"הטענה שטבע צריכה לקצץ קודם בשכר היא קיטש"

סערת הפיטורים בטבע, שהתחוללה באוקטובר האחרון, הציבה את איקה אברבנאל בחזית. בסך הכול חודשיים קודם לכן הוא עבר מתפקידו כסמנכ"ל משאבי האנוש וכמנהל האינטגרציה הראשי של טבע לתפקיד סמנכ"ל בכיר לתיאום פעילות טבע בישראל וקשרי קהילה גלובליים ("הפנים של טבע בישראל", כהגדרתו), ואברבנאל נשלח להגן על תוכנית ההתייעלות של החברה (שם קוד לפיטורים המוניים של כ-5,000 עובדים ברחבי העולם, כ-10% מכוח האדם בחברה, העומד כיום על 45 אלף עובדים), אל מול הפוליטיקאים, התקשורת וההסתדרות, לצד המנכ"ל ג'רמי לוין, שפוטר בדרמטיות בלהט האירועים.

"הלחץ שהופעל עליי היה על גבול האלים מילולית", אומר אברבנאל, שפרש מטבע לפני כשבועיים, בראיון בלעדי ל-G. "החוויה של המגע עם הפוליטיקה בעוצמה הזאת הייתה מאוד לא פשוטה. הבנתי שזה מגרש שיש בו כללים ושפה לגמרי אחרים וגם הבנתי שאני לא מתאים לזה, כי בפוליטיקה צריך לדעת לעגל פינות ולעשות את התנועה של הסללום".

אברבנאל ניסה להרגיע את הרוחות. בכנסת הסביר כי "התהליך יהיה מאוד-מאוד אנושי. כשנגיע למספרים, ידי תרעד"; לציבור הוא נימק את הסיבות: שינויים מפליגים בשוק, שכללו הקדמה של מועד פקיעת הפטנט המגן על תרופת הקופקסון, הבלוקבסטר של טבע שאחראי על כמחצית מרווחיה; השחיקה במחירי התרופות הגנריות ו"טייס אוטומטי של הסכמים קיבוציים", שהוביל לעליית שכר העובדים. אלה הביאו את טבע להכריז על תוכנית להפחתת הוצאות בסך 2 מיליארד דולרים, והקיצוצים בכוח האדם אמורים לחסוך 250 מיליון דולרים בשנה.

אבל הסערה רק גברה, ובעיתוי אומלל עבור טבע, התווספה אליה ביקורת ציבורית חריפה בגין הטבות המס שקיבלה החברה לאורך השנים, שנחשפו בעקבות מאבק משפטי שניהל "גלובס". מדובר בלא פחות מ-3.2 מיליארד שקלים שקיבלה ב-2012 ועוד כ-12 מיליארד שקלים בשש השנים שקדמו לה (2011-2006), כאשר בסך הכול גרפה טבע מדי שנה כ-40% מכלל הטבות המס שניתנו לחברות לפי חוק עידוד השקעות הון, שאפשר לה לשלם שיעורי מס אפסיים.

הביקורת התמקדה בכך שההטבות המפליגות אמורות להגדיל את מספר המועסקים בישראל ולא לצמצם אותו. מבקר המדינה יוסף שפירא הוסיף שמן למדורה כשאמר ש"הפיטורים ממש לא במקום"; ח"כ שלי יחימוביץ' כינתה את המהלך "קניבליזם"; ויו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני, הודיע שיבטל את רוע הגזירה; וזו רק רשימה חלקית.

- צפיתם את עוצמת ההתנגדות?

"צפינו שזה לא יעבור לנו נעים, אבל אני מסכים שהעוצמה הייתה קצת גבוהה. טבע הייתה שנים רבות מאחורי הקלעים ונקטה בקו סולידי וצנוע. סמנכ"לים בחברה כמעט לא רואיינו ולא הכירו אותם. פתאום יש רגע של כנראה תחושה בציבור של אי הבנה לגבי מה שקורה, ואני חושב שחלק מהתהליך היה בפירוש בעיה תקשורתית-הסברתית. אני צריך לבוא קודם כול בטענות לעצמי; הייתי אחראי על זה ואולי הייתי צריך לחשוב על החלק התקשורתי בצורה שהיא קצת יותר נוקבת ממה שחזינו".

- איך הרגשת מול הביקורת הגורפת?

