"אנשי עסקים, תנו צ'אנס, וגייסו חרדים לעבודה"

"יאיר לפיד הוא בהחלט לא אבא שלו. הכרתי את יאיר והכרתי את טומי, שאותו גם עזרתי להפיל. יאיר הוא אחלה גבר. הכוונות שלו טובות, נקיות וטהורות. הוא יצליח. אני בוחן את הדבר עצמו, את עניין גיוס החרדים לצבא שיאיר לפיד מוביל, ואני רואה, סוף-סוף, מישהו שבא בלב נקי ונפש חפצה ומנסה לפרק פצצה מתקתקת של אנטגוניזם מתגבר ומסוכן ביחסי חרדים חילונים, וזה כבר טוב" - כך אומר חרדי עטור ציציות, זקן וכיפה שחורה גדולה, חוזר בתשובה ותיק, ששפת-החול שלו נותרה חילונית, אב לבן תלמיד ישיבה שהגיע לגיל גיוס.

זה קורה בעיצומו של שבוע קשה במיוחד ביחסי חילונים-חרדים, שבו הוכרזה "המלחמה" בסוגיית הגיוס לצה"ל. שמו של האיש הוא שוקי מאירי, במקור יהושוע ליכטר, בן 54, יזם פעיל בעולם האינטרנט ועסקן חרדי. פעם, לפני שנים, היה אחד השמות המוכרים, המקושרים והמתוקשרים, שסיפורי חייו שזורים ביטחון, פוליטיקה, תקשורת, מעשיות, מדורי רכילות, חצרות רבני-על, הרב שך, הרב המקובל כדורי, הרב עובדיה; שלפן שמות גם מהעולם החילוני הבכיר: ראשי ממשלה, מימין ומשמאל (בגין, שמיר, רבין, שרון) שרים, ראש מוסד, ראש שב"כ, מנהיגי מפלגות, כוכבי פרשות רב-לאומיות (בין השאר, איראנגייט) ואוסאמא בן לאדן.

"אני מסתכל על התמורה שתבוא אחרי", אומר מאירי על הסוגיה הבוערת שעל הפרק. "יציאת חרדים לעבודה היא פועל יוצא של תנאי הגיוס לצבא. אני גם יודע בוודאות שייקח זמן לא רב, וכולם יבינו את האיכות המופלאה של יוצאי הישיבות בעבודה בכלל ובמקצועות הטכנולוגיים בפרט. אני חי כבר שנים בעולם האינטרנט, ורואה את התרומה האדירה שלהם. הם באים עם יכולת למידה פנומנלית - עולם העבודה עוד יכיר בגדולתם. רק תנו לעצמכם צ'אנס, אתם אנשי העסקים בישראל, צאו מהדעות הקדומות ותגייסו חרדים לעבודה".

בנו של מאירי, מיכאל שלמה חיים, תלמיד הישיבה החרדית בקרית יערים (טלז סטון), הגיע לגיל גיוס, 18. בהיותו מצוי "בדילמה, במחשבות עם עצמו", כדברי מאירי, בא אל אביו להתייעצות וזה השיב לו במילים שאמר לו הרב שך (1898-2001, יליד ליטא, ראש ישיבת פוניבז', ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל): "מי שלומד באמת בכל רוחו ובמלוא נשמתו בישיבה משחר הבוקר ועד הלילה עליהם להשאר בישיבה - אלה יהיו גדולי ישראל וגדולי התורה בדור הבא למשמר המורשת. אבל אלה שרק רשומים בישיבות ואינם ממלאים את כל יומם וחייהם בלימוד התורה, חל עליהם 'דין רודף', שכן הם תולים עצמם על בני הישיבות". מאירי: "כך אמר לי הרב שך, ולא רק לי הקטן. עובדה היא שבנו היחיד, הרב ד"ר אפרים שך, כשהחליט לא ללמוד עוד תורה מבוקר ועד לילה, התגייס לצבא וכמוהו רבים ממשפחת הרב משרתים בשירותי הביטחון".

- "דין רודף"? כך אמר הרב שך?
מאירי: "בדיוק כך. אמר לא פעם, ולא רק לי. אני למדתי מהרב שך בשנים שישבתי ושמעתי אותו, והוספתי ואמרתי לבני: 'אם תצליח להיות אחד מהמצטיינים הגדולים שהם עתיד עולם התורה והעם היהודי, אז דע לך שזה הרבה יותר קשה מלהיות חייל, שכן זה לוקח את כל כולך פנימה, עמוק-עמוק. אם לא, אם לפעמים בא לך לברוח מהלימודים, או לא להעביר את כל חייך בלימודים - אז לך לצבא וגם תלמד בזמנך שלך'". לדברי מאירי, הוא אמר לבנו דבר נוסף שהרב שך נהג לומר לו: "כל מי שדעת הבריות נוחה ממנו - דעת המקום נוחה ממנו, זו דרכה של תורה".

מאירי מספר שבהמשך השיח עם בנו, הוא ציטט גם מפי הרב יצחק כדורי (1989-2006, יליד בגדד, "זקן המקובלים", מאבות תנועת ש"ס): "יש הרבה יהודים בלי כיפה על הראש, והרבה כיפות בלי יהודים מלמטה". המסקנה של מאירי היא: "אני לא כמוכם, אני לא מחלק את עולם התורה לפי חרדים וחילונים. אני יודע שעולם התורה חוצה מחנות. התורה לא שייכת לאף מגזר, היא גם לא זקוקה לעזרה מאף אחד - לא מדתיים, לא מחילונים וגם לא מהחרדים".

- ואחרי הצבא יוכלו צעירי העולם החרדי להשתלב בעבודה שיש בה תמורה הולמת?
"אנשים לא מבינים כמה לימוד גמרא מהווה יתרון בעולם הטכנולוגי. אין מי שיכול להתחרות בחבר'ה האלה ביכולת שלהם. הרי בסיס עולם התכנות הוא 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. אתה בורא משהו מכלום. היכולת של בחור ישיבה להגיע למחשבה תחילה ולסוף במעשה, היכולת שלהם לראות את הדרך הקצרה למטרה, גדולה פי כמה וכמה מאדם רגיל, בשביל זה לא צריך לימודי ליב"ה, פיזיקה ומתמטיקה - כל אלה טמונים בגמרא".
גם הפעם, כמעט כמו בכל סוגיה שעולה בראיון, מגיעים גם השמות, במקרה זה מהקצה העליון של הביטחון: "שני חברים טובים שלי, אהוד יתום ושבתי שביט (הראשון נמנה עם בכירי השב"כ בעבר, השני היה ראש המוסד - ס.ק.), אמרו לי שתלמיד ישיבה שעושה את הדבר הקשה לעשייה ולומד תורה מקץ החמה עד שעיניו נרדמות באמצע הלילה, זה כמו שלוחה של המוסד. זה הקשר שלנו, זו השרשרת הארוכה, והם העומדים בראשה".

מאירי נשוי בשלישית, אב למשפחה חדשה וצעירה במיוחד שבה גם תינוקת, ושעברה מרמת אביב ליישוב עומר, שסמוך לבאר שבע (מאירי: "פעם לא היה ביישוב בית כנסת - ועכשיו יש חמישה, לא היה מקווה ועכשיו יש שניים"). הוא מנהל עסק, פעיל בישיבה ברמת אביב, ונחשב לאחד מבכירי המילייה החרדי האינטרנטי, עם "כדורי.נט" בראש, קצת ברשת ב' והרבה ערוץ 7. בשנה האחרונה הוא מייצג בישראל את חברת "פיא"ה" שבבעלות משקיעים אמריקאים-יהודים - משפחת ליכטר שעשתה את הונה מעסקי פלדה ומעורבת בממסד הפוליטי בוושינגטון, קרובי משפחה של מאירי; שמעון גליק, איש עסקים חרדי מברוקלין שמחזיק בחברות אלקטרוניקה ומדיה; והישראלי לשעבר תומר דפנה. אלה רכשו את השליטה ב"דרונט" (Daronet), חברת המחשוב ובניית אתרי האינטרנט מהגדולות בארץ, שנכנסה לקשיים ובחלקה עדיין מוחזקת על ידי בנק לאומי.

ב-2013 הגיעה דרונט לסף קריסה, ההפסדים התקרבו ל-10 מיליון שקל, לצד שעבודים כבדים לבנק לאומי, למס הכנסה, למע"מ ולביטוח לאומי. בשיא המשבר באו מאירי - שעד אז עבד כעצמאי מול דרונט - וחברת פיא"ה שרכשו את חלקם של הבעלים הקודמים. למרות המשבר, ובעקבות הרכישה, הצליחה החברה לשמור על חלק ניכר מלקוחותיה - עסקיים, גדולים ומוכרים - לתחזק את 3,800 האתרים שבנתה, בהם כ-200 אתרים תורניים, עם 350 אלף חשיפות ביום, ועמדה איתן במתקפות סייבר של התקופה האחרונה.

"ההתאוששות, בעזרת השם, בדרך", אומר מאירי. "ברבעון הראשון מאז כניסתנו אפילו נרשמו רווחים, ובשבוע הבא ייכנס מנכ"ל חדש. התוכניות שלנו מדברות על הקמת תאגיד אינטרנטי ראשון בישראל רחב פעילות, One stop shop, בעזרת השם באישור הממונה על ההגבלים. אחר כך, בעזרת השם, אפשרי גם רישום למסחר בבורסה בתל אביב".

המשפחה מקורה באודסה. הסב, יהושע ריכטר, "איש ברוריה" והלח"י, היה המייסד והעורך של ביטאון התנועה הרוויזיוניסטית "חזית העם". את מנחם בגין ואת יצחק שמיר הכיר הנכד הקרוי על שמו, כי היו חברים של סבא. אביו נאלץ לשנות את שם המשפחה למאירי, אחרי שסירבו לתת לו עבודה תחת השם ליכטר הרוויזיוניסטי. דרך אבא ואמא הכיר את אריאל ולילי שרון שהיו חברים מבאר שבע, שבה גדל. משפחתו ימנית-חילונית, אביו בן למשפחה חרדית מצאצאי הרב אריה יהודה לייב, אמו ממוצא עירקי, בת למשפחת מועלם, מקובלים מגלות בבל.

מאירי התרוצץ ועדיין מתרוצץ בין רבנים, אירועים, סערות לאומיות וחברים. עם סילבן שלום גדל בשכונה בבאר שבע, יחד למדו באוניברסיטה, יחד עברו לתל אביב. שלום היה פעיל בליכוד, ומאירי בתנועת שינוי. בצבא, אחרי שהודח מקורס טיס ("המפקד שהעיף אותי, אל"מ, גם הוא חזר בתשובה"), התחבר למוקי בצר, הלוחם המיתולוגי, ונמנה עם הדור המייסד של סיירת שלדג שקמה אחרי הפיגוע בכביש החוף. לימים עבר לעיתונות, היה עיתונאי-סקופיונר ב"קול ישראל" ו"ברשת שוקן", ("הייתי כתב בכנסת, ישבתי בחדר עם דן מרגלית. יוסי שריד ואהוד אולמרט ישבו איתו כל היום"), ב"חדשות" וב"גלובס" (בימי עיתון הלילה שנשלח בפקס). ב-1989 נשלח למצרים, חי שם ארבע שנים, כולל כל השמות הנכונים והמחוברים שנרשמו בספר הטלפונים הישן שלו, שאותם הוא שולף עד היום: כמאל חסן עלי, לימים ראש ממשלה אצל הנשיא מובארק; עדנאן חשוגי מפרשת איראגייט ("נפגשנו באגם קומו, בעיצומה של חקירה בינלאומית, באתי לראיין, לחצתי על כמה חברים שלי שהכירו אותו, ונדמה היה לי שהצלחתי. הסתובבתי איתו שבועיים. הראיון הבלעדי פורסם בארץ ובעולם, רק אחר כך הבנתי שעשו בי שימוש מתוחכם. זו הייתה הדרך לתאם גרסאות, לתאום עמדות פומבי ב ין כוכבי הפרשה שהממשל האמריקני חקר ואסר עליהם לדבר זה עם זה").

בבירת מצרים התקרב מאירי ל"אל ג'מעה אל איסלאמיה", לימים שלוחת האחים המוסלמים, לישראלים, למצרים, לסעודים ולאחרים - ובהם לא פחות מלאוסאמה בן לאדן (ראו תיבה). היה פעיל נמרץ ב"מרכז האקדמי הישראלי למדעים בקהיר", שלימד שפה עברית ותרבות ישראלית לתלמידים מצרים. כמה מהתלמידים דאז שימשו באירועי האביב המצרי לפני 3 שנים, פרשנים דוברי עברית רהוטה בעבור התקשורת הישראלית והזרה. העיתונות המצרית אמרה לימים שמאירי - שחבריו כינו אותו, לטוב ולרע, "קול הרעם מקהיר" - הוא האיש שריכז את פעילות "המוסד" בקהיר, בחסות התפקיד הרשמי והגלוי שלו כשליח "הארץ" וקול ישראל, מה שאיפשר לו להתקרב לפוליטיקה, לצבא, לשלטון, לאופוזיציה ולחיי היומיום של העיר. הוא עצמו אומר על כך: "כל הזמן הייתי נפגש עם אריק שרון, שגם היה שואב ממני וגם היה מלמד אותי. הוא הנחה אותי: 'אתה תהיה בקשר עם אלטרנטיבות שלטוניות', וכך עשיתי. הוא גם החדיר לי את המשפט: 'שים לב שוקי, אויב אויבי הוא ידידי, יהיה אשר יהיה', וזה ליווה אותי כל השנים האלה".

בתוך כל זה הגיע מאירי אל הרב שך. "באתי לראיין אותו, הרבה לפני שהגעתי למצרים, ונשארתי למפגשים חוזרים. איכשהו הגעתי לזה שאת הנחת התפילין הראשונה שלי עשיתי מול הפירמידות במצרים, בתפילין שהוא נתן לי כמה שנים קודם מבלי לומר לי מילה מה לעשות עם זה". דרך הרב שך הכיר גם את הרב כדורי. "למזלי, את דרך עולם התורה הכרתי מגדוליה - ולא מעסקניה. הם הכירו לי עולם של מידע אינסופי ולא התברברות פוליטית נמוכה".

את הרב כדורי שירת במשך 6 שנים. מאירי: "את כל נושא ארץ ישראל הוא נתן בידי - סיורים, נחיתות. הוא היה בן יותר מ-100 שנה, וכשאמרתי לו 'הרב, נוסעים לבקר כדי שלא יחזירו את השטחים', הוא היה רץ. היה צלול לחלוטין, לא חתם על צ'ק לפני שבדק אותו היטב. שבוע לפני שנפטר עוד שאל וחקר אותנו על איזה צ'ק. הרב כדורי לא הסכים לדבר עם אריה דרעי אם אני לא בחדר".

- הרב כדורי נחשב בזמנו למנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, לצד הרב עובדיה יוסף.
"לדעתי, הרב כדורי, כל חייו לא הצביע ש"ס. הוא הצביע ג', אגודת ישראל. איך אני יודע? כי הייתי מספיק קרוב אליו - 6 שנים, לפחות 3 ימים בשבוע, כולל פעם אחת שנכנסתי יחד איתו לקלפי".

- אנשי ש"ס השתמשו בשמו בכמה-וכמה מערכות בחירות.
"הוא ידע, אבל היה שוחר שלום. כששאלו אותו מה הוא מצביע, הוא אמר רק: 'אני מצביע כמו הבאבא סאלי', רבי ישראל אבוחצירא. אנחנו יודעים שהבאבא סאלי הצביע ג'".

- ש"ס הייתה אמורה אז לעורר מחדש את הגאווה הספרדית.
"זה לא סוד שיש מחלוקת סביב הפעילות שהקימה ש"ס, שהולכת ונראית יותר ויותר ככת. ש"ס היא משיח שקר, ואם מישהו יאמר לי איך יתכן לומר כך כאשר בראשה עמד הרב עובדיה יוסף הגדול והנערץ, אשיב לו שגם רבי עקיבא עמד מאחורי בר כוכבא, שהפך בסופו של דבר לבר כוזיבא, ורבי עקיבא היה גדול, לפחות כמו הרב עובדיה יוסף, אם לא יותר. אבל הוא טעה. אם רבי עקיבא טעה, אז גם הרב עובדיה יוסף יכול היה לטעות בש"ס".

- מי ה"בר כוכבא" של הרב עובדיה? אריה דרעי? אלי ישי?
"כל המפלגה, כולה משיח שקר של העולם הספרדי, שקם ומתחיל להתעורר ולהבין את זה בשנים האלה. כל עולם התורה הספרדי מבין את זה אט-אט ובכאב גדול. הרב עובדיה היה גדול הדור, שרוב פסיקותיו יכלו להוביל את עם ישראל לאחדות הלכתית שתבטל את המחלוקת ההרסנית בתוך העם בין ספרדים לאשכנזים. דרכו הייתה דרך ההלכה האחת, לא ספרדית ואשכנזית. האומץ שלו היה אדיר, אבל ש"ס הייתה משיח שקר גם בעבורו".

- כל ההחלטות היו שלו, הפוליטיקאים של ש"ס הביאו לפתחו את כל ההכרעות.
"אני לא מאמין שהעסקנים הביאו בפניו את העניינים האמיתיים. הם ניצלו אותו למניפולציות כלכליות ופוליטיות. זו חבורה גדולה של עסקנים שכמוה רואים גם בעולם החילוני. אבל כתנועה ספרדית תורנית, היא לא הביאה את עולם התורה הספרדי לשום מקום טוב, אלא למקום שהנציח והעמיק את המחלוקת. בעבר יהודים וספרדים למדו יחד; ש"ס הביאה לפילוג".

- הישיבות הספרדיות קמו כאפליה מתקנת מול תחושת העליונות האשכנזית והזלזול שהביעה לספרדים.
"זה נשמע טוב, אבל באה השאלה: אז למה ראשי ש"ס שולחים את הילדים שלהם לישיבות אשכנזיות? את הילדים שלהם שלחו לשם, ובעבור העם העמיקו את הקרע והפירוד... נכון, הייתה בעיה של ספרדים ואשכנזים במוסדות התורה, אולי יש בעיה - אבל זה גלגל של חיים. היו תקופות שאת העולם התורני הובילו הישיבות הספרדיות, אחר כך הובילו האשכנזיות. אבל ברגע שמכניסים לזה פוליטיקה - זה שבר".

- איך התייחס לזה הרב כדורי?
"הוא אמר שכתם אחד שנדבק לעולם התורה בגלל פוליטיקה - לא שווה את כל הפוליטיקה".

- הוא לא נשמע מביע התנגדות פומבית לש"ס.
"נכון, אבל הוא אמר את זה לאנשיו, ולראיה כל האנטגוניזם של הציבור לבני הישיבות ועולם התורה נוצר בשנות הפוליטיקה של ש"ס. עד ש"ס זה לא היה".

- הנוסח החילוני של השאלה הוא: האם נתנו מימיהם מהמקפצה?
"התשובה ברורה: כן. אבל אני לא רק נגד ש"ס. אני נגד כל הממסד של העסקנות הפוליטית החרדית. אני בעד הפרדת הדת מהמדינה. בעד פירוק כל המפלגות הדתיות. הן לא עושות טוב לעולם התורה. כל החוקים הדתיים - אין להם מקום במקומותינו. מי שלא רוצה להתחתן כיהודי - ההפסד כולו שלו, אבל זה עניינו. התורה לא צריכה עזרה מאף אחד, לא מאגודת ישראל ודגל התורה ולא מש"ס. אני אומר: 'חברים, תודה רבה. סיימתם את תפקידכם'".

- כשחרדי כמוך אומר הפרדת דת מהמדינה, משמעותו שיקומו כאן כמה עמים, שלא יינשאו זה לזה ולא יחיו זה לצד זה.
"בלאו הכי, כיום, כבר מזמן, אין כמעט נישואים בין דתי לשאיננו דתי, בטח לא חרדי. זה מלכתחילה לא מתחבר. ננתק את הדת מהמדינה, יהיה כאן עם אחד, שלאורך ההיסטוריה יש בו ויהיו בו מחלוקות. ובכלל, הרי מי שהחליט שאסור אוטובוסים בשבת - בעצם החליט שבמקום אוטובוס אחד ייסעו 25 מכוניות פרטיות שיסיעו את האנשים לים, כי הם רוצים להגיע לים. אז מה הרוויחה מזה היהדות? פעם, בשנות הקמת המדינה, המדינה הייתה בעלייה והיהדות בבעיה. כיום היהדות בעלייה ואילו מוסדות המדינה - בג"ץ, הממשלה, התקשורת והמשטרה - בירידה. כולם עושים מניפולציות על כולם".

- מהו הפתרון המדיני שאתה וחבריך מציגים?
"מדינה אחת מהירדן לים, לעם אחד, עם תורה אחת".

- ומה עם התושבים הלא-יהודים?
"כאן. אזרחים בשווין מלא. אני נותן לכל הפלסטינים תעודת זהות כחולה ואומר 'תבחרו כולכם לכנסת. תבחרו ותיבחרו'. במקביל נותן זכות בחירה לכל העם היהודי באשר הוא לכנסת ישראל. למה אמריקאים שחיים בכל העולם נקראים לבחור כל ארבע שנים, בכל מערכת בחירות שם? למה שהיהודים בעולם לא יצביעו לכנסת ישראל?"

- לפי הצעתך, יכול להיבחר ראש ממשלה מוסלמי.
"מה הבעיה? לי אין בעיה, כל עוד הוא יתפקד באופן נאות כראש המדינה היהודית, כי זו הרי ההגדרה של המדינה".
דובר ש"ס מסר בתגובה לדברים שנאמרו בראיון: "הדברים וסגנונם אינם ראויים לתגובה".

"החברים שלי ואני הלכנו לפרופ' אמנון רובינשטיין, נשבנו בקסמו והצטרפנו לצעירי 'שינוי'", מספר מאירי על עוד פרק מרתק בחייו. "היינו פעילים ונשארנו גם אחרי שאברהם פורז הביא את טומי לפיד. אבל כאשר טומי יצא נגד עולם התורה אמרתי: 'בואו נהרוס'. הכנסנו למרכז המפלגה יותר-ויותר אנשים שלנו, חברים, חוזרים בתשובה וחילונים, שמאמינים בדרכנו, בדרכה של תנועת בראשית, תנועה רוחנית של בעלי תשובה שאין לה כל יומרות פוליטיות, שיצאה מחוג הפרופסורים לחוסן מדיני, וכך בכמה מהלכים הבאנו למעשה לסיום הקשר של שינוי עם טומי, וגם המפלגה הלכה ונעלמה".

- מונח על שולחנך מכתב מאריאל שרון אליך, מאוגוסט 2005, ימי ההתנתקות, ובו נכתב: "אני מודה לך על התמיכה והחיזוק שאמרת, הם מחזקים אותי בשעה קשה ומכרעת זו, שהיא אחת הקשות בחיי".
מאירי: "היו לנו הרבה שיחות. אני יודע מה המהלך שעשה ולא יכול היה לדבר עליו. שרון רצה להציל את ירושלים. הוא ידע שההתנתקות תביא להקמת בסיס טרור בעזה. הוא אמר שזו תמיד תישאר מדינת אויב. כמו דוד המלך שכל כמה שנים ירד על הפלישתים בעזה, גם שרון ראה כך את העתיד עם הטרור מהמערב - פעם בכמה שנים 'ניתן להם מכה בראש'. אבל, עם ההתנתקות, כל העולם יידע מה הם עושים, וכך נוכל להציל את הארץ מחלוקה ואת ירושלים כבירת העם היהודי".

- אנשי המגזר הדתי-לאומי מאמינים שמדובר במהלך שיועד להביא את אהדת השמאל נוכח החקירה וכתב האישום שאיים עליו.
"זה לא נכון. שרון היה אדם שהסתכל שנים קדימה. הייתה לו תוכנית גדולה. ההתנתקות הייתה שיא של מהלך אסטרטגי, שנועד להבטיח לנצח נצחים את השליטה שלנו בירושלים. הבית שלו במזרח ירושלים זה לא היה נדל"ן, זה היה חזון. בראשות קדימה הוא היה מגיע ל-60 מנדטים בכנסת, היה מקבל רוב מוחלט בהחלטות. הוא ראה עצמו כשלטון מלוכני".

- באיזו מפלגה אתה בוחר?
"אני בכלל לא הולך לקלפי. לא מוכן לבחור ברע במיעוטו. אני רוצה לבחור רק בטוב - אז בינתיים אין במי לבחור".

באחד מביקורי המולדת שלו בתקופת השליחות במצרים נישא מאירי לרונית אלקולומברי, בתו של איציק אלקולומברי מ"סמי בורקס" המיתולוגי, מגדולי העסקים (80 סניפי בורקס ברחבי הארץ) הידועים של שנות ה-80 וה-90, שהוכרז פושט רגל עשר שנים אחרי כן. לימים הייתה רונית בקשר עם הרבנית שולמית מלמד, שעל שמה קרויה בתו הצעירה של מאירי, בת שנה וחצי. מאירי נדבק בלהט, הצטרף לישיבת "נתיבות עולם", ונצמד לרב כדורי. החיבור לעולם הרוחני התחזק. מאירי: "אפילו הפסקנו לנפח בלונים".

- בלונים?
מאירי: "לפני כניסת השבת היינו מנפחים בלונים בעשן סיגריות, ואז אחרי ארוחת השבת היינו שואפים את העשן מהבלון. ככה היינו, צעירים..."

אחרי כמה שנים ושני ילדים, כיום בוגרים - נועה (21) ושלמה מיכאל חיים (18), חרדים - הגיע המשבר. מאירי: "החזרה ממצרים ב-1995 תפסה אותי עם משבר אישי וכלכלי שהוביל להתפרקות המשפחה הראשונה. סחבתי כמה טראומות מקהיר, שלא שמתי אליהן לב קודם".

העסקים שניהל עם רעייתו הראשונה התפרקו, החובות היו כבדים והוא היה ערב להם, ובהוראת בית המשפט נעשה הסדר חוב: 2,800 דולר מדי חודש במשך 17 שנה. "שילמתי הכול. חודש בחודשו, עד לפני כמה שנים. עבדתי וגם למדתי, וכל הזמן אני לומד, לא רק תורה... לא רק נושאי מודיעין ובטחון. לומד ועובד. כל הזמן, כל החיים".

- מה פתאום נהיית יזם אינטרנט?
מאירי: "הרי אינטרנט הוא כלי של משיח - יושב אדם בחדר קטן ובכל העולם שומעים אותו. בכלל, האינטרנט בנוי כמו התורה - עולם שאין לו סוף, שכולו חלונות-חלונות. פתח חלון אחד, וממנו יוצא עוד-ועוד - אין סוף דפים ואפשרויות".

"זה היה באסיוט, דרום מצרים", מספר מאירי על אחת החוויות המיוחדות שעבר. "התלוויתי לפרופ' יוסי גינת, שהיה אז מנכ"ל מרכז הקידום האקדמי הישראלי בקהיר, לפגוש פרופסור מאוניברסיטת חרטום שביקש שנעביר אליו סטודנטים מצרים שלמדו במרכז הקידום כדי שילמדו עברית בחרטום.

"יחד איתו הגיע לפגישה אחד, כזה בלי הרבה זקן, שהוצג כמי שנותן את התרומות הגדולות להקמת אקדמיה מתקדמת בחרטום. זה היה בן לאדן, אז איש עסקים, בן משפחת המלוכה מסעודיה שסולק לאחר שנחשד כמי שטוען לכתר. הוא אפילו ידע כמה מילים בעברית... נפגשנו ושוחחנו, זה לא משהו שאפשר לדבר עליו..." פרופ' גינת, מאוניברסיטת חיפה ואוקלהומה, שכיהן לימים כסגן נשיא המכון לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, נפטר בגיל 73, בשנת 2009. בעברו היה יועץ לעניינים ערביים של שמעון פרס כראש ממשלה, של עזר ויצמן כנשיא וגם של משה ארנס ומשה דיין.