איפה בארץ מוציאים הכי הרבה על אופנה?

תושב תל-אביב-יפו הוא שיאן ההוצאות על הלבשה והנעלה - כך עולה מניתוח שערך "גלובס" על בסיס נתוני הלמ"ס. בזמן שתושב תל-אביב מוציא בממוצע 2,324 שקל בשנה על הלבשה והנעלה, תושב ירושלים מוציא 1,206 שקל בלבד - פער של 93%.

בירושלים פועל קניון מלחה של קבוצת עזריאלי, הנחשב לאחד הקניונים החזקים בישראל, אבל למרות זאת מתברר כי פדיונות העסקים בקניון מלחה, שחצו את רף המיליארד שקל בשנה, אינם משקפים את הוצאות תושבי העיר. בפועל, רוב התושבים מוציאים סכומים נמוכים במיוחד, ובממוצע, תושב ירושלים מוציא את הסכום הנמוך ביותר מבין 14 ערים גדולות.

ההוצאה הנמוכה יחסית בירושלים מושפעת בוודאי מהרכב האוכלוסייה בעיר, הכולל אוכלוסייה חרדית נרחבת, שבאופן כללי היא במצב כלכלי נמוך יותר. אלא שבאופן מפתיע, ההוצאה הממוצעת של תושב בבירה נמוכה אפילו מההוצאה של תושב בני-ברק - עיר המאופיינת בריכוז אוכלוסייה חרדית גדול יותר. הפער עומד על 11.5%.

באופן מפתיע, הן קבוצות הקניונים השוקדות כל הזמן על פיתוחם והן רשתות האופנה וההנעלה, אינן מודעות לרמת ההוצאות של התושבים בכל עיר. משיחות "גלובס" עם מספר רשתות אופנה והנעלה עולה כי התפיסה שלהן לגבי רמת ההוצאות בכל עיר רחוקה מרחק רב מהמציאות.

כך למשל, ברשת ההנעלה אלדו דירגו את ירושלים כאחת מ-3 הערים שבהן מחזיקה החברה בנתח השוק הגדול ביותר בהנעלה. בניתוח מאוחר יותר שעשתה הרשת לבקשת "גלובס" על בסיס המכירות ביחס למספר התושבים, התברר גם לה כי ירושלים בתחתית הטבלה של הרשת.

לאחר הבדיקה הנוספת מסר סם נזרי, מנכ"ל ובעל רשתות הנעליים אלדו וספרינג, ל"גלובס" כי "נתח השוק הגדול ביותר שלנו הוא בערים באר-שבע, תל-אביב ורמת-גן. במקום השני פתח-תקווה, במקום השלישי חיפה וראשון-לציון, ובמקום האחרון העיר ירושלים. בירושלים יש הרבה אנשים, אבל להמון אנשים בעיר אין כסף".

בשנת 2012 הסתכמה ההוצאה הממוצעת של תושב ישראל על הלבשה והנעלה ב-1,674 שקל. תושב תל-אביב כובש כאמור את המקום הראשון בהוצאה לנפש. במקום השני נמצא תושב חיפה עם הוצאה של 1,822 שקל לשנה - פער של 22% מתל-אביב. במקום השלישי תושב באר-שבע (1,746 שקל), ואת החמישייה הראשונה סוגרים תושב ראשון-לציון (1,712 שקל) ותושב רמת-גן (1,705 שקל).

במקום השישי נמצא תושב העיר רחובות עם הוצאה של 1,663 שקל לשנה, ואחריו תושבי הערים בת-ים, חולון ונתניה עם הוצאה דומה של התושבים בכל אחת מהערים.

את הדירוג סוגרים תושבי אשדוד, בני-ברק, פתח-תקווה, אשקלון וירושלים.

רשת ההנעלה TO GO היא רשת דיסקאונט. הבעלים מאיר נג'בי אומר ל"גלובס" כי הרשת חזקה במיוחד בפריפריה, ואת החולשה בתל-אביב הוא מייחס דווקא לשטחי המסחר.

לדבריו, "כל משפחה ברמת-אביב ג' מוציאה הרבה יותר כסף על הלבשה והנעלה. תסתכלי על קניון רמת-אביב - ההוצאה שם ענקית. ברור שבתל-אביב ההוצאה לנפש מכל הבחינות היא הרבה יותר גבוהה, כי החתך הסוציו-אקונומי בתל-אביב יותר גבוה. מי שמרשה לעצמו לחיות בתל-אביב, יש לו הרבה יותר כסף. אנחנו מאוד חזקים בפריפריה, כולל כל מפרץ חיפה ובאר-שבע. היום הרבה יותר קל לי לתת מענה בערים הפריפריאליות מאשר בתל-אביב. אני רשת 'וואליו פור מאני' ולא יכול לשלם 600-700 שקל למ"ר שכר דירה. זה לא בליגה שלי".

