סכסוך העבודה שפרץ השבוע בדואר ישראל היה דבר מתבקש: זה שנים שהדואר לא עבר רפורמה רצינית ונדמה שהמדינה, כלומר משרד התקשורת ואגף התקציבים, עשו כל שביכולתם כדי לא לטפל בבעיות היסוד.
נכון שעודף כוח האדם בחברה הוא מחלה שדגרה בה זמן רב (ושגם נכתב עליה בעמודים אלה), ונכון שלוועד העובדים יש חלק ניכר בכך. אבל גם למדינה לא חסר. שימו לב לנתון הבא: בכל תל אביב נשלחים בדואר ישראל כ-500 מכתבים בלבד ביום - מספר זעום שגם הוא הולך ויורד. למרות זאת, מחייב משרד התקשורת את הדואר לאסוף פעמיים ביום את הדואר מכל הנקודות ברחבי העיר. למה צריך לאסוף פעמיים ביום כמויות דואר כל-כך זעומות? ומהי העלות של זה? למשרד התקשורת פתרונים.
הפיקוח על הדואר הוא מהאנכרוניסטיים כיום במגזר הממשלתי. בכל מדינה מתוקנת במערב, הדואר הוא אמצעי לעידוד תחרות בנקאית בקרב משקי הבית, ורק בישראל הוא הולך ונרקב בגלל ביורוקרטיה. כדי לטפל בבעיות היסוד של הדואר, צריך שר התקשורת לפנות יום בשבוע לפחות כדי לעסוק רק בדואר. אצלנו, שר התקשורת הוא גם השר להגנת העורף והזמן שיש לו לטפל בשוק התקשורת רחוק מלהספיק. לתשומת לבו של מנכ"ל המשרד הנכנס.
כך נרקב דואר ישראל בחסות משרדי התקשורת והאוצר
גד פרץ
26.10.2013 / 22:40