1. סקרים הם בסך הכול סקרים. לפעמים הם מנותקים מהמציאות ולא משקפים אותה, ולעתים הם די קרובים אליה. נדמה לנו שדווקא הסקר של ארגון מעלה, העוסק באחריות תאגידית, שפורסם השבוע ב"גלובס" די משקף את המציאות. הסקר קבע שהציבור מוטרד מהריביות בבנקים, מדמי הניהול במערכת הפיננסית ומהעמלות השונות והמגוונות הרבה יותר משכר הבכירים ומהתספורת לטייקונים.
מבחינה כלכלית, הציבור צודק: הנזק של התספורות ושל שכר הבכירים שולי ממש לעומת הנזק שגורמים ריביות גבוהות (על המרווח הפיננסי הגבוה במערכת הבנקאית, לב לבה של הבעיה, כתבנו פה לא מעט) ודמי הניהול בחיסכון ארוך הטווח. ההבנה הזאת, לשמחתנו, החלה לחלחל לתודעה הציבורית. הציבור מתחיל להבין שדמי הניהול אוכלים לו עד שליש ואפילו יותר מהפנסיה, הוא מבין שהמרווח הפיננסי הגבוה (ההפרש בין ריבית הזכות לריבית האוברדרפט) גוזלת ממנו הרבה מאוד כסף.
לא שהתספורות או שכר הבכירים אינם נושאים חשובים, הם חשובים בהחלט אבל יש להם השפעה אחרת לגמרי. יש בהם ממד מוסרי, ממד של נראות, יש בהם עיוותים קשים והם מבטאים את חוליי השיטה ואת פערי האי-שוויון העצומים, הן הפנים-ארגוניים והן הכלליים, אבל דמי ניהול ומרווחים פיננסיים, אף שהם נושאים הרבה יותר מורכבים, הם הרבה יותר חשובים לאזרח.
משרד האוצר ויאיר לפיד צודקים: שום מנהל בנק או שום מנהל במערכת הפיננסית, אלה שמטפלים בכספם של אחרים, לא שווה יותר מ-3.5 מיליון שקל. שום מנהל, אבל שום מנהל, לא יכול להסתובב במסדרונות של מקום עבודתו כשחשבון הבנק שלו תופח מדי חודש ברבע מיליון שקל בעוד המנקה של חדרו מרוויחה שכר מינימום. יתר על כן, המנהלים במערכת הפיננסית פועלים בשווקים לא ממש תחרותיים, הם עובדים בגופים לא ממש יעילים, והם מחזיקים את הלקוחות שלהם כבני ערובה, שבויים. את הכסף שלהם הם מרוויחים מכספם של אחרים, לא מהמצאה גאונית או הברקה יוצאת דופן. הם מרוויחים את כספם מגביית דמי ניהול מנופחים ומגביית ריביות מנופחות על אשראי לצרכנים. הם באמת לא שווים יותר מ-250 אלף שקל בחודש (עלות שכר).
התירוצים המגוחכים שזה יפגע ב"תמריץ" שלהם לקום בבוקר ולהגיע למקום עבודתם מלאי מרץ, תושייה וחיוניות - נו, מוטב היה לו לא היו מופרחים לאוויר העולם. שלא יקומו, שיישארו בפיג'ימה וימשיכו לנמנמם. בתי הקברות הרי מלאים בכאלה שחשבו שאין להם ולמרץ שלהם תחליף. נוהגים לומר על עובדים באופן מכוער שתמיד אפשר למצוא עובד יותר זול כדי "לייעל" את הארגון. אף פעם לא שמענו מנהלים אומרים את זה על עצמם. אז אל דאגה, אפשר תמיד למצוא מנהלים לא פחות טובים והרבה יותר זולים.
