עו"ד ליפא מאיר, הנאמן של הדסה, נמצא מספיק זמן בסביבת הקפאות ההליכים, הכינוסים והנאמנויות כדי לדעת שלעיתים קרובות זה לא נגמר טוב. המילים "חדלות פירעון" ו"פירוק" הן כלי העבודה היומיומי שלו, והוא מאוד לא היה רוצה שהן יודבקו להדסה. "אנחנו בימים האחרונים של הליכה על סף תהום", הוא אומר בראיון מיוחד ל-G, "ואסור שאף אחד יסכים שהדסה תידרדר לתהום. אבל דווקא העובדה שנמצאים עם הגב לקיר גורמת לצדדים להתעקש. כל אחד חושב שהשני יוותר, ולא מוותר בעצמו כי כולם משוכנעים שלא יתנו להדסה להתפרק. דווקא בגלל זה עלול להיות מצב שהדברים יידרדרו לכיוון שכולם אומרים שלא יכול לקרות, הפירוק".
כשמאיר מדבר על ימים אחרונים, הוא מתכוון לכך. בית המשפט קבע מועד סיום למשא ומתן והגעה להסדר: 8 במאי. מאיר ואשר אקסלרוד, הנאמן השני של בית החולים, לא רק שלא יבקשו הארכה אלא גם לא יסכימו לה, מהסיבה הפשוטה ש"מה-10 במאי אי אפשר לקיים, כספית, את הדסה". הגירעון - 25 מיליון שקל בחודש, המצטברים ל-300 מיליון שקל בשנה, מחייב פעולה דחופה. כך שהדד-ליין שנקבע בבית המשפט עלול להיות באמת קו הסיום של המוסד הירושלמי, הנותן שירות למיליון איש וקשה לדמיין כיצד תחיה ירושלים בלעדיו.
ימים מורטי עצבים יעברו על כל מי שקשור לסיפור הזה, ובינתיים המרחק בין הצדדים לא נסגר. הוויכוחים על תנאי העבודה, הוויתורים שנדרשים מנשות הדסה (ראו מסגרת בהמשך), בעלות בית החולים, הרכב הדירקטוריון העתידי, הבעלות על בנייני המוסד, כמות הכסף שהמדינה תעביר למוסד, כל אלה עוד לא מוסכמים.
- ואם לא יגיעו להסכמות? ואם נגיע לפירוק?
"אולי לא צריך לפחד כל-כך מפירוק. מבחינתי, פירוק זה להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת. אני מודאג מכך שחלק מהאנשים לא מספיק אחראים, שהרופאים לא חושבים שמקום העבודה שלהם בסיכון כי מבחינתם הדסה תמיד תמשיך להתקיים, שהעובדים עם ההסתדרות עומדים על הרגליים האחוריות ולא מוותרים. הרי במקרה פירוק, כל הסכמי העבודה מבוטלים, כולם מפוטרים ומחליטים את מי מעסיקים מחדש, וכאשר בית החולים יפעל תחת מפרק הוא יהיה יותר תוקפן, הוא לא ישאף כל-כך להגיע להסכמות".
- ומה היית רוצה לומר למדינה?
"שתהיה טיפה פחות צודקת וטיפה יותר חכמה. נכון, יש עוד עיוותי שכר, אבל אפשר לטפל בהם בהדרגה. היום הדסה נמצאת על סף תהום בגלל סכומים לא גדולים. אני חושב שאם המדינה הייתה באה ואומרת, אנחנו מוכנים ללכת עם גישת ההבראה לאורך זמן, ולהגדיל קצת את מה שאנחנו נותנים, זה היה נכון. הפתרון נמצא מאחורי הדלת, אבל כולם צריכים להתעשת וללכת לקראתו צעד נוסף. אני מקווה שהקודקודים בכל אחד מהגופים הללו יבינו זאת".
