כך התעללו עורכי הדין של רשות השידור באזרחים

בשנת 2006 התקבלה ברשות השידור החלטה שמשפיעה מאז על חייהם של מיליוני אזרחים בישראל: להסתייע בשירותיהם של משרדי עורכי דין לצורך גביית חובות האזרחים בגין אי תשלום אגרת טלוויזיה.

דוח על רשות השידור; "התנהלות גובלת בפלילים"

הרעיון היה פשוט, לכאורה גם אפקטיבי: מאחר שאגף הגבייה ברשות השידור הינו גוף "קטן ומותש, עם מערכת מחשוב ישנה", אם לצטט את מי שעמד בראשו בשלושת העשורים האחרונים, סמנכ"ל הגבייה אבי כץ – יבואו עורכי הדין ויבצעו את עבודת הגבייה במקומו, תמורת שכר טרחה הולם.

כך בא לעולמנו "המכרז לאיתור חייבי אגרה", שאליו ניגשו וגם זכו 11 משרדי עו"ד מכל חלקי הארץ. במהלך השנים התקשרה הרשות עם 16 משרדי עו"ד, אולם בדצמבר 2013, המועד בו החליטה מליאת רשות השידור להפסיק לאלתר את ההתקשרות עם משרדי עו"ד, כבר עמד אגף הגבייה בחוזים פעילים מול 7 משרדים בלבד, בעוד היתר המשיכו לעבוד על תיקים שנמסרו להם קודם.

דוח ביקורת פנימי שהוכן ברשות השידור בדק מה בשבע השנים הרעות הללו, מ-2006 עד 2013, בהתקשרות רשות מול משרדי עורכי הדין הללו. הדו"ח הוגש אתמול (ג') לוועדת הכספים, אך נמחקו ממנו כל השמות המזהים – בני אדם, מקומות וכמובן שמות הפירמה של משרדי העו"ד. זאת על אף שהדוח חושף הפקרות שערורייתית ממש בהתנהלות משרדי העו"ד ובהתנהלות הרשות – גוף ציבורי, כמובן - מולם.

ההתעמרות של רשות השידור באזרחים שאינם מחזיקים בכלל במקלט טלוויזיה, הורים שכולים לחללי צה"ל, נכים ומוגבלים - תוארה בהרחבה בתקשורת שנים האחרונות. חלקם של עורכי הדין שעבדו ועובדים מול הרשות, עם זאת, נחשף פחות.

להלן התקציר, לפי דוח הבדיקה: בשנים 2006 עד נובמבר 2013 העבירה רשות השידור לעורכי הדין 3.4 מיליארד שקל לגבייה, אולם עורכי הדין גבו רק 512.6 מיליון שקל מהם, כ-15%. מול פעילות זו גרפו עורכי הדין שכר טרחה, החזר הוצאות, אחוזים מגבייה ומע"מ בסך כ-130 מיליון שקל, 25% מהסכום שהצליחו לגבות.

ומי מימן את שכר הטרחה המטורף הזה? 99 מיליון שקל באו ישירות מכיסי האזרחים החייבים ורק 31 מיליון מתקציב רשות השידור, שגם הוא, כידוע, ציבורי. במלים אחרות: אנחנו, הציבור, מימנו עורכי דין שרדפו אחרינו, עיקלו לנו חשבונות בנק, מכוניות וחפצים – ועוד ניפחו את החוב המקורי שלנו באלפי שקלים.

אבל, זו באמת רק ההתחלה. דוח הביקורת הפנימי חושף כעת את הסביבה בה פעלו משרדי עורכי הדין הגובים במשך כל השנים, ואת מידת הפיקוח שהייתה עליהם. ובכן, לא נמתח אתכם. "במשך 8 שנים, החל מ- 2006", קובעים מחברי הדוח, "לא בוצעה ביקורת כספית על משרדי עורכי הדין אשר גבו כחצי מיליארד שקל בתקופה זו, למעט ביקורת כספית של משרד רו"ח בשנת 2010 ושנת 2013 ל- 6 משרדי עו"ד בלבד".

צריך לקרוא את המשפט כמה פעמים כדי להאמין. גוף ממשלתי, במימון ציבורי, פותח במסע גבייה אגרסיבי מול מאות אלפי אזרחים, משתמש בקבלנים העובדים לפי אחוזים מהתיק – ולא טורח אפילו לבדוק מה קורה בשטח, האם ישנם אי סדרים כספיים, האם צעקת האזרחים שהחלה להישמע היטב החל מ-2011, יש לה סיבות.

והנה, כשנערכה סוף סוף בדיקה, ראו מה היא גילתה: לפי דוח הביקורת, "ממצאי בדיקה של 15 דוחות חריגים שנתקבלו בביקורת ביום 25/12/2013 מצביעים על כ-120 אלף תיקים חריגים שזקוקים להתייחסות דחופה של בקרה באגף הגבייה".

ומהם כל אותם תיקים חריגים? תיקים שעלו על הראדר מחלקת המחשוב ברשות השידור, לאחר שזו הצליבה את נתוני מערכת הגבייה של הרשות עם נתוני מערכת המחשוב של משרדי העו"ד. לפי הדוח, "הממצאים העולים מדוחות אלו מצביעים על ליקויים רבים בכל משרדי עו"ד... תמוה מדוע ההיקף הכספי שלהם טרם נבדק. קיים חשש ממשי כי הרשות לא קיבלה את חלקה המלא על פי ההסדרים מול משרדי עורכי הדין".

ובמלים פשוטות: 120,000 תיקי חייבים בעייתיים מבחינת הדיווח עליהם – ואף אחד אפילו לא טורח לבדוק אותם. למה לבדוק? התשובה, שאין ברורה ממנה, מצויה בדוח הביקורת הפנימי. מתברר, כי ב-8 השנים בהם עורכי הדין "של הרשות" כמעט ללא פיקוח וכמעט ללא בקרה, רבים מהם הרשו לעצמם חרויות מפליגות ומכעיסות למדי:

■ ב-958 מהתיקים בהוצל"פ מספר חשבון הבנק שאליו הופקדו הכספים אינו חשבון הבנק של הרשות, בניגוד להוראות. כלומר, עורכי הדין שמו חשבון שלהם וכל הכסף מהחוב זרם אליהם, תוך התחשבנות מול הרשות בהמשך במקרה הטוב. למעשה, נוצרו כאן כמעט אלף תיקים (וזה רק מספר התיקים שנחשפו) בהם לרשות לא הייתה כל דרך לפקח על סכומי הכסף שהועברו אליה בפועל.

■ דוח הביקורת מציין כי ב"מקרים רבים" עורכי דין המשיכו בצווי עיכוב יציאה מהארץ דרך הוצאה לפועל, למרות דרישת הרשות להפסיק את הצווים לאלתר. כלומר, עורכי הדין עשו מה שבא להם – ומה קיבלו בתמורה מאגף הגבייה? כלשון הדוח: "לא ברור למה באגף הגבייה המשיכו לתת לאותם עו"ד תיקים חדשים". כלומר, פרס על מעשה שלא ייעשה.

■ הדוח מצא אף מקרים, שערורייתים למדי, בהם עורכי הדין גבו שכר טרחה אך התשלום על החוב לא עבר כלל לרשות השידור.

נתונים נוספים בדוח הביקורת הפנימי מצביעים על הקלות הבלתי נסבלת שבה החלה רשות השידור ללחוץ על הכפתור שנקרא הוצל"פ, מאז שעברה לעבוד עם משרדי העו"ד.

בשנת 2006, שנת הכניסה של עורכי הדין למעגל הגבייה, נפתחו רק 26 תיקים בגין חובות אגרה בהוצל"פ. ב-2013, לעומת זאת, נפתחו לא פחות מ-41,240 תיקים כאלה, לא כולל דצמבר של אותה שנה.

דוח הביקורת מגלה, כי בדיקה פנימית שנערכה ביום ב-27 בנובמבר 2013 חשפה כ-31 אלף תיקים שבהם בוצעה "הגדלת אגרה לא מוצדקת" בשווי כ-6.6 מיליון שקל. בדיקה פנימית נוספת, שבוצעה פחות מחודש אחר כך, בתאריך 25 בדצמבר 2013 מצאה כי "כמות המקרים בהם עוה"ד הגדילו סכום האגרה ללא אישור הרשות עלה לכ-36 אלף תיקים". כלומר, קצב של 5,000 תיקים בחודש שנשלחים להוצל"פ ביוזמה אישית של עורכי הדין, ללא אישור הרשות.

ומהי התפלגות החובות בגינם נפתחו תיקי הוצל"פ, נכון ל-30 בספטמבר 2013? ובכן, מתברר ש-22% מהחייבים חבים עד 2,500 שקל, 58% בין 2,500-5,000 שקל, 20% בין 5,000-10,000 שקל. ורק 0.1% חבים מעל 10,000 שקל. במספרים מוחלטים של אותם חייבים "כבדים", אנחנו מדברים על 123 איש שחייבים 10,380,189 שקל, כלומר יותר מ-84 אלף בממוצע לחייב.

עד כה התייחסנו למשרדי העו"ד כמקשה אחת. לא עוד. העיתונאי קלמן ליבסקינד מ"מעריב" חשף בדצמבר האחרון חלק מממצאי הבדיקה הפנימית ברשות השידור(ניתן לקרוא את כתבתו כאן). בין היתר חשף ליבסקינד כי משרד עו"ד ניסים את כהן ניסן גובים מהאזרחים שכר טרחה גבוה מהמותר, עד חריגה של 1,250 שקל לאדם. כמו כן, הוא דיווח כי עשרות אלפי שקלים שנגבו מחייבים נשארו אצל עורך הדין ולא הועברו לרשות השידור. במקרים אחרים, הכספים הגיעו לרשות השידור באיחור ניכר.

כאמור, בדוח שפורסם אתמול לא מוזכרים שמות משרדי עוה"ד והם מצוינים במספרים בלבד, אך קל מאוד לזהות אותם. כך, למשל, בעמוד 23 בדוח ישנה טבלה המפרטת את כתובות המשרדים ואזור הגבייה עליו הם אחראים. משרד מס' 12 אחראי על אזור ת"א ומשרדיו נמצאים בבני ברק. מדובר במשרד פרנקל את קורן, הממוקם ברחוב ז'בוטינסקי 14 בבני ברק. זהו גם המשרד הגדול ביותר מבחינת הפעילות שלו ברשות השידור, ולפי הדוח הוא גרף לא פחות מ-50.6 מיליון שקל בשנים 2006-2013, 39% מסך התשלום שהועבר לכל 16 משרדי עוה"ד.

התשלום שהועבר למשרד פרנקל את קורן גבוה בהרבה משאר המשרדים. כך, למשל, המשרד השני בגודלו מבחינת היקף העבודה מול רשות השידור הינו פניאן-פיין-עורוק המצוין בדוח כמשרד מס' 2, וקיבל תשלומים בסך של 19.3 מיליון שקל. במקום השלישי ניצב משרד גלר-האן-מרקוביץ-פרג ושות', המצוין בדוח כמס' 13 וקיבל תשלום של 9.6 מיליון שקל.

מלבד המשרדים הללו, הרשות עבדה גם עם המשרדים הבאים: י. שר-אל, ניסים את כהן ניסן, דוד רד, אילת יצחק, פנר גדעון, אחמד מסאלחה, חירי חליל, רייזמן אפרתי לשם, הדס, רונן פרץ-שי ארז, סנדרוביץ' רינקוב חמד ודורון עמיר.

בכתבתו מדצמבר התייחס ליבסקינד גם לקשר האישי שנוצר בין סמנכ"ל הגבייה אבי כץ לעורכי דין שהעסיק כגובים, ואף טען כי כמה מהם היו נוכחים בשמחות המשפחתיות של כץ כגון חתונת בתו, הברית של נכדו והבריתה של נכדתו.

והנה, בסיום דוח הביקורת הפנימית של רשות השידור מובאת תגובה ארוכה של כץ, שעוד נחזור אליה, ובה למרבה ההפתעה הוא מודה שכמה מעורכי הדין נכחו בחתונת בתו, אך טוען שאין בכך כל דבר פסול: "המידע לגבי השתתפות עורכי דין המועסקים על ידי אגף הגבייה בשמחות משפחתיות מציג תמונה חלקית. תמיד הקפדתי להבדיל בין יחסי חברות לבין המחויבות למילוי המשימות שכל משרד נדרש להן. עם זאת, ברמה המשפטית אין מניעה להשתתפות הדדית בשמחות משפחתיות. למעשה רק בחתונת בתי נכחו מספר עורכי דין. יחסים טובים שמטבע הדברים נוצרים, אין להם חלק בעבודה השוטפת מולם".

עמוד 25 בדוח הביקורת מפרט את שכר הטרחה של המשרדים שזכו במכרז של רשות השידור, אשר נע בין 2% ל-6.8%. מי גובה את השכ"ט הגבוה ביותר? משרד מס' 12, הלא הוא פרנקל את קורן, המקבל את מספר התיקים הגבוה ביותר מרשות השידור. להלן התעריף, פר חייב: 100-209 שקל על הוצאת מכתבי התראה (לפני מע"מ, כמובן), 60 שקל תשלום על איתור, 100-209 שקל הוצאות גבייה, 670 שקל ייצוג בתביעה.

בשלב זה אתם ודאי שואלים את עצמכם מה פשר הפער הגדול בשכר הטרחה, כלומר מדוע רשות השידור עובדת עם משרד עו"ד שגובה שכ"ט של 6.8%, כשהיא יכולה להעביר יותר תיקים למשרד שהציע לגבות רק 2% שכ"ט. התשובה נמצאת בעמוד 35 בדוח הביקורת: מסתבר שלפני שנתיים קיים אגף הגבייה מכרז חדש לבחירת משרדי עוה"ד עימם הוא יעבוד. 11 משרדים ניגשו למכרז, והציעו כאמור שכ"ט של 2%-6.8%. מי זכה במכרז? כולם.

בדוח צוין בפירוש כי בין המשרדים שזכו נמצא גם משרד מס' 3, "למרות שמדובר במשרד עו"ד בו נתגלו ליקויים משמעותיים במהלך הביקורת של רו"ח". לפי ליבסקינד, מדובר במשרד עו"ד חירי שהליקויים שנמצאו בפעילותו בביקורת האמורה שנערכה ב-2011, מפורטים בעמוד 32 בדוח. בין היתר צוין כי במקרים רבים עורכי הדין גבו מהחייבים את שכר הטרחה שלהם אך לא את החוב לרשות השידור - ושלשלו כמובן את הכסף לכיסם. במקרה של עו"ד חירי, למשל, מפורט בדוח כי 44 אלף שקל נגבו ב-2008 אך לא הועברו לרשות השידור; עוד 52 אלף שקל נגבו בשנים 2007-2009 אך הועברו לרשות כעבור שנה עד שנתיים וחצי. במשרד נוסף נמצאו 61 אלף שקל שנגבו ע"י עורך הדין אך לא הועברו לרשות. וזה רק קצה קרחון.

"נשכרו שירותיהם של משרדי עורכי דין, דווקא אלה שגובים את המחירים הגבוהים ביותר לטיפול בתיקים, בניגוד להיגיון. או שיד רוחצת יד, או שזו רשלנות נוראה", אמר אתמול יור ועדת הכספים סלומינסקי.

בזמן שאבי כץ בחר להמשיך לעבוד עם אותם משרדי עו"ד בהם נמצאו ליקויים, מסתבר שעם משרדים נוספים הוא בחר להמשיך לעבוד ללא חוזה תקף. בדוח הביקורת צוין כי "למרות שרק ל-7 משרדים קיימים חוזים בתוקף בשנת 2013, בפועל כל המשרדים האחרים (עוד 9) עדיין מבצעים פעילות הגבייה". ומהו ההסבר של אגף הגבייה? "עוה"ד קיבלו תיקים לטיפול בתקופת ההתקשרות. עם סיום ההתקשרות פנינו לקבל הנחיות מהלשכה המשפטית, והם הורו לנו להשאיר בטיפול המשרד תיקים שנמצאים בהוצל"פ ולמשוך את התיקים שעדיין לא נפתחו בהוצל"פ".

יו"ר ועדת הכספים סלומינסקי לא חסך שבטו אתמול מאגף הגבייה של רשות השידור. "התנהלות גובלת בפלילים", הוא אמר, "זה כמו במדינה אפריקנית". מי שיציץ בעמוד 24 בדוח יבין מיד במה מדובר. בעמוד זה מוצגת טבלה הנקראת "אי התאמות תשלומים למשרדי עו"ד בשנת 2012".

האם צמד המילים "אי התאמות" הוא למעשה שפה מכובסת לחשד לגניבה, מעילה בכספי הציבור? בשנת 2012 לבדה הסתכמו אותן "אי התאמות" ב-4.3 מיליון שקל. זה הפער בין הנתונים שהתקבלו מיחידת המחשוב באגף הגבייה לבין מערכת הכספית תפנית. בתחתית אותו עמוד נכתבו שתי מילים מודגשות, אחת מהן באדום: "נדרש הסבר".

צמד המילים המודגשות - "נדרש הסבר" - חוזר גם בסעיף 7 בדוח, ובו נתונים כספיים על החובות הנמצאים בהליך הוצל"פ, בסך כולל של כ-440 מיליון שקל. "לא נמצאה חפיפה בין נתוני המידע מיחידת המחשוב של אגף הגבייה לבין הנתונים של הוצל"פ. נדרש הסבר".

