ארון התצוגה של אייזיק לאריאן בחדר הפגישות הקטנטן שבמשרדו משתרע על פני קיר שלם. הוא משופע בבובות שהביאו לו את הונו, החל מהמכה הראשונה שלו - בובות הבראץ עטוית חצאית המיני, ועד "Lalaloopsy" האחרונות עם השיער הזוהר צבעי וורוד וכתום.
לאתר פורבס ישראל
בין הבובות מפוזרים שטרות דולרים ממסוגרים, מזכרות מהפסדם של חברים, עובדים וקולגות לעסקים שהימרו על כך שמוצר כזה או אחר ינחל כישלון. אחד מהם הוא שטר של 100 דולר של מנהל מכירות שהימר על כישלון הלהיט האחרון ה-"Lalaloopsy". מצורף אליו משפט אחד בדיו שחור - "אני טעיתי".
עבור לאריאן, צליל הניצחון מתוק בדיוק כמו צליל הקופה הרושמת. "יש לי תשוקה להכין דברים שילדים אוהבים, ויש לי תשוקה לנצח", אומר לאריאן בן ה-59, אמריקאי ממוצא איראני עם שיער מאפיר, עיניים עייפות ומבטא פרסי כבד. שתי התשוקות האלה יוצרות את הגרעין של השחקן הכי אקטיבי ולוחמני בעסקי הצעצועים.
אל תטעו בלבושו האלגנטי, או בסיבוב הקצר על קורקינט הצעצוע שהוא עושה בשביל הצלמים, לאריאן נחוש להפוך לאויב כל מתמודד שהוא נתקל בו: החל מהחברה המתחרה "Mattel" ועד אחיו פרד. "לקחנו סיכונים שאף אחד אחר לא לקח, וייצרנו צעצועים שלא דומים לשום דבר שהיה כבר בשוק".
החברה של לאריאן, "MGA Entertainment" הממוקמת בוואן-נויז, קליפורניה, הכניסה 820 מיליון דולר ממכירות בשנה החולפת, מה שהופך אותה ליצרנית הצעצועים העצמאית הגדולה בארה"ב, ואת לאריאן לאיש עשיר מאוד: 82 אחוזי האחזקה שלו בחברה שווים 1.1 מיליארד דולר. עובדה זו מרשימה במיוחד לאור העובדה שלפני 7 שנים, החברה כמעט ונעלמה, לאחר קרב משפטי קשה מול "Mattel". הקרב בין שתי הענקיות המתנשאות לגובה של 25 סנטימטרים, ברבי ובראץ, נמשך עד היום. "האנשים ב- "Mattel" הם נוכלים" אומר לאריאן "וכן, אפשר לצטט אותי אומר את זה".
"לאריאן הוא בולדוג" אומר גריק ג'ונסון, אנליסט ב-BMO שוקי הון, שעוקב אחר לאריאן שנים רבות. אופי שאולי פיתח כאשר גדל כאחד מחמישה ילדים במשפחה יהודית ענייה בטהראן שלפני המהפכה. אביו, שהיה מוכר טקסטיל, החדיר בו את הסיסמה שנחים רק אחרי שמתים. חדור מוטיבציה לחיות את החלום האמריקאי, הוא נחת בלוס אנג'לס ב-1971 עם 750 דולר בכיס. הוא נרשם לאוניברסיטת קאל סטייט וסיים בעזרת משכורת המלצר שלו תואר בהנדסה אזרחית.
ב-1979, לאחר המהפכה באיראן, הוא ואחיו החלו להתפרנס מייצוא וייבוא ומכרו פסלונים זולים מדרום קוריאה. במהלך שנות ה-80 הם הצליחו להוציא מאיראן את כספי הוריהם, עברו להתעסק עם מוצרי חשמל, ביניהם נינטנדו והרוויחו 21 מיליון דולר ממכירות בשנה הראשונה. ההצלחה הזו לא נמשכה זמן רב, אך השאירה את לאריאן עם תיאבון לעסקי הצעצועים, וכאשר הוצג בפניו ב-1996 דגם של בובה מדברת שכבר נדחה על ידי "Mattel" ואחרים, הוא צהל משמחה.
הוא עודד את העובדים שלו לעצב בובה חדשה שיוכל למכור, אך כל ההצעות היו תואמות ברבי, עד שבשנת 2000 הוא ראה שרטוט של בובה עם ראש גדול ושפתיים נפוחות. הוא לא התלהב בתחילה, אך ביתו הקטנה יסמין התאהבה בדמות.
בראץ עשתה מה שאף בובה לא עשתה מעולם - הפילה את ברבי לרצפה. ב-2005 MGA הכניסה 800 מיליון דולר ממכירת הבראץ. באותו הזמן ההכנסות מברבי ירדו ל-445 מיליון דולר. בראץ הייתה כל מה שברבי לא: סקסית, לבושה בצורה אופנתית ומציגה מגוון של שונות אתנית. ההצלחה הציתה מלחמת פלסטיק שכללה תביעות הדדיות בבתי משפט שהגיעו לסיומן רק ב-2006.
גם פרד, אחיו של אייזיק, שמכר את חלקו בחברה בשנת 2000 תמורת 9 מיליון דולר בלבד, תבע את אחיו על כך שהסתיר אינפורמציה לגבי פריצת הדרך הקרובה של בראץ. פרד ויתר על התביעה רק לאחר שהוריו התחננו בפניו, אך מאז לא דיבר עם אחיו. "אייזיק פעם אמר שמעניין אותו לדעת כמה אנשים יגיעו להלוויה שלו", מספר פרד. "זה תואם את החמדנות שלו".
לאריאן שולט בחברה שלו ביד רמה. הוא מעורב הכל ההחלטות, אפילו הקטנות ביותר בנוגע לצבע השיער או סוג הבד של כל מוצר. הוא מתעורר כל יום בין 4 ל-5 בבוקר ומבלה 16 שעות בעבודה.
משלושת ילדיו, בתו יסמין היא ממשיכת הדרך המצליחה ביותר. יש לה משרד קטן ב-MGA ממנו היא מנהלת את העסק שלה לאקססוריז. " הדבר היחיד שאני לא אוהב, הוא שאני לא יכול לשלוט בה עכשיו. יש לה את הכסף שלה", אומר לריאן.