הבעיה היא אחרת: השיטה של לפיד והאוצר מפילה את החבות הנוספת מעל לרף. הרי לא יזיז לחברות לשלם עוד קצת מס כדי לרצות את המנהלים, בדיוק כמו שתיקון 20 לחוק החברות, שאושר בכנסת בסוף 2012, לא הועיל בהורדת שכר הבכירים. תאוות הבצע תמיד תנצח כל רגולציה, היא תעקוף אותה בדרכים יצירתיות, בשיטות של תן וקח, של שמור לי ואשמור לך.
דרך טובה להכות במנהלים ובדירקטוריונים חזיריים היא באמצעות מערכת המס - אבל באופן ישיר, לא עקיף - ובאמצעות שקיפות. למה אנחנו מתכוונים? מי שירוויח מעל הרף שייקבע "יוכה" במדרגות מס גבוהות באופן משמעותי והחברות יחויבו בחוק לפרסם את התפלגות השכר של עובדיהם, כולל שכר חציוני ומספר עובדים בכל רמות השכר - בדיוק כפי שהמפקח על הבנקים דרש מהבנקים, כדי שהציבור יוכל לדעת אם מנהלים חזירים משלמים שכר רעב לעובדיהם, וכדי שיבין טוב יותר את הפערים הפנים-ארגוניים (כמובן, גם לתקשורת יש תפקיד בעניין הזה).
דרך נוספת היא לטפל בשני נושאים עקיפים שלדעתנו הרבה יותר משמעותיים: חברות הארנק והמיסוי על האופציות. תופעת חברות הארנק אמנם טופלה בחלקה, אבל עדיין מדובר בתופעה המנצלת את החוק כפלטפורמה לגניבות מס. מנהלים פתחו חברות ארנק כדי לקבל את שכרם באמצעותן וכך לנצל את יתרון המס שלהן (חוקי אבל מסריח), ויותר מכך - ניצלו את החברות כדי לרשום על שמן כל מיני הוצאות ולהקטין את חבות המס, כמו מסיבות בר/בת מצווה לילדים (וזה כבר ממש לא חוקי וממש העלמת מס).
הנושא השני הוא המיסוי המגוחך על רווחים מאופציות, שבקרב מנהלים רבים הפכו לפס ייצור לכסף. באופן פרדוקסלי, ולא נלאה אתכם בפרטים, החוק מאפשר לעובד לשלם על רווח מאופציות 25% מס בלבד כיוון שהוא מוגדר רווח הוני. זה כמובן שגוי כי רווח מאופציות הוא רווח מעבודה לכל עניין ודבר. גם הטיעון שעובדים רבים (למשל בתעשיית ההיי-טק) נהנים מכך ולכן זה סוג של הטבה - אינו נכון. מי שנהנה מכך הם בעיקר המנהלים, גם בהיי-טק, שגורפים, כרגיל, את כל השמנת ומשאירים לכל השאר כמה פירורים.
2. ועכשיו לדברים החשובים באמת: דמי הניהול שלכם. בדיוק לפני שנה התחננו בפניכם, בטור הזה, להעיף מבט במעטפות שהגיעו לביתכם באותם שבועות - מעטפות המספרות יותר מכול על העתיד שלכם, על העתיד הפנסיוני שלכם. אלו המעטפות של דוחות קרן הפנסיה שלכם, של ביטוח המנהלים שלכם. אנחנו יודעים שזה מרתיע, שזה מייגע, שזה מבהיל, שזה מפוצץ במספרים קטנים, שהתרגלתם לזרוק את המעטפה ולהותיר אותה סגורה ומיותמת באיזו פינה בבית. ובכל זאת, בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו מזהים איזו תפנית. היא איטית אבל בהחלט מעודדת.