"להגיד שזה היה נעים? ממש לא נעים. אתה רואה את עצמך במשך כמה שבועות בראש הכותרות, כשכולם יורים בצרורות. אתה לא אדיש לזה, אבל אתה מבין שזה חלק מכללי המשחק והתמודדנו עם זה. בהחלט הבנתי שיש ביקורת ולגיטימי שגם יש דיון על פרשנות. לא כולם צריכים להסכים עם מה שאנחנו אומרים, אבל היה לי קושי עם זה שלא הציגו את כל העובדות, או שבחלק מהמקרים הוצגו עובדות לא נכונות ואז הדיון הופך להיות עקר. כולם אמרו: 'כתוב בעיתון, אז סימן שזה נכון'".

- אתה מתכוון לפרסומים שלפיהם מספר המפוטרים בישראל יעמוד על כ-800 עובדים?

"אני לא רוצה להתייחס לפיטורים עצמם, כיוון שתהליך ההתייעלות עדיין מתקיים. אבל אתן כדוגמה את הרווחים הכלואים. ניסינו להעביר מסר שטבע השקיעה בשנים שעליהן מדובר כ-23 מיליארד שקלים לעומת 12 מיליארד שקלים שהיא קיבלה. זו נקודה מאוד מהותית. הרי מה זה השקעה בהון שמדינת ישראל עושה? זה אומר שההחזר בא באמצעות הרווחים, הפעילות, כמות כוח האדם, ובעשור הזה כמות כוח האדם הוכפלה, אז בפירוש היה כאן החזר השקעה.

"מהדבר הזה התעלמו והעדיפו להסתכל על כך שטבע קיבלה 'סידור' כביכול שהוא טיילור-מייד, אבל טבע לא המציאה את חוק עידוד השקעות. כשניסינו להסביר במישור העובדתי, זה פשוט לא נקלט".

- אילו עוד חלקים בתמונה המקטרגים לא ראו?

"תוכנית ההתייעלות היא חלק מתהליך של בשלות שטבע הגיעה אליה. בעשרים השנים האחרונות החברה הכפילה את עצמה בהכנסות וברווח כל ארבע-חמש שנים, בעיקר כתוצאה ממיזוגים ורכישות וחלק בעקבות גידול אורגני. כשאתה רץ במומנטום כזה של גידול וצמיחה, שאין לו אח ורע, יש רגע שבו צריך לעצור, לתת מבט ברטרוספקטיבה ולראות איפה החלקים הקטנים שלא כיסינו כמו שצריך ושהצמיחו ממד מסוים של חוסר יעילות שצריך לטפל בו כי אם לא נעשה זאת, לא נוכל להתחרות. וזאת נקודה בסיסית לקיומה של טבע: החברה צריכה להתחרות ולשמור על מובילות.

"לטבע יש רק מה להפסיד, לאלה שאחרינו יש רק מה להרוויח. העמדה של להיות מספר 1 כשכולם נושפים בגבך מאוד קשה. לכן ברור לי לחלוטין שתהליך ההתייעלות צריך להתבצע, כי חלק מהתהליכים במשך השנים האלה היו התנהגות סטארט-אפיסטית בארגון שהפך להיות קונגלומרט. אז כועסים על זה שטבע עושה התייעלות? אני שם על זה סימן שאלה".

למרות הביקורת הציבורית הגורפת למדי, טבע לא חזרה בה מההחלטה לפטר בישראל. להפך, החברה חוזרת שוב ושוב על המחויבות שלה לתוכנית קיצוץ העלויות, ופיטורים במדינות אחרות כבר מתבצעים. רק השבוע אמר מנהל הכספים הראשי, איל דשא, כי "התוכנית נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות... חברות צריכות תמיד להמשיך ולהתייעל, ואני מניח שיהיה לזה גם גל שני".

למעשה, בסוף 2013 התכווץ מספר עובדי טבע בישראל ב-230 (כ-3%) ועומד כיום על כ-7,100, עוד לפני שהחל הליך רשמי של פיטורים, בעיקר כתוצאה מכך שלא גויסו עובדים במקום כאלה שפרשו או עזבו.

אחת הטענות המרכזיות שעלתה במשבר היא שטבע היא סמל של ישראליות, וכשסמל כזה מכריז על פיטורי ענק כחול-לבן, הוא מאבד מצביונו. אברבנאל, תת-אלוף (במיל'), שעשה קריירה צבאית ארוכה ובתפקידו האחרון במדים שירת כראש חטיבת התכנון באכ"א, הרגיש כמי ש"מייצג בטבע את הישראליות מול הגלובליות בלי למצמץ", כפי שהתבטא בעבר.

