תלונות: "תאגיד המים הירושלמי - קודם כל מעקל"

שני תאגידי המים ש"זוכים" למספר הגבוה ביותר של תלונות במועצה לצרכנות ובאמון הציבור הם מי אביבים - תאגיד המים של תל-אביב, והגיחון - תאגיד המים של ירושלים. אבל בעוד שבמועצה לצרכנות ובאמון הציבור מסבירים שנגד מי אביבים התלונות הן בעיקר סביב חוסר הבנה מנהלית ורובן נפתרות אחרי התערבותם, ההתנהלות בתאגיד הגיחון חמורה בהרבה.

יותר מעשר תלונות שהועברו ל"גלובס" משני הארגונים מציגים דפוס חוזר: חשבונות בנק של אזרחים מעוקלים בשל חוב לגיחון, כשברוב המקרים האזרחים לא התגוררו בנכס בתקופה שבה נצבר החוב, ובכולם חוזרת הטענה שהתאגיד לא עשה מאמץ לאתר אותם וליידע אותם בדבר החוב, מוצדק או לא, בטרם הכפיל ושילש את עצמו בתוספת ריביות.

התוצאה: חובות של אלפי שקלים, שאת חלקם משלמים האזרחים כדי להשתחרר מהעיקול - לא לפני שהם מנסים להוכיח את צדקתם. ההסבר שהם מספקים, כך טוענים הצרכנים, נופל על אוזניים ערלות: "לא גרנו בנכס, הודענו לעירייה, ועל כן אנחנו לא הכתובת". בהרבה מקרים הדיירים עזבו את הדירות שבהן נצבר החוב עוד לפני שקם התאגיד.

מקבץ התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובאמון הציבור והמובאות בהמשך, מגלה סיפורים דומים להפליא הנוגעים כולם לשיטת הגבייה של הגיחון. דרכי ההתמודדות של הצרכנים שונות: חלק משלמים ונכנעים לאיומים, אחרים יוצאים במאבק לצדקתם ואפילו זוכים לצמצם את החוב לכדי הקרן, ויש מי שמשאירים את ההכרעה לתחנות הצדק בבית המשפט.

כאמור, בכל המקרים, מתלוונים הצרכנים כי נתקלו בקיר של אטימות מטעם נציגי הגיחון. באחת התלונות, שבה נדרשת אזרחית לפרוע חוב של 12,000 שקל, שלח התאגיד את המתלוננת לתבוע את בעלת החוב, לא לפני שאיחל לה הצלחה. "הפכו אותי לגובה של התאגיד", אמרה ל"גלובס". "ברור לשני הצדדים שאני לא בעלת החוב, ידוע להם מי כן בעל החוב, אבל מכיוון שממנה לא מצליחים לגבות אותו, התאגיד שולח אותי להיאבק מולה. כפי שאף אמרה לי נציגת התאגיד: "מה את רוצה שנעשה, מישהו צריך לשלם את זה".

עו"ד אביטל פריזמנט מהמועצה לצרכנות מתייחסת לשיטת הגבייה העולה מן התלונות: "לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא סביר שרשות מנהלית תנקוט הליכי גבייה לראשונה וללא צידוק, לאחר שנים רבות. נקיטת הליכים לאחר כל כך הרבה שנים מקשה על האזרח להתמודד עם טענות כנגד החוב". לדבריה, לפי פסיקת בתי המשפט, הכלל הוא כי על הרשות המנהלית לפעול בפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים מהיום שבו הפך החוב לסופי.

מנכ"לית אמון הציבור, מירב כהן, מתייחסת לגידול בתלונות נגד תאגידי המים תוך דגש על דרכי הגבייה: "יש לאפשר הטלת סנקציות ולעקל חשבונות ונכסים רק במקרים חריגים וכמוצא אחרון לאחר שמוצו כל ההליכים ולאחר ווידוא ותיעוד כי הצרכן מודע לחוב".

נזכיר ראשית את התלונה שעלתה לכותרות לאחרונה, המתייחסת לסיפורו של שלמה ברון, תושב ירושלים בן 81 שאספקת המים בדירתו נותקה עקב חשבון מים חריג של 5,165 שקל. ברון הורגל לשלם כ-100 שקל בממוצע. אפשרות של נזילה נשללה ומשסירב לשלם - נותקה אספקת המים בדירתו עד להתערבות רשות המים. אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה: לאחרונה קיבל מהגיחון אזהרה מחודשת לפני ניתוק המים ותוספת של 220 שקל ריבית לחוב. במקביל, אגב, קיבל חשבון מים תקופתי ועדכני בסכום הנמוך מ-100 שקלים.

תגובת הגיחון: צריכת המים החריגה נמדדה בפועל ממד המים הראשי ואושרה בביקורות אנשי מקצוע מטעם התאגיד. הוצע ללקוח תעריף מוזל עם הנחה של 2,000 שקל אך הוא סירב. אנו תקווה שימצא פתרון בימים הקרובים.

