1 מכל 7 ישראלים, כלומר כ-14% מהציבור, מצהירים כי יקנו (8%) או אולי יקנו (5.7%) דירה בששת החודשים הקרובים. כך מגלים נתוני מדד אמון הצרכנים של גלובס בשיתוף PwC Israel לחודש ספטמבר. מדובר בנתון החודשי הגבוה ביותר מאז אוקטובר 2003, כלומר בעשר השנים האחרונות, ולמעשה מאז החל גלובס למדוד את הביקוש לדיור.
באוגוסט עמד הנתון על 11%, הרבה מעל 8.3% שהוא הנתון הממוצע (ובקירוב גם הנתון החציוני) של כוונות הקנייה בעשר השנים האחרונות. יתר על כן, בחצי השנה האחרונה לבדה לא פחות מ-5 מתוך 6 נתוני כוונות הקנייה היו בטריטוריה הדו-ספרתית (טווח של 10.2%-13.8%). מדובר בגידול משמעותי ברצון לקנות קורת גג בעתיד הקרוב.
מוקדם יותר השנה התעורר אצלנו ספק: אולי מחירי השיא של הדירות יחסית לשכר - 135 משכורות חודשיות ממוצעות נחוצות לרכישת דירת 4 חדרים - גורמים למדד להציג תמונה מעוותת. אחרי הכל כאשר סוקרי מכון סמית, שעורך עבורנו את הסקר מדי חודש, שואלים האם "בכוונתכם לקנות דירה" ייתכן ששיעור הרוצים (בכוח) ושיעור הקונים (בפועל) ירחפו בשני מישורים נפרדים.
בדקנו זאת באמצעות היחס בין כוונות הקנייה בחודש מסוים לבין מספרן הכולל של הדירות שנקנו במשך שישה החודשים שבאו לאחר מכן. עבור סקר ספטמבר ייבדקו מספר העסקאות בחודשים ספטמבר-פברואר 2014. בחינת העבר מגלה כי מאז יולי 2011 (שיא המחאה החברתית) ועד לרבעון של 2012 ירדה עוצמת הקשר החיובי בין כוונות הקנייה למספר העסקאות (מה שמכונה "תוצאות האמת"). מאז שוב התחזקה עוצמתו, ובאוגוסט עמד המתאם על פלוס 0.63.
באשר לחודשים הקרובים נזכיר שהאוצר פרסם מוקדם יותר החודש כי מספר עסקאות הנדל"ן באוגוסט ירד ב-22% והאומדנים בספטמבר מצביעים על עוד ירידות. הפער בין רמת השיא של כוונות הקנייה לבין מספרן היורד של העסקאות מעורר שוב את הספק עד כמה הרצון לקנות באופן כללי ולהצהיר על כך משתלב עם היכולת האמיתית לקנות ברמת המחירים הנוכחית.
ישנן לפחות שתי חלופות ליישוב "הסתירה": או שמספר העסקאות יזנק למספרים שמשקף המדד (מה שאכן אפשרי, אם לצטט את דוח האוצר: "בארבעת החודשים האחרונים נרשמת תנודתיות גבוהה במספר העסקאות") או לחילופין כוונות הקנייה יתנדפו כפי שנוצרו. כאן המקום לומר שהתנודתיות של הכוונות, כלומר השינוי בתשובות מחודש לחודש, הגיעה באוגוסט לשיא. בשני המקרים זו עדות לעצבנות בשוק הדיור.