את מי משרת שוק ההון?

שוק ההון כולל מערכת מורכבת של בנקים, ברוקרים ומוסדות פיננסיים אחרים כמו חברות ביטוח, קרנות נאמנות וקופות הגמל, הקשורים ביניהם באמצעות מערכות תקשורת לצורך קיום אפקטיבי ויעיל של ענייניהם העסקיים. חשיבותו העצומה של שוק ההון הביאה לרגולציה מקיפה על צעדיו שמתיימרת לייצג את האינטרס הציבורי הרחב. כוחו של שוק ההון נובע גם מהמקצועיות הפיננסית של השחקנים המנהלים אותו, המתבלטת שבעתיים מול הבורות של לקוחותיו - הציבור הרחב, שרובו המכריע איננו מבין דבר וחצי בדבר בנושאים כמו ריבית, תשואות, עמלות ורבים אחרים. חוסר הבנה בסיסי זה מביא למצב שהמאזניים בשוק ההון אינן מאוזנות וכוח המיקוח של הציבור הרחב שואף לאפס.

הדברים מתבטאים במגוון של תחומים: השכר של מנהלי החברות בשוק ההון דמיוני. לאחרונה מנסה המפקח על הבנקים לעשה מעשה בנדון בבנק לאומי, המצוי בבעלות המדינה. מה עם הבנקים האחרים? צריך להבין שגובה השכר של המנהלים נקבע ע"י הדירקטוריונים של הבנקים המקדמים כמובן את האינטרסים של בעלי השליטה. היכן מיוצג כאן האינטרס הציבורי? גם השכר הממוצע של העובדים בשוק ההון על שלוחותיו הוא הרבה יותר מכפול מאשר השכר הממוצע במשק. בשנת 2012 לדוגמה עמד השכר החודשי הממוצע בבנקים על 18,580 שקל. בנוסף, ההוצאות הנלוות שרשמו הבנקים בגין התנאים הנלווים (הפרשות לפנסיה, חופשות, ביטוח לאומי, מס שכר, אופציות והוצאות על מהלכי פרישה מרצון) הסתכמו בעוד-11 אלף שקל בחודש. שוק ההון גובה מלקוחותיו ריביות בשיעורים שונים. בצד השני רוב לקוחות הבנקים אינם מקבלים ריבית על הסכומים המוחזקים על ידם בחשבונות העו"ש, מדוע? היכן הרגולטור?

יתרה מכך, העמלות שמשלמים החוסכים בקופות הפנסיה נעות במקרים לא מעטים בין אחוז לשני אחוזים. מהצד השני מורידה המדינה את רמת התשואה המובטחת של קופות הפנסיה ומתכוונת להעמידה על כשני אחוזים בשנה. התוצאה: העמלות מקזזות את תשואת האג"חים המובטחת והחוסכים נשארים בפועל עם שיעור תשואה אפסי. לא מספיק שגובה הפנסיות לא יאפשר קיום מינימלי, העמלות המופרזות יגרמו להקטנתם. היכן מיוצג כאן האינטרס הציבורי? מה עושה המפקח על שוק ההון והביטוח בנושא? השיבוש בשוק הוא גדול ומתאפיין, כאמור לעיל, בכוח מיקוח אפסי של הלקוחות המנוצלים ע"י המערכת הדורסנית. שוק לא מאזן גורם לנזק. מי אחראי למצב עקום זה? האם הרגולטורים נרדמו בשמירה, או שמא היה להם נוח להירדם.

המפקח על הבנקים הקשיח לאחרונה את התנאים לקבלת משכנתאות כאשר הבנקים, הכפופים כאמור לרגולציה הדואגת להלימות הון, מקטינים היקף המשכנתאות והאשראי לציבור הרחב. היכן באה לידי ביטוי אותה מערכת סינון כאשר הטייקונים קיבלו אשראי רחב ובלתי מוגבל כמעט? מדוע לא חלו על הלווים הגדולים אותם קריטריונים החלים על הציבור הרחב? אילו צעדי ענישה ננקטו ע"י הרגולציה כלפי ההנהלות שגרמו למצב שהציבור שלא נהנה מהפירות, משלם מכיסו בפועל על המחדלים הניהוליים והרגולציה הרופפת דרך הידלדלות קופות הפנסיה שלו?

אין צורך להמשיך ולהוכיח שהאינטרס הציבורי הרחב נעדר ממפת ההחלטות והביצוע של שוק ההון המאופיין כלטיפונדה של מקורבים ובעלי שליטה. הטיפול באיזון השוק חורג מהמנדט של הרגולטורים. נדרשת עשייה רחבה ואוריינטציה ציבורית שונה שתנסה לאזן את המשקולות שבמצבן הנוכחי ממשיכות לפגוע בחוסנו המידלדל של מעמד הביניים.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה