לא רק נוחי ודני: כל סכסוכי משפחת דנקנר

כיצד נזכור את משפחת דנקנר?

א. כמשפחה שבעבר שלטה על שורה של עסקים מפוארים בתחומי האנרגיה, התקשורת, הנדל"ן והתעשייה, ואשר ירדה מכל נכסיה אגב מלחמות פנימיות בין בני המשפחה סביב כוח, השפעה וכסף.

ב. כמשפחה שהוציאה מתוכה את נוחי דנקנר, שבמשך כמה שנים נחשב לאיש העסקים החזק במשק,אך בסופו של דבר התרסק ועתה צפוי לאבד את השליטה בקונצרן אי.די.בי ועמה גם את הונו ואת מעמדו.

ג. כמשפחה שהוציאה מתוכה את דני דנקנר, אשר הגיע לתפקיד הבכיר מאוד של יו"ר הבנק הגדול במדינה, אך סרח, הודח, הורשע על-ידי בית המשפט ונגזר עליו עונש מאסר בפועל.

ד. כל התשובות נכונות .

דומה שהחודש האחרון שם את החותמת הסופית על סיום דרכה של משפחת דנקנר כגורם חשוב ומשפיע במגזר העסקי בישראל. שתי החלטות שהתקבלו בבית המשפט - הוצאת השליטה בקונצרן אי.די.בי מידיו של נוחי דנקנר ועונש המאסר בפועל שנגזר על בן דודו דני - היו הנוקאאוט הסופי למי שנחשבה במשך עשרות שנים לאחת מאצולות הממון הבולטות בישראל.

מעטים זוכרים כי רק לפני 20 שנה הייתה המשפחה, שבזמנו הוביל איש העסקים שמואל דנקנר, מזוהה עם יזמות פורצת דרך בתחומי האנרגיה (דור אנרגיה, דור גז) והתקשורת (חברת הכבלים מת"ב וחברת הסלולר פרטנר) ולבעלת עסקי נדל"ן ותעשייה ענפים. מאלה לא נותר לה דבר כמעט.

על רקע המציאות העגומה בעסקיהם של הדנקנרים, נפתחה בשבוע שעבר חזית חדשה במאבקים האינסופיים בין בני המשפחה, והזכירה לנו חלק אחר מהמורשת של הדנקנרים. בסיבוב הנוכחי אלו הן האחיות ירדן ודניאלה דנקנר, שעתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לקבל לידיהן מניות בחברת דור כימיקלים - החברה האחרונה שנותרה בבעלות משפחתית.

בתביעתן טוענות השתיים כי אחיהן, גיל דנקנר, מנצל את רכושה של החברה לטובתו, ונוהג בדור כימיקלים "כבאחוזתו הפרטית, עושק וגוזל אותה בקצב הולך וגובר".

מי הוא גיל דנקנר וכיצד הוא קשור לנוחי דנקנר וליתר בני המשפחה? נעשה קצת סדר בדברים. שושלת דנקנר מתחילה עם שישה אחים ואחיות שנולדו למשה דנקנר ולאשתו רחל (לבית בכר) - אברהם (ז"ל), יצחק, דוד, שמואל, לאה ויונה (ז"ל).

את הרכוש שהיווה את בסיס האימפריה שהקימו בני הדור השני - פרדסים, מטעי זיתים, מגרשים ובתים - הורישה להם האם רחל, שנפטרה ב-1939 כתוצאה מסיבוך בניתוח שעברה. בעלה, משה, סוחר בסוכר ובחיטה, אשר לימים הפך ליהלומן, התחתן עוד ארבע פעמים.

עם השנים, הרחיבו בני הדור השני, בהנהגתו של שמואל, את עסקי המשפחה, והפכו אותה, כאמור, לאחת מקבוצות העסקים החזקות במשק. לקראת סוף שנות ה-90 הוערכו עסקיה של המשפחה, שרוכזו במספר חברות ציבוריות, בשווי של מאות מיליוני דולרים, כאשר חלוקת המניות נעשתה באופן שווה בין ששת בתי האב.

שמואל דנקנר, בהתייחסות נדירה למבנה ההחזקות המשפחתי, אמר באותה עת כי "חברה משפחתית היא לעתים קרובות סיר לחץ. אמרנו לעצמנו לפני הרבה שנים, שמוטב להשקיע מחשבה בשסתומי ביטחון. הדרך הכי טובה זו חברה בורסאית, שם הדברים מתנהלים בלי קשר לעניין המשפחתי".

שמואל אולי צפה את הסתעפות העץ המשפחתי - כל אחד מהאחים ומהאחיות, למעט לאה אשר נותרה ברווקותה, הקים משפחה - אך לא את ההשלכות שיהיו לרצונם של חלק מבני הדור השלישי, אשר הפכו לאנשי עסקים בעצמם, להותיר חותם על עסקי המשפחה. בבת אחת נפרצו שסתומי הביטחון של סיר הלחץ המשפחתי והפיצוץ היה בלתי נמנע.

זה התחיל עם ידיעה בעיתון, שבה נכתב כי המיליארדר היהודי טד אריסון מרכיב קבוצה שתתמודד על השליטה בבנק הפועלים, נמשך בהשקעה הגדולה ביותר שביצעה קבוצת דנקנר מעודה - 1.2 מיליארד שקלים ששילמה באמצעות חברת תעשיות מלח תמורת 11% ממניות הבנק והסתיים בסכסוך המשפחתי הראשון שפרץ החוצה.

היה זה נוחי דנקנר (בנו של היהלומן יצחק), שהוביל את הצטרפות המשפחה לעסקת הענק של רכישת השליטה בבנק הפועלים. דודו, שמואל דנקנר, מי שכאמור נחשב ליזם הבולט מבין בני הדור השני, התנגד נמרצות למהלך, אך מצא את עצמו לראשונה בעמדת מיעוט.

המאבק על ההגמוניה המשפחתית בין שמואל הקשוח והציני לבין אחיינו הפתוח והלבבי, שניהם אמביציוזיים ונחושים להצליח, התנקז לזירת המסחר של הבורסה בתל אביב. חצי שנה לאחר שהושלמה עסקת הפועלים, התבשר נוחי דנקנר על רכישת מניות גדולה בחברות המשפחתיות שביצע שמואל בשעות הבוקר של אותו יום.

הוא חבר טלפונית לבן בריתו דני דנקנר (בנו של התעשיין אברהם דנקנר ז"ל) ובמשך השעות הבאות "רוקנו" הצדדים את השוק ממניות החברות דנקנר השקעות ותעשיות מלח, כשהם מזרימים לצורך הקניות סכומים שהסתכמו בכ-70 מיליון שקלים.

התקשורת חגגה את מאבק השליטה המפתיע במשפחה, שנחשבה עד אז לסלע איתן של הרמוניה. הדנקנרים בתגובה, נבהלו ועצרו מיד. בלילות הבאים קיימו נציגי המשפחות פגישות ליליות מרתוניות, שבמהלכן הוחלפו תוכניות לחלוקת ההחזקות המשפחתיות.

פחות משבוע לאחר פרוץ המאבק, כינסו הדנקנרים מסיבת עיתונאים שבה הפגינו חזות מחויכת. שמואל, שנטל את רשות הדיבור, מסר כי: "אנו רואים בהמשך האחדות בינינו מתכון לפיתוח ולהצלחה. הדבר הוכיח את עצמו במשך 40 שנה, וימשיך להוכיח את עצמו בעתיד".

אבל מבחינתו של נוחי דנקנר, כבר לא הייתה דרך חזרה. באוקטובר 1999 נחתמה עסקה שבה מכר, לצד אביו ואחותו, את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות ליתר בני המשפחה, תמורת כ-55 מיליון דולרים - עסקה שסימנה את תחילת נסיקתו האישית בדרך לרכישת השליטה באי.די.בי, ואת הסתבכותם של יתר בתי האב בחובות כבדים, שגרמו להם בסופו של דבר לאובדן עסקיהם.

את המהלך המפתיע שבו נקטה לאה דנקנר, כינה בזמנו אחד מבני המשפחה "פרק גרוע במיוחד של הטלנובלה המשפחתית". לאה, אז בת 76, נחשבה תמיד ל"עוף מוזר". בני משפחה שלא שמעו את קולה שנים רבות העידו כי ההידברות עמה בלתי אפשרית כמעט, כי היא חיה בצניעות, על גבול הספרטניות, ואיננה מרבה לצאת מביתה, הסמוך לכיכר המדינה בתל אביב. כל זה לא מנע מלאה להפוך, בעקבות איסוף שקדני, לבעלת המניות הגדולה בחברות המשפחתיות של הדנקנרים (בשווי של עשרות מיליוני שקלים),*לחלוש על מספר נכסי נדל"ן, שהעיקרי שבהם הוא מגרש החניה בבית החולים ע"ש רבין בפתח תקווה - נכס שאת הבעלות עליו היא חולקת עם אחיה, ד"ר דוד דנקנר - היחיד מבני המשפחה ששמר עמה על קשר שוטף.

על הפרק עמדה עסקת בעלי עניין ענקית שבה ביקשו יתר בתי האב להעביר את החזקותיהם בחברות המשפחתיות לידי חברת אלרן תמורת מיליארד שקלים. מהלך שנועד לשים קץ לסכסוכים הממושכים בין בני משפחה - לאחר שנים שבהן עצם כינוסם סביב שולחן אחד נחשב למשימה בלתי אפשרית - ובעיקר לחלץ אותם מחובות הענק הפרטיים לבנקים.

לאה, היחידה שלא הוזמנה לקחת חלק בעסקת המכירה, נעלבה מכך עמוקות ושיגרה מכתב שבו הודיעה ליתר בתי האב כי היא מממשת את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לה לרכוש מידיהם את מניות דור כימיקלים - החברה הצומחת והרווחית ביותר בקבוצת דנקנר באותה עת.

דרישתה של לאה, שאיימה לשמוט את הקרקע מתחת ל"עסקת אלרן", היכתה בתדהמה את יתר בני המשפחה. לאה, הם טענו, מעולם לא התעניינה או נטלה חלק בניהול החברות המשפחתיות, ואפילו לישיבות הדירקטוריונים שבהם היא חברה הופיעו נציגים מטעמה. האחראי להתנהלותה, טענו שם, הוא אחיה דוד, שזעם להערכתם על הרחקתו הצפויה מגרעין השליטה בחברות המשפחתיות: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו".

אף שבתחילה הסתייגו יתר בני המשפחה מדרישותיה של לאה, ואף טענו כי הן חסרות תוקף, הם נאלצו בסופו של דבר להיכנס עמה למגעים שהסדירו את הצטרפותה למכירת המניות במסגרת עסקת אלרן. לאה התרצתה והסירה את התנגדותה לביצוע העסקה, אך זו, לאחר שעברה גלגולים שונים, לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל בשל ההרעה שחלה במצב עסקיהם של הדנקנרים.

הסכסוך החריף שפילג באותה עת את משפחת דנקנר לא נעצר במכתבה של לאה דנקנר. ימים ספורים לאחר מכן, פנה ד"ר דוד דנקנר לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי שזה יאסור על אחיו ועל יורשיהם לכנס ישיבת דירקטוריון שנועדה להדיחו מתפקידו כיו"ר דירקטוריון חברת כרמל כימיקלים שייסד, לאחר עשרות שנים שבהן כיהן בתפקיד.

לעומת אחיו המוכרים יותר, שמואל ואברהם דנקנר, שהובילו במשך השנים את החברות המשפחתיות הבולטות, הסתפק דוד (בעל תואר דוקטור בכימיה מאוניברסיטת קליפורניה) בניהול החברה הפרטית הקטנה, מהעסקים הפחות זוהרים של הדנקנרים. בד בבד, לצד בנו גיל, היה מעורב במיזם עסקי נוסף שלא זכה להצלחה - בניית קניון "קסטרא" בפאתיה הדרומיים של חיפה, אשר התחרה בקניון חיפה הסמוך, שהיה אז בבעלות המשפחה.

