חגיגת הפנסיה התקציבית בבנק ישראל

כ-500 מעובדי בנק ישראל, גמלאים וגם עובדים פעילים, מקבלים ויקבלו פנסיה תקציבית של יותר מ-20 אלף שקל בחודש - כך עולה מנתונים שסיפק בנק ישראל בעקבות פנייה של "גלובס" במסגרת חוק חופש המידע.

עוד עולה מהנתונים שמתוך 500 העובדים 185 מקבלים ויקבלו קצבת פנסיה תקציבית של יותר מ-30 אלף שקל ואילו 31 עובדים מקבלים פנסיה תקציבית חסרת תקדים של 40 אלף שקל ויותר. מדובר בפנסיות שעלותן למדינה מסתכמת לכל עובד בכ-7-10 מיליון שקל. על פי נתונים ש"גלובס" חשף בעבר, תקציב המדינה יממן לכ-1,000 עובדי בנק ישראל (318 עובדים פעילים ו-702 גמלאים) פנסיה תקציבית בעלות של כ-4 מיליארד שקל, ממוצע של כ-4 מיליון שקל לעובד.

בעקבות קבלת הנתונים מבנק ישראל, פנה היום "גלובס" למשרדי המשפטים, הביטחון והאוצר בדרישה לקבל לידיו נתונים דומים על הפנסיות התקציביות של עובדי מערכת הביטחון על כל יחידותיו (צה"ל, שב"כ ומוסד), מערכת המשפט והאוניברסיטאות, כדי שהציבור ייחשף לעיוות שיצרה הפנסיה התקציבית. עד כה, המדינה מתעקשת שלא לטפל בעיוות הזה, בין היתר באמצעות "תספורת" למקבלי פנסיה תקציבית של יותר מ-20 אלף שקל בחודש.

כזכור, הפנסיה התקציבית של עובדי המדינה ומערכת הביטחון עברה מן העולם באופן סופי במהלך 2002. מאז עברה המדינה לפנסיה צוברת, אבל מי שנכנס לשירות המדינה לפני 2002 זכה להגנה יוצאת דופן. בניגוד לפנסיה צוברת, העובדים אינם מפרישים דבר לחיסכון, והחיסכון הפנסיוני כל כולו נופל על המעביד, כלומר מדינת ישראל, ובפועל - משלם המסים הישראלי.

בעוד הפנסיה של עובד-חוסך "רגיל" מורכבת מממוצע השכר שלו לאורך שנים וכוללת כמובן גם דמי ניהול נדיבים למנהלי החיסכון הפנסיוני, הפנסיה של המיוחסים - אלה שזכו לפנסיה תקציבית - צבירה של 2% מהמשכורת לכל שנת עבודה - נקבעת על בסיס השכר האחרון של העובד בחודשים האחרונים טרם פרישתו (בין אם הגיע לגיל פרישה רשמי ובין אם יצא לפרישה מוקדמת) ללא דמי ניהול כלל. אופן חישוב הפנסיה הזה מסביר תופעה שנפוצה מאוד במשרדים הממשלתיים הנהוגה בהם פנסיה תקציבית - הוספת דרגה או שתיים ועוד תוספות שונות ומשונות המוכרות לצורכי קביעת הגמלה ומוענקות בדרך פלא לאלה המתקרבים למועד פרישתם מהשירות הציבורי.

מעבר לכך, רוב העובדים הבכירים בשירות המדינה המקבלים פנסיה תקציבית שמנה ממשיכים לעבוד אחרי גיל הפרישה, בין היתר בתפקידי ייעוץ למשרדי הממשלה שבהם כיהנו בעבר. עם זאת, חייבים להיות הוגנים: חלק די גדול מהעובדים, במיוחד עובדי הוראה, קיבלו פנסיה תקציבית נמוכה משום ששכרם הבסיסי נמוך והם אינם מתקרבים כלל לממוצעים.

עובדי המגזר הציבורי לפני שנת 2002, אלו שעבדו 35 שנה בשירות המדינה (לא כולל צבא, משטרה ויחידות מיוחדות שעובדיהם יכולים לצאת לפנסיה בגיל צעיר יותר), משיגים פנסיה השווה ל-70% מהשכר האחרון (מה שמכונה בעגה הפנסיונית "יחס התחלופה"), בעוד שרוב השכירים במשק משיגים יחס תחלופה של 50% במקרה הטוב, ו-40% או 30% ואף פחות במקרים הנפוצים יותר - דבר המשאיר אותם עם פנסיה מצומקת מאוד בעת הפרישה.