מבול של פניות בעקבות טורים שכתבנו על הפנסיה רק ממחישים זאת: הציבור מתחיל להפנים את החשיבות העצומה של העסק הזה. בשביל כל אותם רבים שהמעטפה שלהם עדיין סגורה וגיל פרישה וזיקנה נראים להם רחוקים, בבחינת חזון למועד, אנחנו חוזרים על מה שהצענו אז, מילה במילה, ואנחנו מבטיחים לחזור ולעסוק בנושא הזה ככל יכולתנו כי זה באמת מה שחשוב:
זה הזמן להתיישב ולהקדיש להן את תשומת הלב הראויה, ולא חשוב אם אתם בתחילת הקריירה שלכם או ממש לקראת גיל הפרישה. חשובה המודעות: אם אתם לקראת פרישה, אפילו במרחק של 10-15 שנה, היכולת שלכם לשנות את התמונה שעולה מהמספרים מעטה. אם אתם צעירים יחסית, המודעות הזאת עשויה לחסוך לכם טונות של כסף. הדפים הללו, העמוסים מילים ומספרים, מספרים לכם כמה הפרשתם מדי שנה לחיסכון, כמה צברתם, כמה דמי ניהול אתם משלמים ואיזו תשואה הניבה הקרן שלכם בשנה האחרונה.
אלה דברים שכותבים עליהם, וטוב שכותבים עליהם, שוב ושוב. אבל יש שני מספרים נוספים, חדשים יחסית, שאחד מהם מתחבא בדוחות, והם ייתנו לכם את התמונה הטובה ביותר על עתידכם הפנסיוני. שני המספרים הללו נגזרים, כמובן, מרמת השכר שלכם, מדמי הניהול שאתם משלמים ומאיכות הניהול של החיסכון שלכם (כלומר, התשואות).
מספר אחד מציין את הסכום שתקבלו מדי חודש על בסיס יתרת החיסכון הנוכחית (שימו לב: הוא מופיע תחת הכותרת "ריכוז כיסויים ביטוחיים", בסעיף "אומדן פנסיית זקנה צפויה על בסיס היתרה הצבורה"). המספר השני מציין את הקצבה החודשית ברוטו בהנחה שתמשיכו לעבוד עד גיל הפרישה ועל בסיס כל מיני הערכות עתידיות (שני המספרים ננקבים בערכים נוכחיים, כלומר מבטאים את כוח הקנייה הנוכחי). המספר השני אינו מופיע בדוח - בקשו אותו מסוכן הביטוח שלכם.
האם תצליחו לעזור לילדים בג'ונגל התעסוקתי של ישראל?
המספר הראשון נותן לכם מושג כלשהו, פר חודש, לגבי הסכום שחסכתם עד היום לגיל זקנה (כמובן, הוא תלוי בגיל ובהכנסה החודשית). בהנחה שהעבודה היא חייכם, לא זכיתם בלוטו-טוטו ולא מצאתם מזוודות כסף מתחת לאדמה, המספר השני הוא היותר רלוונטי מבחינתכם. אם אתם חיים עם בן/בת זוג, סכמו את הכסף שיישאר לכם מדי חודש (הקצבאות פטורות ממס עד לתקרה מסוימת).
חישבו על הסכום האבסולוטי: התרגלתם לקבל סכום מסוים מדי חודש ומגיל הפרישה תקבלו, בערך, את הסכום שכתוב. זה מספיק? זה מספק יחסית לרמת החיים שבה הורגלתם? האם יש לכם חסכונות נוספים? האם תיאלצו להתחיל לאכול אותם חסכונות? בהנחה שחשבתם להמשיך לעזור לילדים (וחלקם אף התמכרו לעזרה הזאת), האם תצליחו באמת לעזור קצת לקטנטנים בג'ונגל התעסוקתי וההישרדותי של מדינת ישראל? מה אתם אומרים, תסתדרו עם מה שיישאר לכם מדי חודש? אנחנו מקווים שאכן כך, אבל ייתכן שחלקכם כבר מתחיל לתפוס את הראש. זהו, זה מה שיישאר לנו?