אבי כץ, האיש ששלט ביד רמה באגף הגבייה של רשות השידור מזה למעלה מ-30 שנה, נדרש כעת לספק הסברים. ליבסקינד תיאר בכתבתו את הדברים שהטיחו בכץ לפני כחודשיים וחצי יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, ונציב תלונות הציבור ברשות, דדי מרקוביץ'. בכץ. "איך יכול להיות, אבי, שעורך דין שנכשל לדבריך, אתה אמרת שהוא נכשל... קיבל פרס והרשות שכרה אותו לעבוד באיתור אחרי שידעת שיש ליקויים?", שאל גילת.

"התמונה היא מאוד קשה, עורכי הדין עוברים בצורה סיסטמתית על כל הנהלים שרשות השידור הציבה להם, אין עליהם פיקוח אמיתי, הפיקוח נוצר רק כאשר נוצרת איזושהי בעיה. אני אומר את זה ואני אחראי לכל מילה שאני אומר. הטיפול שלי בתלונות בשנה האחרונה חשף אותי לתמונה קשה מאוד על גבול הלא חוקית אפילו... אי העברות כספים בזמן, חיוב ללא בסיס פוזיטיבי של אגרה, יחס לא נאות, ועוד ועוד מקרים שמנהל תקין לא היה עובר עליהם לסדר היום", הוסיף מרקוביץ'.

מדוח הביקורת ניתן ללמוד בבירור כי אבי כץ לא התיר את הרסן רק ממשרדי עוה"ד ללא פיקוח, אלא התקשה לשלוט גם בנעשה בתוך האגף עליו הוא ממונה. "במהלך השנים אחרונות התגלו כמה מקרים של מעילות העובדים ברשות", נכתב בדוח. "לא ברור כיצד טופלו המקרים באגף הגבייה. לא ברור מהם הלקחים שהופקו ע"י הנהלה בעקבות המקרים ואילו בדיקות ובקרות הוקמו. לא ברור אילו נהלים חדשים נכתבו על מנת לוודא כי המקרים לא יישנו. לא ברור אילו הדרכות קיבלו עובדים הקשורים לקבלת קהל בהקשר למעילות והונאות שהיו ברשות".

תגובתו של סמנכ"ל הגבייה מובאת בדוח. למעשה, ישנן שתי תגובות כאלה, שנשלחו ב-6 בינואר ולאחר מכן ב-7 בינואר. בתגובה הראשונה הוא בירך את עבודת הבדיקה ואמר כי שיתף פעולה בוצע חרף "המערך המיכוני המיושן" באגף הגבייה.

"אין ביכולתי להתייחס באופן פרטני ומלא לכל אחת מהטענות המועלות בדוח ואני מסכים עם מרבית המסקנות אליהן הגעתם בעקבות ממצאי הדוח", מסר סמנכ"ל הגבייה. הוא דיבר על עיתונאי מסוים שמנסה לנגח אותו באופן אישי (כפי הנראה, ליבסקינד) ומכנה את טענותיו "משוללות יסוד".

משום מה החליט סמנכ"ל הגבייה להעביר תגובה נוספת יום לאחר מכן, בה נכתב בין היתר: "אכן היו מקרים נקודתיים על חריגות מהוראות. עם זאת, נתן פרויקט עורכי הדין תפוקה אדירה לרשות וחלק מהמשרדים פועלים ביושר והגינות. אגף הגבייה הוא גוף קטן, חלש ומוגבל בהסכמי עבודה קשוחים... במשך שנים אני מנהל אגף קטן ומותש שעובדיו אמורים לתת שירות לאוכלוסיה של 2.2 מיליון בתי אב. זוהי משימה בלתי אנושית ומטבע הדברים עלולות להתרחש במערכת כזו תקלות בלתי צפויות שמעוררות התמרמרות וביקורת בציבור. יש להצטער על כך, אך מן הראוי לתת טיפול הולם אשר פותר את שורשי הבעיה.

"יש שכר ועונש מול עורכי הדין. עשיתי כמיטב יכולתי במסגרת המשאבים המצומצמים העומדים לרשותי. פניות רבות שלי להנהלה לתגבור האגף ויכולותיו לתגובות לא נענו. אף גורם אחד ברשות לא מצא לנכון להתמודד עם האתגרים של בקרה כספית וניהולית. כולם היו מאושרים לקבל את תוצאות עבודתנו בדמות תקציב הכנסות מלא מדי שנה. התייחסו אל אגף הגבייה כאל ארץ מזירה רחוקה מהלב והעין שאין לבקרה ואין לתמוך בה ולהשקיע משאבים, גם להגברת הבקרה".