תזכורת ללשכת ראש הממשלה ומחלקת הדוברות שלה: הבטחתם ל"גלובס" שתספקו לו השבוע את נתוני העלויות של "המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה" בראשות פרופ' יוג'ין קנדל ועלויות התוכנית האסטרטגית-חברתית שגיבש מכון ראנד לממשלת ישראל, תוכנית שיזם קנדל. לא עמדתם בהבטחתכם. לא יפה, ובמיוחד לא יפה שאתם מסננים את דלית, מזכירת המערכת, שמנסה להשיגכם ללא לאות.
המוטיבציה שלנו לגלות את העלויות של המועצה המיותרת לחלוטין לדעתנו גברה לאחר שקראנו את הראיון הדי משונה עם קנדל שבו קרא לדור הצעיר "לעבוד יותר ולחסוך יותר". כמה מנותק יכול להיות בשר מבשרה של האליטה הכלכלית! האם קנדל מכיר בכלל את נתוני השכר שהצגנו בשבוע שעבר? האם הוא מבין שאי-אפשר לחסוך משכר חציוני של 5,831 שקל ואי-אפשר להתקיים משכר כזה? מה עובר לקנדל בראש? לעבוד יותר ולחסוך יותר? ממה, לעזאזל?
אם הציבור לא מסוגל לחסוך מספיק מעבודתו, לפחות שיידע כמה אפשר לחסוך מביטול המועצה הלאומית לכלכלה. את המידע הזה ייאלץ "גלובס" ככל הנראה לקבל במסגרת חוק חופש המידע ולא בהמתנה מיותרת לתשובות, שכנראה לעולם לא יגיעו.
בלוף הפנסיה
ברבעון הקרוב תקבלו לבתיכם את תדפיסי החיסכון הפנסיוני שלכם המסכמים את שנת 2013. הפצרנו בכם פה בעבר לגלות עניין כלשהו בתדפיסים האלה כדי שיהיה לכם מושג כמה תקבלו בגיל הפרישה. זה לא יהיה הרבה, זה יהיה הרבה פחות מהמשכורת האחרונה שלכם, וזה כמובן לא יתקרב או יגרד את הסכומים של הפנסיה התקציבית במוסדות הממשלתיים שחשפנו גם אתמול. בתדפיסים שיגיעו תגלו שהפנסיה שלכם הניבה תשואה לא רעה השנה, כמו בשנה שעברה. זה יפה, אבל זה יכול להיות גם מטעה. השווקים נמצאים היום במצב די מורכב, שנוהגים לכנותו "שווקים בתמחור מלא" (הן האג"ח והן המניות), ולכן נהוג למדוד את התשואה ואת הפנסיה שתלויה בה לאורך חיי החיסכון ולא בתקופה מסוימת.
רובכם לא מכירים ולא ממש מבינים את המנגנון שעומד מאחורי התדפיסים הללו. אנחנו לא מתכוונים לדמי הניהול, נושא שדשנו בו בעבר, אלא לאנשים המפעילים את המנגנון - מי מושך בחוטים, מה היחסים בין סוכן הביטוח למעסיק שלכם. חלקכם ודאי התחלתם להבין את המנגנון לאחר שעברתם מקום עבודה וגיליתם שאולצתם למעשה לעבוד עם סוכן חדש ובתנאים חדשים. אם אתם משוועים להסברים על הפנסיה שלכם, לא בטוח שתוכלו לקבל אותם, לפחות לא בשפה בהירה, ובסוף הטור תבינו גם למה.
ראשית, כמה עובדות: 40 מיליארד שקל נטו פלוס מינוס (הפקדות בניכוי תשלומים), זה הסכום שזורם מדי שנה לגופי החיסכון השונים, בעיקר ישירות מהשכר שלכם באמצעות ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וקופות הגמל. מדובר בכסף גדול מאוד, ענק, והוא מפרנס לא מעט מתווכים. זה "כספם של אחרים" שקורץ למנהלי הגופים המוסדיים; זה הכסף שגוזרים עליו דמי ניהול; זה הכסף שבאמצעותו מנסים לחפש תשואה גבוהה, לפעמים בלהיטות יתר ובחוסר שליטה או בקרה; זה הכסף שכל עשירית האחוז ממנו שווה הרבה מאוד. מדובר במערכת הפיננסית הכי משמעותית בישראל, שגדלה והולכת בקצב אדיר מדי שנה, ללא פיקוח ובקרה ראויים, בחסות ועדת בכר הכושלת. מעל הכסף זה חגה באופן טבעי להקה שלמה של מתווכים - חלקם הוגנים, חלקם שרלטנים המזילים ריר מהמחשבה על גזירת קופונים.