סך התחייבויות המדינה לפנסיה תקציבית, המועמסות על התקציב מדי שנה, מוערכת בסכום אדיר של כ-668 מיליארד שקל, והן יתפרסו עד 2100, אם כי בסכומים זניחים לקראת השנים האחרונות. בשנת 2013, למשל, תקציב המדינה מימן התחייבות לפנסיה תקציבית בהיקף של כ-18.6 מיליארד שקל. היא תעלה בהדרגה מדי שנה, תגיע לשיא של כ-26 מיליארד שקל ב-2030 ואז תרד.

עם זאת, חייבים להדגיש: מהשנה הנוכחית ועד 2048 (יותר מ-30 שנה) תקציב המדינה יממן פנסיות תקציביות בהיקף של כ-20-26 מיליארד שקל מדי שנה. זהו עול כבד, שבא ללא ספק על חשבון תקציבים חברתיים. ההתחייבות האדירה הזאת מתפלגת באופן הבא: כ-44% לעובדי מערכת הביטחון (גמלאים ופעילים), 55% לעובדי המדינה וגמלאיה ו-1% להתחייבויות אחרות.

במקביל לנתוני הפנסיה התקציבית דרש "גלובס" מבנק ישראל נתונים גם על התשלומים ליועצים החיצוניים בחמש השנים האחרונות ונתונים מפורטים על תקציב שיפוץ בנק ישראל שאמור להגיע לכ-177 מיליון שקל. לגבי תקציב השיפוץ השיבו בבנק ישראל שהתקציב מצוי עתה בהליכי תכנון ואישור במסגרת הכנת תקציב הבנק לשנת 2014 ו"על מנת למנוע מסירת מידע שאינו סופי ועל מנת להבטיח כי הליך קביעת התקציב ייעשה באופן מושכל וחופשי, איננו מוצאים לנכון, בשלב זה, להעביר מידע בנושא".

בנוגע לרשימת היועצים החיצוניים העביר הבנק המרכזי רשימה חלקית בלבד (הקוראים מוזמנים להציץ בטבלה המצורפת ולהתרשם כמה כסף ציבורי מוציא הבנק המרכזי על תשלום לספקים חיצוניים) בטענה כי "המידע (שלא סופק) כולל מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה או הציבור; מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות ומידע אשר גילוי עלול לשבש את התפקוד התקין של בנק ישראל, ובכלל זאת בהתקשרויות עם ספקים ומידע הנוגע לעניינים מסחריים הקשורים לעסקיו של אדם שגילויו עלול לפגוע באינטרס מסחרי".

מהרשימה החלקית בולט תשלום חריג של כ-27 אלף שקל בחודש לזמיר דחב"ש, יועץ התקשורת הפרטי של סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר, ובסך הכול יותר מ-1.6 מיליון שקל על פני חמש שנים (בעבר פורסם שדחב"ש קיבל שכר של כ-23 אלף שקל בחודש). כזכור, מבקר המדינה מתח ביקורת על ההתקשרות של בנק ישראל עם דחב"ש (ראו מסגרת). יש לציין שבזמן ההתקשרות עם דחב"ש הועסק בבנק דובר רשמי מטעם הבנק - ד"ר יוסי סעדון.

עוד בולטים ברשימה שורה של אנשים שסיפקו כנראה ייעוץ כלכלי או משפטי, כמו פרופ' ניסן לווייתן, פרופ' ערן ישיב, שלמה מעוז ומשרד עו"ד פיינברג שמתמחה בדיני עבודה שייעץ לבנק בסכומים נדיבים.

רשימת היועצים החיצוניים בבנק ישראל משקפת תופעה נרחבת במשרדים הממשלתיים: לא די להם במנגנונים הממשלתיים ובעובדי המגזר הציבורי; הם מעדיפים לעתים לעבוד עם ספקים חיצוניים בחוסר שקיפות, חוסר בקרה וגרוע מכול - כפל תפקידים מיותר.