בבית המשפט טען דוד כי אחיו מנסים לנצל את קרבתו לאחותו לאה ולנקום בה על פעולותיה. לדבריו, פעולות אלה העלו את חמתם של בני המשפחה האחרים, ובעיקר שמואל דנקנר, אברהם דנקנר ז"ל וצבי מור, שהיו אמורים לשלוט בחברת אלרן לאחר שתרכוש שליטה בעסקי המשפחה.

בתגובה טענו השלושה כי דוד אינו רשאי לאכוף על החברה את המשך כהונתו כיו"ר, שעה שרוב מכריע מבין הדירקטורים סבור כי הוא נכשל במילוי תפקידו וכי המשך כהונתו מסכנת את עצם קיומה של החברה. הם אף האשימו את דוד בשימוש לא נאות באמצעיה הכספיים של החברה לצרכיו הפרטיים. בתשובה טען דוד כי לא השתמש בכספי החברה למטרותיו האישיות ואילו "המשיבים טובלים ושרץ בידם", שכן הם עצמם השתמשו בחברה למימון הוצאות פרטיות שונות במשך השנים.

גם סכסוך זה דעך בד בבד עם הסרת ההתנגדות של לאה דנקנר לעסקת אלרן. בסופו של דבר, רכשו דוד ולאה את הבעלות בכרמל כימיקלים ובדור כימיקלים מיתר בני המשפחה, והם שולטים בהן גם כיום.

צבי מור אולי איננו דנקנר מלידה, אך לפחות למשך שנתיים הוא נחשב לתקווה הגדולה של הדנקנרים להיחלץ מהחובות שאליהם נקלעו. מור התחבר למשפחת דנקנר באמצעות נישואיו לאורלי, בתם של יונה דנקנר ודוד ג'יניאו. הוא הצטרף לעסקי האנרגיה של הדנקנרים ועם מכירתם לקבוצת אלון עבר לנהל את דור כימיקלים, שנחשבה עד אז לחברה יציבה וסולידית בעסקי המשפחה.

למור היו תוכניות גדולות: תחת הנהגתו הפכה דור כימיקלים לאחת החברות הצומחות והמלהיבות בפורטפוליו של המשפחה. בשנת 2002 ביצעה החברה סדרת רכישות ענק ממונפות ברחבי העולם, שהובילו לקפיצה נחשונית בהיקפי פעילותה ולשוויה בבורסה.

בסוף אותה שנה הפכה החברה הקטנה ממפרץ חיפה ליצרנית השנייה בגודלה בעולם בתחום של ייצור יריעות פוליפרופילן, המשמשות כחומרי אריזה ועטיפה בתעשיות המזון, הטבק והטקסטיל, העסיקה כ-2,500 עובדים על פני חמש יבשות והציגה מחזור הכנסות שנתי של מעל מיליארד שקלים.

אלא שבאמצע שנת 2003 התברר כי משהו גדול השתבש בסיפור ההצלחה של דור כימיקלים. החברה החלה לדווח על הפסדים הולכים וגדלים, שמחקו את רוב רווחי ההון שעליהם דיווחה שנה קודם לכן, ואשר נבעו בחלקם מחשבונאות יצירתית במיוחד. התברר כי הנהלת החברה, בהובלת היו"ר מור, רצה מהר מדי מבלי לקחת בחשבון את החובות התופחים ואת ההרעה בסביבה העסקית.

הנפילה הייתה מהירה וכואבת. דור כימיקלים נאלצה לוותר על החזקותיה בחו"ל לטובת הבנקים המממנים, כשבד בבד העלתה חקירת רשות ניירות ערך אי סדרים כספיים בהתנהלות. היחסים בין מור לבני המשפחה התערערו לאחר שאלה הפעילו עליו לחצים כבדים לפנות את מקומו. ואכן מור, כמו גם יתר חברי ההנהלה הבכירה, התפטרו מתפקידיהם.