עוצמת המשבר מומחשת בכך, שבעודנו יושבים במשרדו הממוזג בתל אביב, ביום ראשון השבוע, מאות מעובדי הדסה עומדים וצועקים מול ביתו של שר האוצר יאיר לפיד, איום שביתה נוספת באוויר; שרת הבריאות יעל גרמן מבקרת בחריפות בשיחות פרטיות את הנהלת בית החולים, והמדינה מבחינתה מסרבת להוסיף שקל בנוסף להתחייבות שכבר לקחה על עצמה להבראת בית החולים, בטרם יצליחו הנאמנים "לחתוך" מהעובדים מכל המגזרים עוד קצת משכרם. ואם לא די בכל זה, בינתיים דווקא הרופאים הכוכבים עוזבים בחלקם לטובת הצעות במקומות בטוחים יותר, כאשר השמועה האחרונה מדברת על משא ומתן של חוסה כהן, ממצנתרי המוח הטובים בארץ ומי שטיפל באריאל שרון, למעבר לשערי צדק.
ד"ר שגית ארבל, יו"ר ועד הרופאים הבכירים בהדסה, כבר הודיעה כי "בריחת המוחות משתקת את חדרי הניתוח ואת בית החולים". מובן שיש לד"ר ארבל אינטרס להקצין את חומרת המצב, אבל גם מאיר מודה כי "יש עזיבת רופאים מתוך חשש לעתיד".
אשר להווה, נשירת האחיות היא בעיה כאובה לא פחות, בעיקר אחיות חדר ניתוח, שחלקן עזבו בקבוצה לבית חולים במרכז הארץ. "זה הקושי הגדול של בית החולים", אומר מאיר, "חוסר אחיות חדר ניתוח, ואנחנו מחפשים אחיות כאלה".
בתי המשפט טעו
הדסה אינה "התיק" היחיד שעל שולחנו של מאיר, אחד המומחים העסוקים בארץ לענייני חדלות פירעון. בימים אלה הוא מייצג את בעל השליטה לשעבר באי.די.בי נוחי דנקנר במגעים להגיע מול קבוצה של שישה בנקים להסדר על חובותיו האישיים, העומדים על כ-500 מיליון שקלים (חלק החובות של גנדן שיש לו עליו ערבויות, חברת טומהוק שהיא חברה אישית של דנקנר וחובות שלו עצמו). הבנקים עצמם הגיעו כזכור להסכמה שלא יתקוטטו ביניהם ויתקיים הסדר אחיד, באותם העקרונות, בין כל אחד מהם לבין דנקנר.
"המיוחד בהסדר הזה", אומר מאיר, "שלפי תחושתי הבנקים סומכים על דנקנר שגם אם יחזיר להם עכשיו רק חלק קטן מהחוב (גובה הסכום שיוחזר בתחילה עדיין במשא ומתן), הוא יצליח בעתיד להחזיר להם את מלוא החוב. הבנקים לא מוכנים להסדר שיש בו מחיקה של חלק מהחוב, אבל הם מאמינים שיוכל להחזיר, ולא על בסיס עסק קיים אלא על בסיס עסקים שנמצאים בהתהוות ובמשא ומתן".
- איך יחזיר באמת?
"יש לו סיכויים לעשות זאת באמצעות עסקים חדשים, בינלאומיים, וקשרים חדשים (בין היתר, ההצעה שקיבל דנקנר, לדבריו, מכימצ'יינה למלא שם תפקיד בכיר). הוא נחוש מאוד להוכיח את זה".
- הוא יהיה מין עוף החול כזה?
"כן. אני מאמין בכנות רצונותיו וכוונתו ולאדם יש יכולות באמת מיוחדות. הוא לא מוותר. רוב האנשים במשבר כזה גדול, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, היו נשברים. הוא לא. הוא חזק. אפילו במלחמה שלו על אי.די.בי הוא עדיין לא ויתר. אבל גם אם יפסיד את אי.די.בי ימצא איך להחזיר את חובותיו".
- אתה מדבר כאילו יש סיכוי שיחזור לאי.די.בי.
"כל זמן שיש ערעור בבית משפט קיימת האפשרות הזאת. למרות שאני לא יודע באיזה אחוז הוא מעריך את הסיכוי שלו. בינתיים אני קורא שהעסקה (להעברת השליטה לקבוצת אלשטיין-בן משה) הולכת ונסגרת וזה קצת מהווה בעיה מבחינת הסיכוי לחזור".
- בשעתו ייצגת את אי.די.בי פתוח מול בעלי החוב. איך אתה מעריך את השתלשלות העניינים שם?
