הדרך משדה התעופה לסאו פאולו השתנתה. לפני קצת יותר מעשור נראו בצדי הכביש פאבלות מוכות עוני, מתחת לגשרים התגוררו משפחות שלמות בקרטונים ובכל צומת התנפלו מקבצי נדבות על המכוניות. היום נעלמו רוב הפאבלות ובמקומן הוקמו בנייני דירות, המשפחות פונו מתחת הגשרים וגם נראה שמספר הקבצנים וחסרי הבית ירד. תושבי סאו פאולו לא יאמינו כשאני אכתוב את זה, אבל העיר נקייה יותר. כל כך נקייה, שחודשיים לפני שריקת הפתיחה של טורניר הכדורגל הגדול בעולם, המונדיאל - כמעט ולא מוצאים לו זכר ברחובות.
וזה קורה בעיר שתארח את משחק הפתיחה. נכון שיש עוד חודשיים, ונכון שהברזילאים - מבוגרים כילדים - אוספים בטירוף את קלפי המונדיאל של פאניני, ונכון שחנויות הספורט מוצפות במדים החדשים של הנבחרת. והכי נכון שברגע האמת, הטירוף כנראה יתפרץ. בוודאי אם הנבחרת תצליח. אבל אי-אפשר להכחיש שנכון לעכשיו, הברזילאים לא מתלהבים, בלשון המעטה.
זה התחיל בהפגנות ביוני שעבר במהלך גביע הקונפדרציות. העם הברזילאי יצא למחות, בין היתר נגד הבזבוז המאסיבי של כספים על אירוח המונדיאל. כבר עכשיו ברור שמיליארדים רבים ירדו לטמיון לאחר שהושקעו באצטדיונים בערים רחוקות שאינן ערי כדורגל, וזה עוד לפני שנגענו בסוגיית השחיתות שהביאה לבזבוזי ענק. עשרות מיליוני ברזילאים שנהנו מהצמיחה המואצת בעשור האחרון, והחלו לחיות עם מחשבים, טלפונים סלולריים, אוטו צמוד וגג מעל לראשם - הבינו שאי אפשר להמשיך לחיות במדינה שבה המערכות הציבוריות של החינוך והבריאות כושלות. הכול מתחזק במיוחד בתקופה הנוכחית, כשהמשק הברזילאי חווה האטה חריפה.
סקרים אחרונים מראים שפחות ממחצית מהציבור במדינה חולת הכדורגל הזאת תומך באירוח המשחקים. נהג מונית אחד אמר שהוא מעדיף שברזיל תפסיד את הגביע אם זה יביא לכך שנשיאת המדינה הנוכחית, דילמה רוסף, תעוף מתפקידה. "אני מעודד את ארגנטינה. הלוואי שהם ינצחו את ברזיל בגמר", כך אמר הדובר הכי קיצוני שפגשתי.
המחאות נגד המצב הכלכלי-חברתי ממשיכות. כל הזמן. חברות חוששות לקיים אירועים שקשורים לטורניר, פוחדות שהדברים יצאו משליטה. השבוע הגיע הגביע המוזהב לברזיל ויתחיל בסיבוב הופעות ברחבי המדינה. נשיא חברת קוקה-קולה, שהיא הספונסרית של הסיבוב הזה, טרח ואמר לקראת האירוע כי החברה "מכבדת את הדמוקרטיה וכל מחאה שהיא, כל עוד היא לא אלימה". בהחלט הודעה משונה מצד נשיא של חברה מסחרית. יתר על כן, החברה "מחבקת" ו"מלווה" את התהליכים הדמוקרטיים שעוברים על החברה הברזילאית. מוזר.
וכל אירוע יכול להידרדר למחאה המונית, גם פלילי. שלשום הרגה משטרת ריו דה ז'ניירו בחור צעיר מפאבלה והדבר עורר מהומות בחוף המפורסם ביותר בעיר - קופקבנה. האירוע הסתיים בעוד הרוג ובעשרות פצועים. והברזילאים חוששים מהאלימות. מילא הם, הם כבר רגילים, אבל מה יהיה על התיירים. לפני כשבועיים שבתה במשך יממה המשטרה בעיר סלבדור, במדינת באהיה, שגם היא תארח משחקים. התוצאה - 69 נרצחו, עשרות חנויות נבזזו ומספר מעשי הפשיעה האחרים כנראה בלתי ספירים. למחרת כבר הכניסו את הצבא לעיר.
אז בינתיים החנויות לא מפוצצות במזכרות, וכדור ברזוקה לא נמכר בכל פינה וגם כמות הדוכנים שמוכרים מרצ'נדייז מזוייף עדיין קטנה. עוד לא הסתיימה בניית כל האצטדיונים ויש עוד עבודה לעשות לקראת ה-12 ביוני. וההתלהבות הברזילאית לא מורגשת. בינתיים. אולי זה סימן טוב לציבור הברזילאי - כבר אי אפשר לטמטם אותו בכדורגל.