ועדת בכר ודאי מוכרת לכם מאינספור האזכורים השליליים שלה פה. כדי לתאר באופן הטוב ביותר את מה שקרה, ויותר חשוב - מה שקורה עתה - נחזור שוב על מה שכתבנו על מאמרו של בנימין נתניהו, אביה הרוחני של הוועדה, בשנת 2005, בעוד אחת מפעולות השיווק שלו. בואו נראה מה הבטיח נתניהו, מה קרה באמת ומה מצבכם בכל העסק הזה - לא כדי להפגין חוכמה בדיעבד או כדי להוכיח שנתניהו הפר הבטחות, אלא כדי להראות עד כמה אלוהים נמצא תמיד בפרטים הקטנים ולא בסיסמאות קליטות שאפשר למכור הציבור, כמו הכותרת "האזרח הקטן במרכז" שנתן נתניהו למאמר שלו.
"המהפכה שעומדת להתחולל בבנקאות ובשוק ההון שמה את האזרח הקטן במרכז. זוהי מהפכה צרכנית וכך יש להתייחס אליה. לאזרח, הלקוח של הבנקים, יהיו מעתה אפשרויות בחירה גדולות יותר. הוא יוכל לבחור היכן להפקיד את חסכונותיו, לבחון היכן יקבל עליהם תשואות גבוהות יותר ולהתמקח על עמלות נמוכות ורמת שירות טובה יותר".
תיאורטית, זה נשמע נהדר ומפתה מאוד, אבל המציאות רחוקה מההבטחות. הצרכן הפיננסי לא מבין את התחום והוא לא מסוגל לבחור היכן להפקיד את חסכונותיו. המתווכים של כספו, כלומר סוכני הביטוח, הם מוטי עמלות ודוחפים את הצרכן להיכן שנוח להם. החינוך הפיננסי שדובר עליו בוועדת בכר כצעד משלים נתקע, ולא יד אלוהים אחראית לכך אלא משרד האוצר. 8 שנים חלפו ואין עדיין מערכי חינוך פיננסי בבתי הספר. הציבור נמצא בעלטה פנסיונית, לא מבין מי נגד מי וגם השירות שעליו דיבר נתניהו לא השתפר פלאים.
"הרפורמה החדשה שוברת את הריכוזיות של מערכת הבנקאות ויוצרת מערכת פיננסית אחרת, מתחרה לה".
נתניהו צודק בדבר אחד בלבד: נוצרה מערכת פיננסית מתחרה, אבל בדיוק עם אותם כשלים, עם ריכוזיות הרבה יותר גדולה ומפחידה ועם ניגוד עניינים הרבה יותר חריף, וכל זה בהבדל אחד חשוב: עם פיקוח חלש יותר ואפקטיבי פחות.
"פתיחת השוק לתחרות על ידי ביטול המונופולים (במקרה זה, הדואופול של שני הבנקים הגדולים) היא נדבך בסיסי במדיניות עידוד הצמיחה שאנו מובילים בשנתיים האחרונות. היא תסיר חסמים גדולים לתחרות ותאפשר זרימה יעילה יותר של כספים לכלכלת ישראל".
אם נתניהו התכוון לדואופול של הבנקים בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, אז הוא לחלוטין צודק. אלא שבפועל נתחי השוק של לאומי והפועלים בתחומי הליבה שלהם לא השתנו כמעט בשמונה השנים האחרונות. נתח השוק של הדואופול בפיקדונות שמר על שיעור של 59% ואילו באשראי ירד מעט מ-61% ל-60%. הטריגר העיקרי לצמצום כוחו של הפועלים היה דווקא מכירת בנק יהב, מסד ואוצר החייל, והוא לא קשור כלל לוועדת בכר.
"זוהי הרפורמה הפיננסית הגדולה ביותר שנערכה בישראל אי פעם. לאחר שיצאו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מדי הבנקים, תופחת במידה ניכרת הריכוזיות הדורסנית בשוק ההון. מי שירוויח מכך הוא האזרח שישלם פחות ויקבל שירות טוב יותר, כולל ייעוץ לחיסכון נטול פניות".
האזרח ישלם פחות? צחוק הגורל. דמי הניהול בקופות הגמל עלו מ-0.64% בממוצע לכ-1.1% בממוצע, ורק קמפיין מאוד אפקטיבי של "גלובס" אילץ את האוצר לבצע חשיבה מחדש ורפורמת תיקון לוועדת בכר ולהעמיד את התקרה על 1.05% בהדרגה, לאחר שבקצה העליון החוסכים הקטנים שילמו 2% (!) דמי ניהול. התוצאה: מיליארדי שקלים ויותר התעופפו מכספי הפנסיה למימון הרכישות של הנכסים מהבנקים ולשכר מפנק לבכירי הגופים המוסדיים.