תגובת רשות המים: נושא גובה החוב של ברון נמצא בבדיקה בין רשות המים לתאגיד במטרה למצוא דרכים לתיקון המעוות במקרה הצורך.

משך שנה ניסתה ש' לשכנע את הגיחון כי החוב שנדרשה לשלם אינו שייך לה - עד אשר התיק הועבר להוצאה לפועל - והשבוע נכנעה ושילמה 3,700 שקל, כולל ריביות והוצאות אכיפה - עבור מים שלא היא צרכה.

ש' התגוררה כסטודנטית בירושלים ב-2003-2004 וחלקה דירה עם שותפים. את העיר עזבה ב-2004 ולטענתה שיגרה הודעה לעירייה - כשדובר על תקופה שהתאגיד עוד לא הוקם. ב-2012 קיבלה לראשונה מכתב בדבר חוב של 2,500 שקל. המכתב נשלח לכתובתה המעודכנת. "המכתב הגיעה שבועיים לפני שנסתיימה תקופה של שבע שנים מאז החוב הנטען. העברתי לגיחון אישורים מהעירייה המאמתים את ההודעה על עזיבתי אולם בתאגיד הציעו לי לתבוע את הדיירים. עוד הוסבר לי כי החוב מיוחס רק לי, למרות שהיו שותפים נוספים בדירה, משום ששמי עלה ראשון במערכת. נואשתי מהאטימות, נכנעתי ושילמתי", אמרה ל"גלובס".

תגובת הגיחון: "מדובר בתלמידה שגרה עם שותפים אך מד המים היה רשום על שמה. לטענתה יצאה מהנכס באוגוסט 2004 אך בפועל יש חובות שלא שולמו עד יולי 2007 שהוא המועד שבו קיבלנו בקשה לשינוי חזקה. מכיוון שהחוב לא שולם הוא הועבר לטיפול משפטי".

חשבון הבנק של מ' עוקל בגין חוב של כ-5,400 שקל לתאגיד הגיחון בגין חוב שנצבר בשנים 2007-2009. לטענתה לא קיבלה שום התראה על החוב. גם כשביקרה, טרם העיקול, בשירות הלקוחות של התאגיד להסדר תשלומים עדכניים - לא נאמר לה דבר על חובות. "מדוע פנו אליי רק אחרי 5 שנים? אילו הייתי מקבלות התראות במועד ודאי שהייתי משלמת. לא ברור לי מדוע עליי לשלם קנסות וריביות ולעבור תהליך מביך של עיקול חשבונותיי", כך כתבה בפנייתה. את הדרישה לחוב, שהגיעה חמש שנים באיחור, היא שילמה במלואה.

תגובת הגיחון: "הלקוחה נוהגת לצבור חובות באופן תמידי. גם בנכס שבו היא גרה היום היא צברה חוב של 3,700 שקל. לגבי החוב האמור הלקוחה קיבלה התראות לכתובת הנכס. ב-2012 היא הגיעה לשלם את הקרן על אף שהוסבר לה שהריביות לא יבוטלו".

גם חשבון הבנק של ל' עוקל בעבור חוב של 885 שקל: 600 שקל מתוכו עבור ריביות והוצאות אכיפה. התראות קודמות לטענתה היא לא קיבלה, כשהחוב תקף היה לשנים 2008-2009, לאחר שעזבה את הנכס. בתאגיד הוסבר לה שמשום שהעדכון על החלפת הדיירים התקבל רק ב-2009, עליה לשאת בחוב.

תגובת הגיחון: "לפי טענת הלקוחה היא יצאה מהנכס ב-2006 אלא שהגיחון קיבל עדכון רק באפריל 2009. לפי חוק עליה לעדכן מיידית בדבר שינוי בחזקת הנכס, משלא עשתה כן החשבונות הופקעו על שמה עד למועד השינוי. יתרה של 905 שקל שולמה על-ידה".

ל' מחזיקה בשיא העגום של הדרישה לפירעון חוב שלא באשמתה. תאגיד הגיחון עיקל את חשבונה בגין חוב של 12,000 שקל (סכום שתפח מקרן של 5,500 שקל). ל' עזבה את הנכס שבו נצבר החוב ב-2003, והחוב נצבר בשנים 2006-2008. "מעולם לא קיבלתי התראה לכתובתי המעודכנת במשרד הפנים, ובגיחון לא התרשמו מאישור שהעברתי מעיריית ירושלים. התאגיד מתעקש שמבחינתו אני בעלת החוב גם לאחר שאיתרתי את הדיירת שרכשה את הדירה. קישרתי בין התאגיד לבינה, ולמרות הבטחותיה כי החוב יוסדר - דבר לא קרה. נאלצתי לתבוע את הדיירת והתאגיד הקפיא את העיקול. הפכתי להיות גובה של הגיחון". בחודש הבא ייערך דיון בבית המשפט לתביעות קטנות.