תופעת היועצים החיצוניים והבעייתיות של העסקתם לא נעלמה מעיניו של מבקר המדינה. לפני כשנה וחצי פרסם מבקר המדינה יוסף שפירא דוח החושף טפח מהכשלים במשרדיהם של רגולטורים המנווטים את המשק הישראלי - בנק ישראל והרשות לניירות ערך - הנוגעים לניגודי עניינים וליקויים בהעסקת יועצים חיצוניים.

"הביקורת העלתה ליקויים בתהליכי ההתקשרות של הבנק והרשות עם יועצים", כתב המבקר בדוח השנתי לשנת 2011, שפורסם במאי אשתקד, וציין ש"חוק חובת המכרזים והתקנות שהותקנו מכוחו מורים כי דרך המלך להתקשרות של גוף ציבורי עם יועצים חיצוניים היא באמצעות הליך תחרותי כדין, ומתן פטור מכך הוא המקרה החריג; ואולם, נראה שהבנק והרשות עשו שימוש יתר במתן הפטורים".

מבקר המדינה קבע שברשות ניירות ערך ויתרו ביד קלה מדי על חובת המכרזים: כמחצית מ-80 ההתקשרויות למתן ייעוץ לרשות בשנים שנבדקו (2008-2011) נעשו ללא מכרז, בנימוק שהן נועדו לביצוע עבודה הדורשת יחסי אמון מיוחדים. באשר לבנק ישראל, המבקר קבע שהוא עשה שימוש רב בהגדרת יועצים "ספק יחיד" (כרבע מ-90 ההתקשרויות של הבנק בשנים 2008-2011), ומנע הליך תחרותי ושוויוני גם כשלא הייתה סיבה מוצדקת לכך.

ואולם, הביקורת החריפה ביותר בדוח התייחסה למקרה ספציפי - העסקתו של יועץ התקשורת זמיר דחב"ש. במשך שנתיים, בין 2009 ל-2011, שימש דחב"ש יועץ חיצוני גם לרשות ניירות ערך וגם לבנק ישראל, ובמקביל הוא נתן שירותים לגופים במשק שנמצאים בפיקוחם. "נמצא שהרשות והבנק הסתייעו בשנים 2009-2011 באותו יועץ חיצוני לנושאי תקשורת ואסטרטגיה לטיפול בנושאים שונים העולים לסדר היום הציבורי ואשר יש להם עניין לקדם אותם", ציין המבקר וקבע: "מצב שבו הרשות והבנק - שני גופים רגולטוריים - מעסיקים אותו יועץ עלול ליצור חשש לניגוד עניינים מאחר שמטרותיהם לא תמיד עולות בקנה אחד".

לרשות ניירות ערך ולבנק ישראל דובר פנימי המועסק על ידיהם, ומלבדו הם מסתייעים בשירותיו של יועץ חיצוני לנושאי תקשורת ואסטרטגיה. בנק ישראל שכר את שירותיו של דחב"ש בתחילת 2006. ההתקשרות עמו סווגה כפטורה ממכרז בנימוק של יחסי אמון מיוחדים, ושכר הטרחה שנקבע היה 23,350 שקל בחודש. בתחילת 2009 התקשרה גם הרשות לני"ע עם דחב"ש, ושוב ההתקשרות עמו סווגה כפטורה ממכרז בנימוק של יחסי אמון מיוחדים. שכר הטרחה שקיבל דחב"ש מהרשות עמד על 15,400 שקל בחודש.

"לדעת משרד מבקר המדינה, מצב שבו מועסק היועץ על ידי שני גופים שהם רגולטורים עלול ליצור חשש לניגוד עניינים, והיה על הבנק והרשות להסדירו באופן פורמלי ובכתב מאחר שלא תמיד מטרותיהם עולות בקנה אחד", כתב המבקר והוסיף: "כך למשל, חובת הגילוי הנאות של חברות ציבוריות שעליה אמונה הרשות עלולה לפגוע בעת מצבים קיצוניים ביציבות המערכת הבנקאית, שעליה אמון הבנק".

באשר לעובדה שהרשות והבנק שכרו את שירותיו של דחב"ש בשעה שבמקביל הוא סיפק שירותים לכמה גופים פרטיים המבוקרים על ידי הגופים הללו, כתב המבקר: "נסיבות שבהן הגוף המפקח והגוף המפוקח משתמשים בשירותיו של אותו היועץ יכולות ליצור פתח לזליגת מידע מהגוף המפקח למפוקח ולהעמיד את היועץ במצב של ניגוד עניינים אפשרי".