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הכי חשובה שעליה דיבר נתניהו: "ייעוץ לחיסכון נטול פניות". מה שקרה בעקבות ועדת בכר קרה, ואת כישלונה הצורב גם עיתונאיו המאולפים של נתניהו כבר לא יכולים להסתיר או להסוות, אבל מה שחשוב כעת הוא למה באמת אין לצרכנים "ייעוץ לחיסכון נטול פניות", כי הצרכנים הרי משוועים לייעוץ בחסכונות הפנסיוניים ולטיוב שלהם. הצרכנים נמצאים בחושך מוחלט ויש מי שדואג שהם ימשיכו להיות בעלטה כבדה.
לסוכני הביטוח יש אינטרס ברור
אלה השחקנים המרכזיים בשוק הפיננסי הגדול והמשמעותי ביותר: הצרכן, זה שנתניהו העמיד במרכז אבל נמצא בעיקר במרכזו של שוד פנסיה גדול; חברות הביטוח והגופים המוסדיים, יצרני המוצרים הפנסיוניים המגוונים (קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים); וכמובן סוכני הביטוח, המתווכים, החוליה המקשרת בין הצרכן, המעסיק והיצרנים. כולם מכירים את הדינמיקה: המעסיק עובד עם סוכנות מסוימת, שעובדת בתורה עם יצרן מוצרים פנסיוניים מסוים, ואיפה היועץ שאמור לעזור לכם להתמצא בסבך האינטרסים הללו? אה, היועץ של נתניהו נעלם. אין כזה, לפחות בינתיים, אף שהוא היה אמור להיות בבנקים. כעת בואו נראה מדוע לכולם אין אינטרס בקיומו של יועץ שיעזור לכם לקבל את המחירים הכי טובים, כמו שנתניהו הבטיח.
האינטרס של סוכני הביטוח ברור ויש לו כמה רבדים. סוכן מוכר את מוצרי החברה שהיא הבעלים שלו, כי כיום רוב סוכנויות הביטוח הגדולות, למעשה כולן חוץ מאחת, נמצאות בבעלות היצרנים - חברות הביטוח. האוצר אמנם זיהה את הבעיה והבטיח לטפל בה, אבל שום דבר לא זז. סוכנים בבעלות מגדל ממשיכים למכור את המוצרים של מגדל, הסוכנים של הפניקס ממשיכים למכור הפניקס, וכך הלאה.
סוכנים גם נוטים למכור מוצרי חברה שמעניקה להם הטבות, מתנות ועמלות מפנקות ביותר. כל שני וחמישי יש מבצע של חברת ביטוח או גוף מוסדי המציע לסוכנים למכור בהיקף כזה או אחר ולקבל למשל טיסה לאיים הקריביים, למשחק כדורגל בברצלונה או מקרר. שוב, באוצר הביעו דאגה, הוציאו אפילו חוזר ב-2010 שמגביל את ההטבות, אבל שוב העניין תקוע. נחשו מדוע? בגלל לחץ של הסוכנים.
על פי הנחיות האוצר עוד מ-2007, על הסוכן לחשוף בפני הלקוח את העמלות וההטבות שהוא מקבל מכל יצרן. שיקום עובד אחד ויאשר לנו שהסוכן שהוא עובד מולו אכן עושה זאת. איש הרי לא אוכף זאת.
ישנה גם האפשרות הטריוויאלית מאוד שלקוח יוכל לבחור את הסוכן שלו ולא יהיה תלוי בהסכם של המעסיק שלו, אבל גם בעניין הזה החקיקה תקועה ולא הגיעה כלל לכנסת. אתם כבר יכולים לנחש מדוע. מערכת היחסים בין המעסיק לסוכן פועלת כך: הסוכן מתפעל עבור המעסיק, ללא תמורה, את ההסדר של עובדיו וגם משווק את המוצר לעובד. במצב כזה, אין למעסיק שום מוטיבציה או אינטרס לאפשר לעובד לבחור מוצר אחר של סוכן אחר, משום שאז המעסיק יצטרך לעסוק בתפעול בעצמו. בפועל, הצרכן-העובד מסבסד עבור המעסיק את פעילות הסוכן באמצעות דמי הניהול. אם תנסו לעבוד עם סוכן אחר ותחזרו עם המלצה שונה לניתוב החסכונות שלכם, תגלו קרוב לוודאי שהן המעסיק והן הסוכן יחסמו אתכם. האינטרס מדבר.