לפי נתוני הלמ"ס, המתבססים על שנת 2012, היקף ההוצאה השנתית של תושבי ישראל על אופנה והנעלה עומד על 12.5 מיליארד שקל בשנה. סכום זה כולל את הקניות שעורכים תושבי ישראל בחו"ל, ואינו כולל את הרכישות של תיירים בישראל.

חנויות האופנה וההנעלה מהוות כמחצית מכלל העסקים בקניונים הגדולים. לפיכך, ההוצאה הכללית של התושבים בכל עיר על אופנה והנעלה היא נתון חשוב ובסיסי בתכנון של קניונים ומרכזי מסחר.

בנוסף, ההוצאה האישית הממוצעת של תושב בכל עיר היא נתון חשוב בתכנון המסחר ובקביעת התמהיל בין מותגי יוקרה, מותגים בינוניים ומותגי דיסקאונט.

בניגוד למזון, הזליגה לקניות מחוץ לעיר בתחום האופנה אמנם גדולה הרבה יותר, אך עדיין יש להניח כי ככל שמדובר בערים גדולות, התושבים מבצעים את עיקר הקניות בעיר מגוריהם. בנוסף, ככל שהקרבה הגיאוגרפית בין הערים גדולה יותר, כמו למשל תל-אביב וגבעתיים - כך זליגת הקניות מחוץ לעיר תהיה גדולה יותר.

לדברי מנכ"ל מליסרון, משה רוזנבלום, "בתל-אביב הקנייה הממוצעת הרבה יותר גדולה. אם תשאלי באיזו עיר קנו את מספר הפריטים הגדול ביותר, תל-אביב היא בטוח לא הראשונה, בגלל שהמחיר הממוצע לפריט בתל-אביב הוא גבוה יותר. נניח שההוצאה על נעליים בתל-אביב ובירושלים הסתכמה ב-10 מיליון שקל, אז להערכתי בירושלים קנו יותר בנעלי TO GO, ובתל-אביב קנו יותר באלדו. לקהל התל-אביבי יש נטייה לקנות את הפריטים היותר יקרים".

היקף ההוצאה על ביגוד והנעלה ב-14 הערים הגדולות עומד על 5.12 מיליארד שקל ומהווה כ-42% מכלל ההוצאה של תושבי ישראל.

חלקם של תושבי 14 הערים בכלל האוכלוסייה גבוה יותר מחלקם בקניות האופנה ועומד על 44.3%.

בלמ"ס מסבירים כי ייתכן שהפער נובע מהעובדה שההוצאה על ביגוד והנעלה בקרב ערביי ישראל גבוהה במיוחד, בזמן ששיעורם בקרב 14 הערים הגדולות אפסי.

בשתי ערים - ירושלים ותל-אביב-יפו - היקף ההוצאה השנתית על אופנה והנעלה מגיעה למיליארד שקל בקירוב. בתל-אביב פועלים 3 קניונים גדולים (עזריאלי, רמת-אביב ודיזנגוף סנטר), ואילו בעיר ירושלים יש קניון גדול אחד - קניון מלחה, מרכז עיר מפותח וקניונים קטנים יותר כמו קניון ממילא.

מאידך, בעיר באר-שבע הרוויה בקניונים ובשטחי מסחר, הוצאת תושבי העיר על אופנה והנעלה היא כשליש בלבד בהשוואה לירושלים ותל-אביב, ועומדת על 325.7 מיליון שקל.

הנתון הזה צריך להטריד את בעלי המרכזים המסחריים בעיר הדרומית. הוא מעיד על כך שההוצאה הגבוהה יחסית לנפש בבאר-שבע (במקום השלישי) אינה יכולה לחפות על מספר התושבים המועט יחסית בעיר.

בעיר חולון, שבה יש מיעוט יחסי של מרכזי מסחר, ההוצאה השנתית הכללית דומה לעיר באר-שבע ועומדת על 324.6 מיליון שקל. ללא ספק, פוטנציאל המרכזים המסחריים בחולון תלוי ביכולת שלהם לגורם לתושבים לבצע את הקניות בעיר ולא מחוצה לה.

מבחינת כוח קנייה המצרפי של תושבי העיר, חיפה נמצאת במקום השלישי, כשההוצאה השנתית של תושבי העיר על אופנה והנעלה נאמדת ב-481 מיליון שקל.

ראשון-לציון נמצאת מרחק לא רב מאחוריה עם הוצאה של 417.7 מיליון שקל. במקום החמישי כאמור העיר באר-שבע, ואחריה חולון, אשדוד (267 מיליון שקל), נתניה (260.7 מיליון שקל), פתח-תקווה (256.6 מיליון שקל), רמת-גן (228.3 מיליון שקל), בת-ים (212.2 מיליון שקל), בני-ברק (200.6 מיליון שקל), רחובות (172.4 מיליון שקל) ואשקלון, החותמת את דירוג 14 הערים עם הוצאה שנתית של 169 מיליון שקל.