קחו את המספר שאתם צפויים לקבל מדי חודש ותחלקו אותו לשכר הברוטו האחרון שלכם: באחוזים, זה יחס התחלופה שדיברנו עליו לא מעט בטורים האחרונים (היחס בין הפנסיה הנצברת במהלך שנות העבודה לשכר שאתם מרוויחים באותה תקופה). מאושרי הפנסיה התקציבית משיגים יחס של 70%, וזה מצוין וכולו עוד על חשבון המדינה (אף שבניגוד לדעה הרווחת, לא כולם "מעושרים" מזה, חלקם הרוויחו שכר נמוך במיוחד לאורך הקריירה שלהם והקצבה שלהם מסתכמת ב-3,000-5,000 שקל). אם היחס שלכם עומד על 50% - זה סביר, אתם יכולים להיות מרוצים יחסית.
שוב, השאלה היא כמובן 50% מאיזה סכום. אם היחס מתחיל לזלוג לכיוון ה-40% או ה-30%, אתם צריכים לדאוג. זה אומר שרמת ההכנסה שלכם ורמת החיים שלכם יצנחו בכשני שלישים כשתיפרדו מעבודתכם לשלום. בדקו: ייתכן גם שהשכר ברוטו הוא לא השכר לצורך ההפרשות לפנסיה, דבר שעלול להפחית באופן משמעותי את הקצבה החודשית (הפרקטיקה הזאת נהוגה דווקא בסקטור הציבורי). זכרו דבר נוסף: תוחלת החיים הממוצעת עולה בהדרגה, והיא עומדת על יותר מ-80. שנהיה בריאים, אבל יותר שנים לחיות זה כמובן גם יותר כסף.
עכשיו קפצו לריכוז של דמי הניהול שנגבו מכם בפועל. כתוב שם כמה דמי ניהול נגבו מהיתרה הצבורה וגם מהתשלומים השוטפים. התקרה בחוק היא די גבוהה: 0.5% מהצבירה ו-6% מהתשלומים השוטפים. סביר להניח שאתם משלמים פחות. אבל כמה פחות? זה חשוב מאוד. השוו זאת לממוצע של הקרן שלכם כפי שהיא מופיעה באתר של האוצר (פנסיה נט) ואם אתם משלמים יותר, תתחילו לדפוק על השולחן.
זהו, גמרנו עם כאב הראש. רצוי להיעזר במדריכים שמצויים בשפע ברשת לצורך קריאת הדוח. היעזרו בכל מה שאתם יכולים: אינטרנט, חברים, סוכן ביטוח. שאלו את השאלות הקשות. המטרה של שיעורי הבית הללו לא הייתה להבהיל או לגרום לכם מחשבות נוגות, אלא לעודד אתכם לעמוד על המשמר. במיוחד לאנשים צעירים, בני 30 עד 40 - זה הזמן להתחיל להבין בפנסיה, את המשמעות שלה, ולהיות מודעים לה. צריך להבין שהפנסיה של רוב הציבור בישראל היא בעיה קשה ופצצת זמן מתקתקת. ואם יש לכם חשק וזמן, אנא שתפו אותנו בתחושות ובמחשבות שלכם.
3. בפסקה הבאה אנחנו עומדים להקים עלינו ענף שלם, ענף סוכני הביטוח. בעבר כבר כתבנו על "תפקידם" של הסוכנים בניפוח דמי הניהול לצרכנים ואנחנו שבים לעסוק בזה. צריך להבין: סוכני הביטוח הם מין זרוע הפצה, מכירה, של מוצרים פנסיוניים. כמו כל בעל מקצוע, הם צריכים להרוויח, אז הם עושים זאת מעמלות כמובן.
העמלות המשולמות לסוכני ביטוח על שיווק מוצרי הפנסיה של חברות הביטוח מגוונות: עמלות שוטפות המשולמות מ"דמי גמולים" (אלו ההפקדות השוטפות שאתם מפרישים לקרן הפנסיה מדי חודש) שהן בשיעור קבוע מדמי הגמולים הנגבים בפועל; פרסים-מענקים לסוכנים - עמלה הנגזרת בדרך כלל מהיקף המכירות ומעמידת הסוכן ביעד המכירות שנקבע לו (מדובר ב"עמלת ההיקף" ובפרסים שמורעפים על הסוכנים וכוללים בין היתר חופשות מפנקות באתרים אקזוטיים); לעתים, חברות הביטוח משלמות גם עמלה בשיעור קבוע הנגזר מהיקף הצבירה.