ומה האינטרס של חברות הביטוח? טוב, זה ברור, הן לא ממש מעוניינות בתחרות בין המוצרים הפנסיוניים והן מצליחות די יפה לגרום לכך שהיא לא תקרה. העדות לכך היא המספר הנמוך של עובדים המקבלים ייעוץ. מדובר באחוזים ספורים. השוק קפוא לחלוטין ושיעור הניודים במוצרים הפנסיוניים (מעבר של לקוחות ממוצר אחד למשנהו) נמוך מ-2%. זאת לעומת שיעורי מעבר של 7% בין בנקים ו-10% בקופות גמל. שיעור ניידות נמוך פירושו פחות תחרות, פחות מעברים, פחות בלגן ויותר דמי ניהול.
עכשיו אנחנו מגיעים למושג שאולי נתקלתם בו פה ושם תוך כדי דפדוף במדורים הכלכליים: "המסלקה הפנסיונית". אותה מסלקה אמורה להיות מעין מאגר נתונים של החיסכון הפנסיוני של כל אחד מאיתנו. הרי איך אמור לקוח לקבל ייעוץ בנוגע לפנסיה שלו? זה אמור לקרות בשני שלבים: בשלב הראשון הוא נפגש עם היועץ, פותחים תיק, מאתרים את נתוניו וממפים את מצבו. בשלב השני, כדי לגבש תוכנית פנסיונית ספציפית ולקבוע את השינויים הנדרשים בתיק, צריך היועץ לקבל נתונים על המוצרים שיש ללקוח (ללקוח ממוצע יש כמה מוצרים בכמה חברות). אם היועץ יבנה על שיתוף פעולה מלא מחברות הביטוח, הוא יבנה לא יותר ממגדלים באוויר. כמובן, לחברות הביטוח אין שום אינטרס לשתף פעולה עם יועץ שעשוי להעביר לקוח שלהם לחברה אחרת. בשביל זה קמה "המסלקה הפנסיונית", שבמצב "נורמלי" אמורה לפעול כך: היועץ לוחץ על כפתור, מזין את פרטי הלקוח וקוד הרשאה, ואז מקבל תמונה שלמה של חסכונותיו - אילו חסכונות יש לו, כמה כסף יש בהם וכמה דמי ניהול הוא משלם.
נחשו מה קרה. הקמת המסלקה הפנסיונית התעכבה מאז שנת 2007. כעת יש פיילוט והיא אמורה להתחיל לעבוד החודש. יש לנו תחושה שיצוצו עוד בעיות, טכניות למשל, ופעולתה המלאה של המסלקה תתעכב ותתעכב ותתעכב.
ולשחקן האחרון - הבנקים. החשודים המיידיים, ולא בדיוק טלית שכולה תכלת, שאמורים היו להיכנס לתחום הייעוץ הפנסיוני במלוא העוצמה. הבנק כפוף לחוק ייעוץ נוקשה מאוד המחייב אותו לגבות עמלה זהה מכל יצרן (כיום 0.25% מהצבירה). מאחר שעמלת הבנק נמוכה באופן משמעותי מעמלת סוכן (5%-7% מהפרמיות פלוס 0.5% מהצבירה פלוס מענקי נפח פלוס מתנות וטיולים), ניתן להעביר את הפער ללקוח באמצעות הורדת דמי הניהול. כלומר, אפשר לחתוך את דמי הניהול בשליש לפחות, לפתוח את השוק לתחרות ולהוריד את כוחם של סוכני הביטוח.
אפשר להניח שהאוצר, ודאי חברות הביטוח וסוכניהן, חוששים שהבנקים ינצלו את כוחם בממשק עם המעסיק (מתן אשראי) כדי שזה ישלח את עובדיו בהמוניהם. בין שהחשש הזה מוצדק ובין שהוא מופרך, עובדה אחת ברורה: לאף גורם רגולטורי או עסקי בענף הביטוח אין תמריץ להכניס מתחרה חדש לשוק, יועץ אובייקטיבי עם עוצמה שיגבה מחירים נמוכים מאוד ויחתוך את פערי התיווך הגבוהים, כפי שנתניהו ייחל במאמר המבריק שכתב.
וזה לב הבעיה: ללהג על ריכוזיות, תחרות, קרטלים ומונופולים, דורסנות ואזרח קטן שעומד במרכז זה קלי-קלות ונשמע מצוין וקליט. אבל לפרוט את זה לפרטים, ל"מסלקה פנסיונית", ל"ייעוץ אובייקטיבי", ל"ניודים בין מוצרים", ל"בחירת סוכן", זה כבר הרבה-הרבה יותר מסובך. זו הסיבה ש"האזרחים הקטנים במרכז" ימשיכו להזרים מדי שנה 40 מיליארד שקל לגופי החיסכון ולא יידעו לעולם שאפשר להוזיל את עלויות התיווך בעשרות אחוזים.
eli@globes.co.il