"אי.די.בי פתוח זה סיפור עצוב, ומעין תאונה היסטורית במובן המשפטי. בעלי אגרות החוב הגישו לבית המשפט בקשה שלא הייתה מקובלת מאז ומעולם. הם עשו חידוש: זה היה ניסיון של בעלי אגרות חוב להשתלט על חברה שהיא לא באופן מובהק חדלת פירעון, ובית המשפט טעה והלך כברת דרך עם החידוש הזה".
- אז השופט איתן אורנשטיין טעה לדעתך?
"כן. אנחנו ביקשנו שייבדק אם אי.די.בי פתוח חדלת פירעון, באותו זמן, והוא החליט לא לבדוק זאת, והמשיך לפעול כאילו היא חדלת פירעון. בכך נוצר מין מצב ביניים שהייתה לו תרומה להידרדרות של החברה.
"מיד כשבעלי האג"ח פנו לבית המשפט (באפריל 2013) בטענה שהחברה חדלת פירעון ויש צורך לכפות עליה תוכנית הבראה, הבאנו נתונים שיש לה עודף של למעלה ממיליארד שקל. הם חשבו שיש גירעון של למעלה ממיליארד שקל. בסוף התברר, לפחות לפי הפרשנות שלי, שאנחנו צדקנו. זאת אומרת, באי.די.בי פתוח לא נכנסו להליכי חדלות פירעון והיא תקבל חלק גדול מהחוב שלה חזרה. וזה גלגל את כל כדור השלג. גם אי.די.בי אחזקות הייתה יכולה להינצל אם לא היו פותחים את כל המהלך הזה באי.די.בי פתוח".
- אבל גם בית המשפט העליון לא עזר לכם.
"נכון. ביקשנו גם מהעליון לדון בשאלה אם אי.די.בי פתוח חדלת פרעון, והוא לא דן בזה אלא החזיר את הנושא לבית המשפט המחוזי. זו טעות משפטית, כי לדעתי אם בית המשפט העליון היה מנתח נכון, הוא היה מעיף את בעלי האג"ח מבית המשפט ואומר 'לא באתם בזמן. באתם שנתיים מוקדם מדי. אם בעוד שנתיים החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, תבואו אז'. הכול הרי היה ספקולציות ואני חושב שבית המשפט - גם המחוזי וגם העליון - טעה כשהחליט לא לדון בזה".
- לדעתך עצם הגשת הבקשה נבע מאינטרסים של גופים שרצו להשתלט על אי.די.בי פתוח?
"האינטרסים האלה לא היו הסיבה היחידה לטעות ההיסטורית, אבל ברור שזה היה חלק מהתוכנית של קרן זרה (יורק) שבאה ורכשה אגרות חוב בשוק ב-50 אגורות, והיה ברור שבכל הסדר שבו בעלי החוב יקבלו מעל 50 אגורות, היא תרוויח, עד עשרות אחוזים. בשלבים הראשונים התחושה הייתה שלא אכפת להם - הם רוצים להשתלט על החברה.
"בסופו של דבר, כאמור אי.די.בי פתוח לא נכנסה להליכי חדלות פירעון, אבל ההידרדרות של אחזקות והעובדה שבסופו של דבר נוחי לא הצליח להביא משקיע שיוכל יחד איתו לרכוש את החברה, למרות שהיו לו הצעות, הביאו לתוצאה שהוא איבד את כל רכושו. כיוון שנוחי, לפחות לפי מה שהוא אמר לי וכנראה שזה מוכיח עצמו בשטח, את הרכוש שיצר מתוך אי.די.בי השקיע בחזרה בתוך אי.די.בי. זו דוגמה לאדם ששם את כל אמונתו וכל יהבו בקונצרן אחד".
- איך הערכת את התנהלותם של חגי אולמן, המשקיף מטעם בית המשפט ואיל גבאי, המומחה מטעמו, בכל שיחות ההסדר?
"הם ניסו להיות אנשי מקצוע. אני לא יכול להאשים אף אחד משניהם. אבל עצם המינוי שלהם היה טעות. כשממנים משקיף שיושב בישיבות הדירקטוריון, בחברה שאין שום סיבה שבית המשפט יפקח עליה, זה יוצר בלבול בכל המערכות".
- בהתנהלות משפטית אחרת הקונצרן יכול היה להיות במצב אחר ונוחי דנקנר יכול היה להישאר בעל השליטה?
"בהחלט כן".
*** הכתבה המלאה - במוסף G של "גלובס"