משלמים, אנחנו כותבים? לא בדיוק. אתם משלמים, והרבה מאוד. כמובן החוסך הוא זה שנושא בעמלות המכירה לסוכני הביטוח, ומדובר בהרבה מאוד כסף. בקרנות פנסיה העמלה הממוצעת שמקבל סוכן עומדת על כ-70% (!) מדמי הניהול מההפקדות, ובדרך כלל לא נהוג לשלם לסוכנים דמי ניהול מהצבירה. עמלת ההיקף (בונוס על מכירות בתקופה נתונה) עומדת בממוצע על כ-30% מהפרמיה של הלקוח בשנה הראשונה. שימו לב: ממוצעי הגבייה בקרן פנסיה נעים סביב ה-4%, קצת פחות מההפקדות השוטפות וכ-0.3%-0.4% מהצבירה. זה אומר דבר פשוט: את רוב דמי הניהול מההפקדות שלכם גורפים סוכני הביטוח (ולפעמים את כולם!), והכי מרגיז - אין לזה שום תקרה קבועה בחוק.
למה בכלל צריכים סוכני ביטוח?
דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח ושוק ההון, עשתה הרבה רעש מדמי הניהול הכפולים והגבלתם, אבל על הגבלת עמלות סוכני הביטוח ודמי הניהול הכפולים הגרועים באמת איש לא פוצה פה (אגב, בנוגע לדמי הניהול הכפולים, האינטרס של כולנו הוא שהמוסדיים כן ישקיעו בקרנות פרייבט אקוויטי והון סיכון, כי אלו קרנות שמניעות את הכלכלה, את התשתיות, את ענף ההיי-טק וכדומה, וחלקם היחסי בהשקעות המוסדיים עדיין קטן).
השאלה המובנת מאליה כעת היא למה בכלל צריכים סוכני ביטוח. למה חברות הביטוח אינן משווקות באופן ישיר את מסלולי הפנסיה וחותכות את דמי הניהול? למה אין מין ביטוח ישיר כזה, לא לביטוחי רכב, אלא לקרנות פנסיה? התשובה היא קצת מורכבת: כן, יש שיווק ישיר אבל הוא לא מספק. לא, אין מספיק שיווק ישיר, כי יש קשר שתיקה וקשר השתיקה הזה נוגע ליחסים המורכבים ועתיקי היומין בין חברות הביטוח לסוכנויות הביטוח הגדולות, שכולן נמצאות בבעלות... חברות הביטוח. עכשיו אתם מבינים למה כולם שותקים ולמה אתם משלמים דמי ניהול מנופחים.
רוצים עוד דוגמה? שלפנו השבוע מהדוחות הכספיים של קרנות הפנסיה הגדולות בישראל - מבטחים החדשה ומקפת החדשה - את פילוח דמי הניהול לפי מספר העמיתים. הקפנו בעיגול את המספר השמאלי והתחתון ביותר. זה מספר המבוטחים שמשלמים את דמי הניהול הגבוהים ביותר הן מהצבירה והן מההפקדות השוטפות. בשתי קרנות הפנסיה הגדולות בישראל יש כ-755 אלף חוסכים כאלו, חלקם לא פעילים, אבל זה לא חשוב; מה שחשוב הוא שזו אוכלוסיית הפראיירים, הפראיירים שמסבסדים את סוכני הביטוח, הפראיירים שמסבסדים את המעסיקים הגדולים ועובדיהם בקרן הפנסיה והפראיירים שמממנים למעשה את השכר השמן במערכת הפיננסית.
הפראיירים האלו מחכים שדורית סלינגר תעשה בשבילם משהו, שתגביל את עמלות הסוכנים, שתשבור את קשר השתיקה סביב הקשרים בין סוכני הביטוח לחברות הביטוח. בקיצור, שתדאג לפראיירים.
eli@globes.co.il