האם הפשרה בלוויתן היא הפתרון האידיאלי?

בית הדין להגבלים עסקיים יידרש להחליט בקרוב אם לאשר את הסדר הפשרה בין הממונה על ההגבלים פרופ' דיוויד גילה ליצחק תשובה ונובל אנרג'י, בעלי הזכויות במאגר הגז לוויתן. חקירת החשד להסדר כובל, שהחלה בקול תרועה רמה, הסתיימה בהסדר שמותיר בידי תשובה ונובל את השליטה בלוויתן כמעט ללא שינוי. עו"ד ענת קליין, בכירה לשעבר ברשות להגבלים עסקיים, נזהרת מלמתוח ביקורת על הממונה והחלטתו, ובכל זאת נדמה כי התוצאה הייתה שונה מהותית אילו היא הייתה יושבת על כיסאו.

"הייתי הולכת על פתרון של כפיית מכירה עד הסוף (לאלץ את תשובה ואת נובל למכור את החזקותיהם בלוויתן) - אילו הייתי מגיעה למסקנה שזה הפתרון הטוב ביותר לתחרות", אומרת קליין, כיום ראש מחלקת אנרגיה ותשתיות במשרד גרוס, קליינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות' (GKH).

- גילה הסביר שזה היה אולי הפתרון האידיאלי, אך במקרה זה עדיפה פשרה בגלל הנזק העצום שהיה נגרם למשק מניהול הליך ממושך בבית הדין.

"מבלי להתייחס להחלטה הספציפית ולממונה הספציפי, אני חושבת שמחובתו של רגולטור לעמוד על עמדתו בצורה איתנה ולהוביל לתוצאה הטובה ביותר לאינטרס הציבורי בראייה של טובת התחרות לשנים קדימה. נכון שבבתי משפט אי אפשר לדעת אף פעם מה יהיו לוחות הזמנים ומה תהיה התוצאה, ולפעמים עדיף למזער סיכונים. אבל אני חושבת שבעניינים שיש להם השפעה כ"כ אקוטית על המשק הישראלי והשלכות רוחב כ"כ אדירות, בתי המשפט יודעים להתגייס ולתת מענה מהיר וטוב. בעניינים שהם במהות הכלכלית של המדינה, השיקול של מניעת הסיכונים שכרוכים בניהול הליך משפטי צריך, לדעתי, להתגמד".

הביוגרפיה של קליין נושאת קווי דמיון לזו של שתי נשים דומיננטיות אחרות בתחום האנרגיה: יושבת ראש רשות החשמל אורית פרקש הכהן והיועצת המשפטית של משרד התשתיות עו"ד דרורה ליפשיץ. כמותן, גדלה גם קליין בבית דתי וכמותן הגיעה לתחום האנרגיה בצורה בלתי מתוכננת, כתוצאה מבחירתה בקריירה משפטית. קליין היא היחידה מהשלוש שהחליטה "לחצות את הכביש" - כשעברה ב-2006 מהרשות להגבלים עסקיים למשרת היועצת המשפטית של בית הזיקוק באשדוד מקבוצת פז. המעבר עורר בשעתו סערה תקשורתית לא-קטנה.

"פז פנו אליי פעמיים", משחזרת קליין, "בפעם הראשונה סירבתי להצעה אבל כבר אז ביקשתי שישחררו אותי מכל הליך של קבלת החלטה הקשור לרכישת בית הזיקוק על ידם. אני זוכרת שרונית קן, הממונה על ההגבלים אז, לא אהבה את זה ואמרה שאי אפשר לתת ליזמים את האפשרות לנטרל משרת ציבור שעוסק בעניינם על ידי זה שמציעים לו עבודה. בפעם השנייה שהציעו לי החלטתי לקבל את ההצעה ועדכנתי את נציבות שירות המדינה.

