מה חושבים על נתניהו ולפיד בתחום הנדל"ן?

מנהיגי המדינה כבר אינם צריכים להשתמש בתכסיס העתיק של המלך שהתחפש לאיש קשה יום וירד אל העם כדי לשמוע את רחשי לב הציבור. חייהם קלים יותר, הכול נמצא ברשתות החברתיות - שם ניתן לגלות מה העם, כמעט כולנו, חושבים על "המצב" בכלל ועליהם בפרט.

מחקר של חברת Meidata למחקרי שוק עבור "גלובס נדל"ן" מספק תובנות כמותיות ואיכותיות מהגיגים שנכתבו בשלושת החודשים האחרונים בנוגע למשבר הדיור. לשם כך נותחו דיונים בנושא בפייסבוק ובפורומים רלוונטיים, על ידי מנהלת תחום המדיה החברתית בחברה, נטע יעקובי רג'ואן.

ראש הממשלה הוא הקברניט שסובל מהדימוי השלילי ביותר ברשת בדיונים בנושא דיור: 89% מהאזכורים שלו הם בהקשר שלילי, ורק 11% בהקשר חיובי. נתניהו נתפס כמי שבורח אל הנושאים הביטחוניים - איראן והמתנחלים - על מנת לא לעסוק בבעיות הבוערות של חיי היום יום.

הנה ציטוט שלילי מייצג על פי Meidata: "במקום לדבר ולפזר הבטחות, שיתחיל לעבוד ולהציג תוצאות. היינו כבר בסרט הזה עם ביבי ב-2011. כלום לא יצא מכל הדיבורים".

התגובות המעטות שתומכות בנתניהו, או ליתר דיוק מרחיקות ממנו את האשם למתרחש בשוק הדיור, גורסות כי הוא נתון ללחצים ומתנהל על פי חוקי הכלכלה. אך כאמור רוב התגובות הן שליליות, וראש הממשלה נתפס כמי שאחראי למשבר לאור מדיניות כלכלית ארוכת שנים, וכמי שאינו פועל למציאות פתרון.

רבע מכלל התפיסות בנוגע אליו קשורות למידת האמינות שלו ("אי אפשר להאמין לו"), ועוד רבע להיותו מנותק ממעמד הביניים. כמו כן ב-18% מהשיחות מוטלת עליו, במישרין, האחריות למשבר.

מעט נחמה יכולים אנשי נתניהו לשאוב מכך שבחלק מהדיונים הוא מוצג "כרע במיעוטו", או כמי שמתמודד עם משבר בשוק העולמי ויש מי שאפילו מעלים באוב את חטאי ממשלת אולמרט. אך כיוונים אלו מקיפים, כאמור, רק חלק קטן מאוד מהשיח.

שר האוצר נבדק בשני שלבים - לפני השקת תוכניתו להחלת מע"מ 0% לרוכשי דירה ראשונה, ואחריה. בתחילה, 69% מהסנטימנט סביבו היה שלילי ו-31% חיובי. לאחר מכן נרשם שיפור קל: 65% מהסנטימנט היה חיובי, ו-35% שלילי.

לפיד הוכיח ללא ספק את כישוריו התקשורתיים - תוכנית מע"מ 0% שינתה את השיח הציבורי: לפניה 86% מהשיח הנדל"ני עסק בהגדלת היצע הדירות ו-14% בהורדת מחיריהן. ואילו אחריה לא פחות מ-57% מהשיחות נסבו סביבה - משמעויותיה ומי ייכנסו להגדרות הזכאות - ועוד 30% התעסקו בחקיקה להגבלת שכר דירה.

השינוי המשמעותי ביותר כלפי לפיד הוא התייחסות אליו כאל מישהו שעבר מדיבורים למעשים. לפני הצגת תוכניתו, 68% הביעו ספקנות ואכזבה כלפי פעולותיו ("מבטיח ולא מקיים") ואחריה התפיסה הפופולריות ביותר בנוגע אליו - שקשורה ל-33% מכלל האזכורים - היא שהוא לפחות מנסה ("פועל להשגת היעדים, סוף סוף יש מישהו שעושה משהו, יש תקווה").

זה גם אומר שצדה השני של המשוואה "מסוכן" ללפיד - אם תיכשל התוכנית, היא עלולה לגרור אותו עמה למטה.

שר הבינוי והשיכון מתברג באמצע - בין נתניהו לבין לפיד - מבחינת הסנטימנט הנדל"ני: 76% מנפח השיח שלילי, ו-24% חיובי. אז אמנם דימויו חיובי בהשוואה לנתניהו, אך הוא עדיין מעורר בשיח תגובות אמוציונליות מאוד.

התפיסה הרווחת ביותר בנוגע אליו, 38% מהאזכורים, היא שהוא מנותק מהעם - אבל לא בשל היותו עשיר אלא בגלל האידיאולוגיה. הנה שני טקסטים מייצגים: "אני בעד בנייה בגושים והייתי מצפה מאורי אריאל שיאפשר לבנות במאות יישובים שיושבים בגבולות ובפריפריה" מול "אל תאמינו לו, הוא עסוק בבנייה בהתנחלויות - זה כל עניינו".

התפיסה השנייה בעוצמתה בנוגע אליו, עם 23% מהאזכורים, הוא שהוא עושה את העבודה ופועל להשגת היעדים. וכאן נביא דוגמא חיובית דווקא: "אורי אריאל, לפחות מההתרשמות שלי, עושה רושם של בולדוזר ביצועיסט בדומה לאריאל שרון בזמנו כשר השיכון".

נגידת בנק ישראל מוזכרת פחות בשיח הנדל"ני, וגם כשכן - היא מעוררת פחות אמוציות; 78% מהסנטימנט סביבה שלילי, 11% חיובי ועוד 11% ניטרלי. אגב, הקטגוריה האחרונה כלל אינה מופיעה ביחס ליתר קודקודי שוק הדיור.

בהחלט ייתכן שרבים בציבור הפנימו את ההסברים שסיפק קודמה, סטנלי פישר, וגם היא עצמה. שני הכלכלנים הבכירים בישראל חזרו וטענו שבנק ישראל אינו הכתובת לטיפול במשבר הדיור - בטח לא באמצעות כלי הריבית - להוציא את ניסיונות הצינון של שוק המשכנתאות, וגם אז מדובר בנושא שנוגע קודם כל למערכת הבנקאית.

בדיקת התפיסות הרווחות בשיח המדיה החברתית כלפי פלוג מגלה כי 35% מסך האזכורים כוללים אכזבה מכך שלא פרצה דרך בתחום הדיור, לעומת 43% סבורים שהיא פועלת בראש ובראשונה למען יציבות הבנקים או שהורדת מחירי הדירות כלל אינו נמצא בתחום אחריותה.

ניתוח השיח במדיה החברתית, בפייסבוק ובפורומים מקצועיים בשלושת החודשים האחרונים מעלה ממצא מפתיע: גם אחרי שמחירי הדירות עלו בכ-80% בשנים האחרונות, הסיבה הבולטת ביותר לחיפוש דירה דווקא עכשיו - כזו שמרכזת 33% מסך השיח בנושא דיור - היא החשש שהמחירים ימשיכו לעלות.

בכלכלה מבוססת ציפיות יש לכך משמעות רבה; ב-Meidata מסבירים כי ברוב השיחות ההתייחסות לרמת המחירים הנוכחית אינה כאל בועה, אלא כבעיה אמיתית שנובעת מפערים בין ביקוש להיצע. הנה מובאה מייצגת: "ברגע שעוברים סף מסוים הוא הופך לנורמה ולנקודת ייחוס חדשה. היום לאנשים נראה נורמלי לגמרי שדירה ישנה בבניין רכבת עולה 300-400 אלף שקל, למרות שלא מזמן היא עלתה חצי".

לפני המשך הפילוח כדאי להגיד מילה לגבי זהות הגולשים: לפי נתוני Meidata, כ-80% מהישראלים גולשים ברשתות חברתיות, ואפילו בקרב קבוצת בני 65 ומעלה מגיע שיעורם ל-50%. מבחינת הזיקה לדת, אחוזי הגלישה עומדים על 90% בקרב הציבור היהודי-חילוני, יורדים ל-75% בקרב הציבור היהודי המסורתי-דתי ומגיעים ל-36% אצל החרדים.

מחפשי הדירות, על פי ניתוח השיח, נמצאים בתחילת דרכם הכלכלית: 24% מהם רווקים ועוד 31% נשואים טריים ללא ילדים. מבחינה כלכלית שכרם הממוצע של המחפשים שפעילים ברשתות עומד על 13 אלף שקל נטו לחודש למשפחה, והם מתעניינים בעיקר בדירות 3 חדרים. המחיר הממוצע בשיח לדירה הוא 1.3 מיליון שקל.

גם הנתונים הבאים מדגישים את הסברה שהפעילות ברשת מוטה לכיוונם של מי שהכי לחוצים לקנות דירה - רווקים וזוגות צעירים. כך למשל כמעט 70% מנפח השיח מתייחס לקניית דירה ראשונה, ורק 30% למשפרי דיור. באופן דומה רוב השיח, 67% מהנפח, מתמקד באזור המרכז, עוד 24% באזור הצפון ורק 9% בדרום.