעה". "פעמים רבות מוצגות בפרסומות תמונות של מוצרים ושירותים שאין בינן לבין המוצע למכירה ולא כלום", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, "הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בכל מקום שבו הפער בין התמונה המוצגת בפרסומת לבין המוצר או השירות המוצע הוא כזה העלול להטעות צרכן... הדבר ייאסר לחלוטין. על פי ההצעה, גם כיתוב המסייג לכאורה את המוצג בתמונה ומתיימר להוות תמרור אזהרה בפני הקונה לא ייחשב להגנה מספיקה, והפרסומת תחשב לפרסום מטעה".

משרד התיירות, כאמור, אינו מפקח על הצימרים ואינו מעניק "תווי איכות". לדברי עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות, "מלבד החקיקה החדשה, המביאה לידי ביטוי רחשי לב של ציבור נפגע, דרך משלימה תהיה מתן זכות לצרכן להגיש תביעה בבימ"ש לתביעות קטנות, ללא צורך בהוכחת נזק ובסכום של עד 10,000 שקל".

מאחר שלמשרד התיירות אין יכולת לפקח על איכות הצימרים, הוחלט שם, יחד עם הרשות לפיתוח הנגב והגליל, להקים את דירוג ה-IBB (Israel Bed and Breakfast)). מדובר בדירוג וולנטרי, המחלק את הצימרים לדרגות שונות.

במשרד התיירות מסבירים כי "הדירוג נקבע במטרה לייצר שפה אחידה בין בעלי הצימרים ללקוחות, בארץ ובעולם, והוא נקבע לפי כ-140 קריטריונים בינלאומיים, איכותיים וכמותיים, שהותאמו לישראל, בהם אמת בפרסום, בטיחות, גודל מינימלי של יחידה, מיזוג/חימום, ניקיון ותחזוקה, מידע זמין על אזור האכסון, שירותי הסעדה בסביבתו ועוד".

על פי נתוני משרד התיירות, נכון להיום מדורגים באתר כ-500 צימרים בלבד מתוך כ-9,000 יחידות פעילות בישראל.