מר פישר, מה יש לך לומר על מדיניות הצנע שאכפה קרן המטבע הבינלאומית על מדינות מתפתחות שביקשו את סיועה בתקופה שבה שימשת סגן מנהל הקרן? - זו אחת מהשאלות שמצפות לסטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר, בשימוע על מינויו לתפקיד סגן יו"ר הפדרל ריזרב, שייערך היום (ה') בוועדת הבנקאות של הסנאט.
על פי הערכות אנליסטים, צפויה הוועדה לאשר את המינוי ולהעבירו למליאת הסנאט ללא התכתשויות מתישות עם סנאטורים רפובליקאים, שהן בדרך כלל מנת חלקם של מועמדי ממשל אובמה בשימועים בסנאט. בכל זאת, צפוי פישר להישאל כמה שאלות קשות משני צידי המתרס הפוליטי: דמוקרטים ליברלים ורפובליקאים שמרנים. הופעתו המתוכננת מעוררת סקרנות רבה בוושינגטון ובוול סטריט וקרוב לודאי שיהיה ביקוש רב למושבים המעטים שפתוחים לציבור באולם הישיבות.
פישר הוא אחד מהכלכלנים המוערכים ביותר בתבל, אך בעיני מחוקקים וכלכלנים ליברליים, ובכללם חתן פרס נובל בכלכלה, פול קרוגמן, תקופת כהונתו כסגן ראש קרן המטבע, בשנות ה-90, אינה הפרק המזהיר בקריירה שלו.
מאמר על פישר ב"ניו יורק טיימס", אתמול, מציין שהמדיניות הכלכלית שאכפה הקרן על מדינות מתפתחות כתנאי לקבלת סיוע, בעקבות המכות העזות שהן ספגו במשברים הפיננסיים באותה תקופה, היתה ונותרה שנויה במחלוקת. בדרך כלל התנתה הקרן את הסיוע בצמצומים דרסטיים של תקציבי המדינות המקבלות, ובמקרים רבים המשמעות היתה קיצוצים בסובסידיות למוצרים חיוניים, כדלק או לחם, ובהוצאות לרווחה ולחינוך. בה בעת נדרשו מדינות אלה לבטל רגולציות שהגבילו השקעות זרות. מותחי ביקורת טוענים, כי נזקם של רבים מהשינויים שהכתיבה הקרן היה גדול מתועלתם, מציין העיתון.
"עשרות מיליוני אנשים הושלכו ללא כל צורך לתהומות העוני (בתקופת כהונתו של פישר בקרן)", אמר ל"טיימס" מארק ווייסברוט, מנהל משותף במכון החשיבה הליברלי "המרכז לחקר כלכלה ומדיניות" (Center for Economic and Policy Research). לדבריו, גם ארה"ב סבלה ממדיניות הצנע שאכפה הקרן מפני שהמדינות שיישמו אותה פיחתו בדרך כלל את מטבעותיהן, ובכך נתנו כמובן דחיפה חזקה ליצוא שלהן. התוצאה היתה שבמאזני הסחר של ארה"ב באותה תקופה נרשמו גרעונות שיא.
"האם (פישר) הודה אי פעם שקרן המטבע טעתה בהתנהלותה בתקופת המשברים הפיננסיים"? - שאל ווייסברוט. "אם הוא מעולם לא הודה בכך, אז לא הייתי בוטח בו".
סנאטורים דמוקרטים, שמצדדים בהטלת מגבלות רגולטוריות חזקות יותר על בנקים, בוחנים בקפידה גם את תקופת כהונתו של פישר כמנהל בכיר בסיטיגרופ, בין 2002 ל-2005, וקרוב לוודאי שהוא יישאל בשימוע האם הוא תומך בהידוק החגורה הרגולטורית על מוסדות פיננסיים. הסנאטור הדמוקרטי שרוד בראון, מראשי המחנה הליברלי במפלגה, אמר שהוא מתכנן לשאול את פישר מה הוא למד בוול סטריט וכיצד התנסותו שם תשפיע על עבודתו ב'פד'.
גם מחוקקים רפובליקאים נערכים להתמקד בהשקפותיו של פישר על תפקיד פדרל ריזרב בזירה הפיננסית האמריקאית. בהצהרה כתובה שמסר פישר לוועדת הבנקאות יום לפני השימוע, הוא שופך מעט אור על מחשבותיו בסוגיה זו ומדגיש את חשיבות ה'פד' כרגולטור פיננסי. זה תפקיד שאינו כלול בהגדרה הקלסית של תפקידי הבנק המרכזי.
"המיתון הגדול לימד אותנו שה'פד' צריך למלא לא רק את המנדט הכפול שלו (כלומר התמודדות עם האינפלציה וצמצום האבטלה, ר.ד.), אלא גם לתרום את חלקו לשמירה על היציבות של המערכת הפיננסית", כותב פישר במסמך.
פישר: "טרם חזרנו למצב נורמלי"
הצהרה זו היא בבחינת סמרטוט אדום בעיני מחוקקים שמרנים רבים. לא זו בלבד שהם קוראים לרופף את הרגולציות על הבנקים, אלא שהם גם מסתייגים ממאמצי הבנק המרכזי לצמצם את האבטלה, כפי שמחייב המנדט הרשמי שלו מאז 1977. התנגדות זו היתה המסד הרעיוני למאבק המר של הרפובליקאים נגד חבילת התמריצים הגדולה בסך 600 מיליארד דולר שהזרים ה'פד' למשק האמריקאי בנובמבר 2010 במאמץ להתניע את הכלכלה ולבלום את שיעור האבטלה.
"הגיע הזמן שפדרל ריזרב יחזור למלא את המטלה הייחודית שלו - להגן על עוצמתו ושלמותו של הדולר", אמר אז ציר בית-הנבחרים הרפובליקאי השמרני מייק פנס.
פישר אינו קונה זאת. במסמך לוועדת הסנאט הוא כותב: "ה'פד' חייב להיות דרוך תמיד במאמץ לפקח על מוסדות פיננסיים ועל השווקים שעליהם הוא מופקד, והוא חייב להיות דרוך לא פחות במאמציו לנטר את יציבותה וחוסנה של המערכת הפיננסית בכללה".
עוד כותב פישר, שיש עדיין צורך במדיניות המוניטרית המקילה שאותה נוקט הבנק המרכזי זה יותר מחמש שנים בגלל שיעור האבטלה הגבוה יחסית והאינפלציה הנמוכה. "טרם חזרנו למצב נורמלי", מציין פישר. "שיעור האבטלה, 6.7%, עודו גבוה, והאינפלציה עודה, וצפויה להישאר, נמוכה, קצת פחות מהיעד של 2% שקבע ה'פד'".
"בשלב זה, המטרה הכפולה של השגת תעסוקה מרבית ויציבות במחירים מחייבת להמשיך במדיניות המונטרית המרחיבה, אף על פי ששיעור ההרחבה מקוצץ בהדרגה ובזהירות, דבר שבא לידי ביטוי בעובדה שה'פד' מפחית מדי חודש את כמות אגרות החוב האוצריות ואגרות החוב מגובות המשכנתאות שהוא רוכש".
ובעוד שפישר תומך במאמצי ה'פד', ובנקים מרכזים אחרים, לתת זריקות עידוד לכלכלה, הוא גם מודע למגבלות של מאמצים אלה. "אפשר לעשות הרבה עם מדיניות מונטרית, אבל אי אפשר לחולל צמיחה כלכלית מהירה; יש צורך גם במדיניות פיסקלית", הוא אמר בראיון לבלומברג בספטמבר אשתקד.
המאמר ב"טיימס" סוקר גם את הפרק הישראלי בקריירה של פישר. לפי המאמר, קיבל פישר אזרחות ישראלית ב-2005 , אם כי הוא הוסיף לשמור על אזרחותו האמריקאית, ויש לו "קשרים עמוקים" לישראל. הוא התעקש לדבר עברית כבר בתחילת כהונתו.
למרות שכלכלת ישראל הסתחררה בתקופת המשבר הפיננסי הגדול, לפני כשש שנים, היא מעולם לא הידרדרה למיתון, מציין העיתון. פישר קיצץ את שערי הריבית במהירות בתחילת המשבר, ובניגוד למדיניות שהוא סייע לגבש בקרן המטבע, צבר פישר יתרות מטבע זר כדי להאט את עליית השקל.
פרופ' שלמה מיטל, ממכון הטכניון לניהול, אמר ל"טיימס", שפישר "ניתב את ישראל בתקופת המשבר הפיננסי הגלובלי, שהחל ב-2008, והיא יצאה, פחות או יותר, ללא שריטה בגלל טיפול נבון של פישר בשערי הריבית ועיתוי ללא דופי".
העיתון מזכיר, שפישר גם פעל בשקט לשמר את מערכת הבנקאות הפלסטינית, וכאשר הוא פרש מתפקידו התאבלו על לכתו פקידי רשות ישראלים ופלסטינים כאחד.
וכמה שווה הנגיד לשעבר? לפי ה"טיימס", גילה פישר, כאשר הבית הלבן החליט להגיש את מועמדותו, ששווי נכסיו נע בין 14.6 מיליון דולר ל-56.3 מיליון דולר, לרבות דירה בניו-יורק ששוויה לפחות חמישה מיליון דולר. הוא הודיע, שימכור חלק מאחזקותיו אם מינויו יאושר.
אם אכן יאשר הסנרט את המינוי, כצפוי, יהיה פישר סגנה של ג'נט ילן, היו"ר החדש של ה'פד'. ילן היא זו שהמליצה לבית הלבן למנות אותו כסגנה.