"כשהזיכיון יפוג - הממשלה תעשה כרצונה"

"בזיכיון החדש יכולה מדינת ישראל לקבוע שהתמלוגים יעמדו גם על 50%" - כך אמר היום (ה') נועם גולשטיין, סמנכ"ל מפעלי ים המלח, בפאנל שעסק בעתידו של ים המלח בכנס ארגון ידידי כדור-הארץ בהרצליה. הדברים נאמרו על רקע דיוני ועדת ששינסקי 2 שאמורה להגיש מסקנות ביוני, כאשר הוועדה בוחנת את התמלוגים למדינה ממשאבי הטבע.

לפי רשות המסים, חלקה של המדינה מרווחי כיל עומד על 18% בלבד; אולם גולדשטיין טען כי "אנחנו לא מקבלים את עמדת רשות המסים, היה להם כנראה אינטרס להציג מספר נמוך. נראה מה תהיה הקביעה הסופית של ועדת ששינסקי בנוגע לאחוזים הנדרשים".

הדברים נאמרו בכנס של פרויקט "מים ושכנות טובה" של ארגון ידידי כדור הארץ, המזרח התיכון.

גולדשטיין קרא לא להעלות את התמלוגים שמשלמת כיל: "ב-2030 הזיכיון שלנו פג והמדינה תוכל להחליט מה לעשות עם השטח. בזיכיון החדש מדינת ישראל יכולה לקבוע גם שהתמלוגים יהיו 50% ומס הכנסה יעמוד על 50%; לעשות מה שתרצה. כרגע, הדבר הכי חשוב לעשות בנושא הוא לייצר ודאות לכל הסביבה. חשוב למען עתיד האזור שהדיונים בנוגע למה יהיה בזיכיון לא יחלו בדקה ה-90 אלא כבר עכשיו, מה שיבטיח את היכולת של כולנו לפעול בנושא הזה".

גולדשטיין הוסיף כי "מדינת ישראל החליטה על מתן זיכיון לחברה שתנהל את המשאב הזה. על-פי תנאי הזיכיון נקבעים התנאים כמה תמלוגים אנו משלמים למדינת ישראל. ב-3 השנים האחרונות נטל ההוצאה על מפעלי ים המלח גדל בצורה מאוד משמעותית. הנטל שלנו היום, כפי שנכתב בעמדתנו לוועדת ששינסקי, גבוה מכל הממתחרים שלנו. כיוון שחלק גדול מהחיוב שלנו אינו פונקציה של רווח אלא של מחזור או של הכנסה, המשמעות היא שאם המחירים יורדים, ומחירים כמו שהם עולים יכולים גם לרדת, חלק הציבור ברווחים שלנו יכול להגיע גם ל-80% ואף ל-90%".

בנוגע למצבו של ים המלח אמר גולשטיין כי "למפעלים השפעה גדולה על האזור, חלקה חיובית וחלקה שלילית, אך צריך להסתכל על המכלול. נכון שאנחנו שואבים מים מים המלח, אך הבעיה העיקרית של ים המלח אינה המפעלים, למרות שזה מאוד נוח לתקוף את התעשיה.

"בסופו של דבר בכל דיון שהיינו, עם כל גוף ממשלתי, אמרו לנו: 'אתם צודקים אבל אתם לא משלמים מספיק'. אבל גם אם נשלם פי 3 זה לא ישנה את מצבו של ים המלח. בפועל, גם אם יסגרו את מפעלי ים המלח לחלוטין – זה לא יציל את ים המלח. אם יסגרו את מפעלי ים המלח, כל האגן הדרומי מתייבש. אם האגן בצד הישראלי יתייבש – אין תיירות באזור".

מזכ"ל רשות המים הירדנית (JVA), סייעד אבו-חמור, תקף את גולשטיין ואמר כי "מפעלי ים המלח בישראל מפיקים רווח רב ממשאבי טבע חינמיים ששייכים לציבור. לא כל 6 מליון הישראלים מרוויחים מהעסק הזה. המפעלים מקבלים את משאב הטבע בחינם, ללא שליטה. הדבר נכון גם לצד הירדני. יש מקום להגדיל את התמלוגים משני עברי הים ולחייב את החברות בתשלום על השימוש במי הים".

יו"ר ועדת הכלכלה, פרופ' אבישי ברוורמן, טען בפאנל בתגובה לדברי גולדשטיין כי "אני מברך מפעלים תמיד, בבעלות ישראלית או זרה, ותומך בצורך לייצר ולהשתמש במשאבים, אך יש מקום לבחון את רמת התמלוגים ולדאוג שרווח ראוי מהמשאבים יישאר בידי הציבור. על פי החוק הישראלי מה שמתחת לאדמה ומעל לאדמה – שייך לאנשים ולא לתאגידים. כשנובל אנרג'י מצאו פה גז, הם איימו שאם יקחו להם יותר מס הם יעזבו. כששינינו את המיסוי בוועדת ששינסקי (הראשונה), הם עדיין נשארו. כי כשדואגים שרווח ראוי מהמשאבים ישארו בידי האזרחים, נעשה הדבר הנכון".

ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף, הסביר כיצד לדעתו ניתן להציל את ים המלח: "בדרך כלל נורא נוח לדון על ה-30% של הבעיה - מפעלי ים המלח. אך ל-70% מהבעיה אחראים כלל תושבי מדינת ישראל, ששותים את מי הכנרת הנאגרים בסכר דגניה ונמנעים מים המלח. בסופו של דבר הפתרון להצלת ים המלח יהיה פתרון משולב - לא תעלה מהים האדום לים המלח ולא מהים התיכון. פרויקט התפלה בעקבה, אם יזרים חלק מהתמלחת לים המלח דרך צינור, לא יביא להפחית ירידה של חצי מטר, הוא יתרום אולי 10 ס"מ בשנה למזעור ירידת המפלס. לא משם תבוא הישועה. הפתרון טמון בשאלה כמה מים יתפילו בים התיכון, אשר יאפשרו להזרים עוד מים מתוקים דרך הירדן חזרה לים המלח".