"כשהחלטתי לעבור לפז עדכנתי את נציבות שירות המדינה והשיבו לי שאין צורך בצינון כיוון שהדרג שלי לא היה של מקבלי החלטות. בחופשת סוכות העניין דווח בתקשורת והואשמתי בין השאר בניגוד עניינים. כשחזרתי לעבודה נמסר לי מהנציבות ש"ההחלטה שונתה לאור ההד הציבורי" ושקוצבים לי שנה צינון. שלי יחימוביץ' קידמה הצעת חוק פרטית שהמטרה שלה הייתה למנוע את המעבר שלי. מצאתי את עצמי במצב שבו אני צריכה לשבת בבית כשאף אחד לא מבטיח לי שהצעת העבודה תחכה לי. למזלי בפז עמדו במילה".

- מה המסקנה שלך מהפרשה?

"אם כל מעבר של עובד מדינה לסקטור הפרטי נראה כסוג של אופורטוניזם ומאפיל על העבודה המקצועית שעשה בתפקידו בסקטור הציבורי - אז נוצר כאן חסם גדול בפני כניסת אנשים טובים לשירות המדינה".

קליין (38) נולדה בשכונת תל השומר ברמת גן, השנייה בין חמישה ילדים. בגיל שלוש עברה המשפחה לאוסטרליה וחזרה לישראל כעבור ארבע שנים, היישר להתנחלות קרני שומרון. לאחר שסיימה את האולפנה בגיל 16 ועשתה שירות לאומי, החלה קליין, בגיל 18, בלימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. "תמיד הייתי הישגית ושואפת לפרפקציוניזם ובכל פעם שסיימתי - בגרות, פסיכומטרי או תואר ראשון - ההורים דאגו לדחוף אותי לשלב הבא".

לרשות להגבלים עסקיים הגיעה קליין לאחר עבודה כסטודנטית במשרד המשפטים. תחום האנרגיה נפל לידיה במקרה, כשעורכת הדין שטיפלה בו עזבה. אחת ההחלטות שבהן הייתה מעורבת הייתה האיסור על סונול להיכנס כשותפה למאגר הגז של ים תטיס. "הוצאנו קביעה מאוד משמעותית שסונול ודלק לא יכולות להחזיק יחד במאגר של חיפושי גז טבעי כי השווי הכלכלי של המאגר היה עלול להביא לכך שהאינטרס המשותף במאגר יצנן את הרצון שלהן להתחרות בתחום התחנות. הוצאנו קביעה שזה הסדר כובל ובסופו של דבר דלק הגדילה את חלקה".

במשרד GKH, שאליו הגיעה קליין מקבוצת פז לפני שלוש שנים, היא מייצגת בין היתר יצרני חשמל פרטיים, מפעלים השוקלים לעבור הסבה לצריכת גז טבעי וחברות חיפושי נפט וגז כמו ג'יני וקסל, שפועלות בעיקר בקידוחים יבשתיים. "אחרי התגליות הגדולות בים יש התכנסות לקראת הרישיונות היבשתיים. יש מאגרים היסטוריים שבעבר לא היו טכנולוגיות להפיק מהם נפט והיום יש יותר סיכוי", היא אומרת.

- מדוע לא רואים כאן עוד חברות מהליגה של נובל אנרג'י?

"מאוד מאוד קשה להביא לכאן שחקנים ברמה הזאת".

- בגלל הרגולציה?

"אני לא חושבת שהרגולציה כאן מרתיעה משקיעים. עם כל הביקורת שהיא סופגת, הרגולציה הישראלית מתנהלת בצורה שקופה ולגיטימית ועם ראייה ארוכת טווח של השוק. נכון שהיא לא תמיד עומדת בקצב של הסקטור הפרטי ולא תמיד מגיבה בזמן לשינויים - אבל זה מובן וטבעי".

- אז למה לא באים לכאן?

"קודם כול בגלל האיום הערבי שמטיל צל על היכולת של חברות שיבואו לכאן לעבוד מחר במקומות מאוד מעניינים מבחינה עסקית, וזה גם בגלל שמדינת ישראל היא סוג של כלכלת אי שהפוטנציאל של השוק המקומי שלה הוא מאוד קטן. ישראל מעניינת רק כקרש קפיצה לשווקים בינלאומיים. אם ניקח לדוגמה את הכוונה למכור את מאגרי הגז תנין וכריש - העובדה שהרוכש לא יוכל לייצא את הגז מהמאגרים האלה מצמצמת מאוד-מאוד את ההתעניינות בהם".

*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת