כיל מעכבת פרסום הפרוטוקולים מבוררות התמלוגים

שבועיים לאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים חייב את חברת כימיקלים לישראל (כיל) לפרסם את הפרוטוקולים של הליך הבוררות על התמלוגים המשולמים למדינה, פנתה היום (ב') כיל בבקשה דחופה לבית המשפט, לעכב את פרסום הפרוטוקולים, לצורך הגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

באוגוסט 2012 פנו "אדם טבע ודין" והתנועה לאיכות השלטון למשרד האוצר בדרישה לפרסם את כל המסמכים הנוגעים להליך הבוררות שמנהלת המדינה מול מפעלי הים המלח, באשר לאופן חישוב התמלוגים על האשלג שישלמו המפעלים. משרד האוצר נענה לבקשת הארגונים, אך מפעלי ים המלח הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים במטרה למנוע את פרסום המסמכים ואת שיתוף הציבור בהליך זה.

לפני שבועיים בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה שהגישו מפעלי ים המלח נגד פרסום הפרוטוקולים והעדויות של הליך הבוררות בסוגיית תמלוגי ים המלח. שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר יגאל מרזל, קבע כי לא מדובר במחלוקת פרטית, אלא בסכסוך בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים: "בסוגיית היקף התמלוגים שהמדינה מקבלת כנאמנת הציבור כולו בגין הניצול של משאבי הטבע של הציבור כולו", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי מפעלי ים המלח ישלמו הוצאות משפט לתנועה לאיכות השלטון ולאדם טבע ודין בסך 20 אלף שקל.

מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה, מסר בתגובה כי "כי"ל משתמשת באסטרטגיית התשה כדי להסתיר מידע על נכסים שהם בבעלות הציבור. לא נרפה עד שייחשפו הפרוטוקולים ועד שכי"ל תשלם לציבור את כל הכספים המגיעים לו בשל ניצול ים המלח לטובת אינטרסים כלכליים פרטיים". אלי סולם, מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון, ציין כי "אנו תמהים על המאבק המשפטי המתמשך של כי"ל לאי פרסום הפרוטוקולים. דבר המעלה תמיהות מהם הדברים אותם הם רוצים להסתיר. יש להזכיר לכי"ל שהנכסים הם בבעלות הציבור".

בעתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים ביקשו הארגונים לקבל כתבי טענות ופרוטוקולים מבוררות שמתנהלת בין מדינת ישראל לבין חברת מפעלי ים המלח. את הבוררות יזמה המדינה, ובמסגרתה היא תובעת סך משוער של 291 מיליון דולר. הטענה העיקרית של המדינה בבוררות היא לתשלום בחסר של תמלוגים בגין ניצול אוצרות הטבע של ים המלח. בירור ההליך בבוררות דווקא נעשה בהתאם לתניית בוררות בשטר הזיכיון וחוק זיכיון ים המלח. הבוררות מתנהלת לפני השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ועורכי הדין אלכס הרטמן ורם כספי.

בית המשפט דחה את טענת העותרת, מפעלי ים המלח, שלפיה כאשר המדינה היא צד להליכי בוררות, היא אינה בגדר "רשות ציבורית" החייבת במסירת מידע לפי חוק חופש המידע. בהקשר זה קבע בין היתר בית המשפט כי לשון חוק חופש המידע ותכליתו מחייבים את דחיית טענת העותרת, וכי אין מקום להבחין בין "כובעים" שונים של הרשות הציבורית, אפילו כאשר היא צד להליכי בוררות.

נקבע כי גם אם יש אינטרס להגן על הליכי בוררות ופרטיותם, אין מדובר בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון יחסי, שיש לאזן אותו אל מול עקרונות ואינטרסים ציבוריים נוגדים כגון זכות הציבור לדעת. הדגש בפסק הדין הוא בקביעה שלפיה האיזון צריך להיעשות בתוך חוק חופש המידע. עם זאת, ובמסגרת החשיבות של קבלת החלטה מאוזנת בנדון, החזיר בית המשפט ב-3 הקשרים קונקרטיים וספציפיים את העניין למדינה, על מנת שתקבל החלטה סופית: מדובר בשקילת אפשרות הפגיעה שבמסירת מלוא המידע בצדדים שלישיים מלבד מפעלי ים המלח; ובשמיעה של טענות קונקרטיות וספציפיות של מפעלי ים המלח בעניין אי-מסירה של מידע שיש בו סודות מסחריים וכלכליים שלה, או מידע שהותנה לגביו באופן מפורש או משתמע שהוא לא יימסר לצדדים נוספים (מסמכים וחוות-דעת).