לאחר תקופה של שיקום, הבשילה במשפחת דנקנר ההחלטה למכור את השליטה בדור כימיקלים. אלא שמור ואשתו טרפדו את מכירת החברה לידי עמית ברגר - לאחר שהתנו את מכירת חלקם במכירת מניותיהם בחברה משפחתית נוספת, תעשיות מלח. רק*בספטמבר 2006, לאחר תקופה ארוכה של חילוקי דעות, נפרדו השניים מהחזקותיהם בשתי החברות לטובת יתר בני המשפחה.

אשתקד נסגרה פרשת דור כימיקלים לאחר שבית המשפט הטיל קנסות וגזר עונשי מאסר על תנאי על מור ועל שני בכירים נוספים לשעבר בדור כימיקלים, שהורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות דיווח ובהכללת פרטים מטעים בדוחות הכספיים של החברה.

אחרי המאבק האחרון, עברו על המשפחה כמה שנים של שקט יחסי. אולי הייתה זו ההפרדה היחסית בעסקי המשפחה ואולי היו אלה הבעיות האחרות שניחתו על דני דנקנר ובהמשך על נוחי. אולם מסתבר שהסכסוכים רק יצאו להפסקה.

דור כימיקלים נמחקה מהמסחר בבורסה באפריל 2010, ולאחר מכן מוזגו אליה החברות התעשייתיות הפרטיות של המשפחה, כולל כרמל כימיקלים. כיום מוחזקות כאמור מניותיה על-ידי דוד דנקנר ואחותו לאה. הפיכת החברה לפרטית לא מנעה את המשך הסכסוכים בין בעליה. בתביעה שהוגשה בשבוע שעבר טוענות ירדן ודניאלה, בנותיו של דוד, כי אחיהן גיל פועל בנכסיה ובענייניה של דור כימיקלים בחוסר תום לב ובחוסר הגינות. בהמשך לטענות הללו, ביקשו השתיים מבית המשפט להורות לו להתפטר מתפקידו כיו"ר דור כימיקלים.

יתר על כן, לדברי האחיות, לפני כשלושה חודשים הצליח גיל להחתים את האב, דוד בן ה-86, שבמשך עשרות שנים דאג לאינטרסים שלהן כבעלות מניות בחברה, על שורת מסמכים אשר מפקיעים ממנו לכאורה את כל רכושו, וגם את מניותיהן של התובעות בחברת דור כימיקלים, שעליהן היה דוד מופקד.

"ביום 2 בספטמבר 2013 גיל הצליח להוביל את אמו, אביבה דנקנר, להחתים את דוד על שורת מסמכים שמתיימרים לגזול את רכושן של התובעות", נאמר בתביעה. "בנוסף, המסמכים מתיימרים לבצע מהפכה בתקנוני דור כימיקלים לקיפוחן של התובעות כבעלות מניות, וכן להנציח את השימוש בקופתה לכיסו וליעדיו של גיל".

לפי התביעה, המסמכים שעליהם הוחתם דוד דנקנר התיימרו לקיים את יעדיו של גיל, וכן לתת לו זכות בלתי סבירה לקנות את המניות של התובעות בחברה בכל עת שיבחר, תוך שלילת זכותן להחליט האם, מתי ולמי למכור אותן. זאת, לפי הנטען, ביודעו כי התובעות מעולם לא נעזרו בייעוץ משפטי לחתימת מסמכים כלפי הוריהם.

שמואל דנקנר (84)

הוביל את עסקי המשפחה בתקופה שבה היו בשיא פריחתם ועד למאבקים שהובילו להסתבכותה בחובות כבדים. בתקופתו החזיקה המשפחה עסקים בתחומי הבנקאות, התקשורת, הנדל"ן והתעשייה. אב לשלושה - דורי, אורנה ומיכל

אברהם דנקנר (1920-2004)

עשה את צעדיו הראשונים בעולם העסקים בתחום היהלומים, אולם מסוף שנות ה-50 ניהל ופיתח את חברת "תעשיות מלח לישראל" שהייתה מהאחזקות המשמעותיות של המשפחה. עד שנת 1999 שימש כיו"ר החברה והיה דירקטור בכל חברות הקבוצה. אברהם היה אב לארבעה - אלון, דני, רון וגדי

יצחק דנקנר (90)

במשך רוב הקריירה שלו היה יצחק יהלומן. בשנים האחרונות זכה לכותרות על רקע היותו אביו של נוחי וההשקעות שעשה באי.די בי. בתקשורת מוערך הונו האישי בכמה עשרות מיליוני דולרים. מלבד נוחי, יצחק הוא גם אביה של שלי, שהייתה שותפה בחלק מעסקיו של אחיה, אך גם מחזיקה עסקים עצמאיים אחרים

דורי דנקנר (53)

עמד בראש חברת אלרן שבשליטת המשפחה לצד בן דודו גדי. החברה נקלעה לקשיים לאחר שספגה הפסדים כבדים מהשקעות בתחומי הנדל"ן, הקמעונאות והתקשורת

דני דנקנר (54)

החל את דרכו העסקית בתפקידים זוטרים בתעשיות מלח. בשנת 1997, בעקבות מכירת בנק הפועלים לקבוצת אריסון-דנקנר, מונה לדירקטור בבנק ובהמשך לסגן היו"ר, תפקיד שבו כיהן עד 2003. ארבע שנים אחר כך מונה לתפקיד היו"ר שבו החזיק עד 2009, מועד שבו עזב את תפקידו בעקבות לחץ כבד של בנק ישראל. שנה מאוחר יותר נעצר בחשד לביצוע עבירות פליליות בתפקיד והוגש נגדו כתב אישום. לאחרונה נידון לשנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי ולקנס של מיליון שקלים. במקביל הוא מואשם גם במסגרת פרשת "הולילנד"

גדי דנקנר (47)

ניהל יחד עם בן דודו דורי את אלרן השקעות שנקלעה לקשיים ונאלצה להגיע להסדר חוב עם נושיה

נוחי דנקנר (60)

כנראה בן המשפחה המוכר ביותר בציבור. השתלט על אי.די.בי בתחילת 2003, הפך במהירות לאחד מאנשי העסקים המרכזיים בישראל וכנראה שגם הממונף שבהם, הסתבך בחובות עתק ועתה צפוי לאבד את השליטה בקונצרן

צבי מור התחבר למשפחת דנקנר באמצעות נישואיו לאורלי, בתם של יונה דנקנר (האחות שאינה בתרשים) ודוד ג'יניאו. ניהל את חברת דור כימיקלים, שם התגלו אי סדרים בעקבות הפסדים של החברה. אשתקד הורשע בבית משפט ויחד עם שני בכירים נוספים נידון לעונש מאסר על תנאי ולקנס

לאה דנקנר (88)

מעט מאוד ידוע על לאה דנקנר. בעבר התגוררה סמוך לכיכר המדינה בתל אביב ולפי עדויות של המשפחה מאותה תקופה חיה בספרטניות והייתה איתם בקשר רופף. אף שלא מילאה תפקיד פעיל בעסקי המשפחה אספה מניות ובשלבים מסוימים גם הייתה בעלת המניות הגדולה בחברות המשפחתיות. כיום שותפה עם אחיה דוד בדור כימיקלים

ד"ר דוד דנקנר (86)

ד"ר לכימיה מאוניברסיטת קליפורניה ואחד ממייסדי זרוע הכימיקלים של משפחת דנקנר. במשך השנים ניהל את כרמל כימיקלים לצד עסקים נוספים בתחום הנדל"ן. אביהם של גיל, ירדנה, דניאלה ורחל

גיל דנקנר (54)

יו"ר דור כימיקלים, שנגדו הוגשה בשבוע שעבר תביעה על-ידי שתיים מאחיותיו. יזם גם את בניית קניון קסטרא בפאתי חיפה