במארס האחרון עוקל חשבונה של א' בעקבות חוב של 2,000 שקל מ-2005. (החוב המקורי עמד על 844 שקל). 5 שנים לפני כן עזבה את ירושלים. במחצית משנת 2005 הדירה עמדה ריקה וב-2006 נמכרה דירתה. מכתבי התראה לא קדמו לעיקול. "בקלות אפשר היה לאתר את כתובתנו במרשם התושבים אבל הפקידות בתאגיד מנמקות כי התאגיד לא מחויב לעשות כן. למרות תצהיר על העברת הבעלות, כולל העברת הנכנס בטאבו (אישור שניתן כשאין חובות) בתאגיד דבקים בדרישותיהם כי עליי לשלם את החוב". א' הגישה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

תגובת הגיחון: הלקוחה צברה חוב מיוני 2005 עד דצמ' 2006, בכל תקופת חזקתה על הנכס, משמע כי בכל התקופה בה גר בנכס לא שולם ולו חשבון מים אחד! כל מכתבי האכיפה נשלחו כסדרם. בינואר 2007 התקבלו מסמכים לשינוי החזקה. נמתין לפסיקת בית המשפט.

לא מעט מחלוקות הסתיימו זה מכבר בבית המשפט. באוקטובר 2012 פסק בית משפט השלום בירושלים לטובת אזרח שחווה סיפור דומה לאלה המתוארים בכתבה: חשבונו עוקל בשל חוב של 2,560 שקל שנצבר עד 2004. אי הבנות בין האזרח ותאגיד המים בדבר התיישנות של החוב, הובילו את ההאזרח לתבוע את התאגיד בבית המשפט. לטענת האזרח עד לסוף 2011, המועד בו קיבל את דרישת התשלום לחוב, לא עשה התאגיד כל מאמץ בהליך גבייה, התאגיד מצדו טען כי ב-2006 ניסה לאתר את האזרח במכתבים שנשלחו לכתובת הנכס, שבו כזכור הוא אינו מתגורר זה שנתיים.

התביעה התקבלה: "העובדה שהמשיבה (הגיחון, מ.ר.ח) מיהרה לעקל את חשבון הבנק של המבקש בטרם וידאה שדבר קיומו של החוב ידוע לו, מחייבים הטלת הוצאות משמעותיות על המשיבה", נכתב בפסק הדין בו הוחלט כי על התאגיד לשלם 15,000 שקל לתובע.

ערעור שהגיש התאגיד בעקבות הפסיקה - נדחה. (ה"פ 12-05-523).

ט' התגוררה בדירה שכורה בירושלים עד 2003, אז גם שלחה פקס לעירייה - מועד שבו התאגיד טרם הוקם. השוכרת שנכנסה אחריה, לא שילמה את חשבונותיה בחלק מהתקופה בשנים 2005-2006 - מה שהפיל עליה, כרעם ביום בהיר, עיקול על חשבון הבנק בסכום של 1,500 שקל (קרן החוב הייתה 300 שקל). ט' החליטה לצאת למאבק מול התאגיד. "במטרה להוכיח כי הם לא פעלו בתום לב לאתר אותי במועד". היא שיגרה עשרות מכתבים ודרישות מהתאגיד להוכיח כי ניסו לאתר אותה בכתובתה המעודכנת במשרד הפנים.

ט' פנתה לארגונים צרכניים ולנציב תלונות הציבור במבקר המדינה - ממנו גם הגיעה הישועה: מסקנותיו היו שמאחר ואין הוכחות לניסיונות התאגיד לאתר את ט', הרי שמ-2005 חלה התיישנות על החובות. המלצתו לבטל את הריביות וההצמדות ולהותיר תשלום של 100 שקל עבור חשבון אחד - התקבלה.

במקרה של מ' מדובר בסכום נמוך יחסית, אבל עולה ממנו ניחוח של "שיטת מצליח": בנובמבר 2012 עוקל חשבונו עקב חוב של 390 שקל מ-2006. מ' עזב את ירושלים ב2003 והוא הצליח לשכנע את הגיחון כי החוב אינו מוצדק. לאחר ביטול הריביות והוצאות האכיפה, נותר חוב צנוע של 4 שקלים.

"רשות המים, המשמשת כרגולטור של משק המים, קבעה כללים ואמות מידה לשרות המחייבות את כלל תאגידי המים והביוב בישראל. אמות המידה לשירות מחייבות שקיפות, זמינות ושרות הוגן ומחייב כלפי ולטובת הצרכן. בימים אלו אנו מוסיפים כללים שעתידים גם למנוע ניתוק ממים מאוכלוסיות עם צרכים מיוחדות. צרכן שנתקל בבעיה מול תאגיד המים, רשאי (לאחר מיצוי ההליך עם התאגיד המים) להפנות לרשות המים את תלונתו".