"ההסתכלות הייתה אמוציונלית ומאוד אותנטית", הוא מנתח כיום את סערת הרגשות, "וההסתכלות האותנטית הזאת היא לוקאלית. טבע היא חברה ישראלית-גלובלית, בסדר הזה, וישראל, עם כל הכבוד, היא חלק מעולם ענק. הציפייה הייתה שטבע תתייחס דיפרנציאלית לישראל וזה דבר לא מקובל בכל מובן.

"חברה גלובלית, שפועלת בצורה רוחבית והמו"פ, הייצור והמכירות שלה פרוסים בכל העולם, לא יכולה להגיד שהיא עושה בידול של ישראל. הציפייה הייתה שיהיה פה פתרון 'טיילור-מייד' לישראל, שלגיטימי לדרוש אותו, אבל הוא לא קביל, בהנחה שמבינים שהנהלה צריכה להביא ערך לבעלי המניות, שחלקם, אגב, הם הציבור ולכן יש פה סתירה פנימית".

לצד הדברים הללו, אברבנאל מדגיש כי "היתרון היחסי של טבע הוא בישראליות שלה. לפני כמה שנים עשינו סקר בקרב מנהלים בכירים בחברה. המסר המוחלט של הלא-ישראלים מביניהם היה שלטבע אין שום יתרון יחסי בכסף, במוצרים או בטאלנטים; זה הדנ"א הישראלי שהביא אותה להיות החברה הגנרית מספר 1 בעולם ואחת מעשרת החברות הפרמצבטיות המובילות".

- מה זה בדיוק אומר, דנ"א ישראלי?

"מחויבות מוחלטת, פלורליזם שמסגרתו דרג רביעי ושישי יכול להגיד לדרג ראשון ושני שהוא טועה ולא רק ששום דבר רע לא יקרה, אלא מישהו ייכנס לעומק ויבדוק את זה וגם ישנה החלטות. אין יס-מניות בטבע ואת זה לא ראיתי בשום מקום אחר במגזר העסקי, רק ביחידות מיוחדות בחיל אוויר ובאמ"ן. זה נובע מהמורשת של אלי הורביץ, שבנה משהו מאוד ייחודי.

"בתפיסה הדה-צנטרליסטית שלו הוא הבין שאנחנו לא יכולים לנהל מפתח תקווה שישים ומשהו מדינות ו-47 אלף עובדים שיש להם שפה, תרבות ורגולציות שונות. לכן תפיסת העולם היא שהמנהל בכל מדינה הוא 'מיני מנכ"ל' טבע. הצניעות הזאת, של הבנת המיקום שלך, זו לדעתי אחת הסיבות שטבע מצליחה ותמשיך להצליח".

- איך מיישבים את זה יחד? אתה אומר שמצד אחד, הישראליות היא זו שעושה את טבע לספינת דגל ומצד שני, שמבחינה עסקית אי אפשר לבדל אותה.

"את הפתרונות צריך לעשות עם שכל. שמעתי על הפתרון של אינטל ומחאתי כפיים (החברה תשקיע כ-6 מיליארד דולרים בשדרוג המפעל בקריית גת ותגייס כאלף עובדים, ותקבל מהמדינה מענק בסך כמיליארד שקלים). זו דוגמה למצב של WIN-WIN. במקום לדבר על אחוזי המס, צריך לראות איזה תקבול יהיה כתוצאה מהתהליך. חברה שהמטה שלה נמצא חזק מאוד בישראל משפיעה בצורה עצומה על ההון האנושי, על חינוך, על מעגלים מאוד רחבים. אסור להסתכל על זה דרך חור המחט וכן, בסופו של דבר צריך לשלם מס".

- זה כבר חידוש.

"כששואלים אותי לדעתי, אפס מס הוא דבר שלא יהיה יותר. צריך שהוא יהיה מידתי מצד אחד וכזה שמתאים לאופי העסקי של החברה. בסוף צריך לזכור שזה עסק, יש לו בעלי מניות והם מצפים לראות תשואה. אין לי מושג מה יוחלט בוועדת אנדורן (לבחינת היבטי החוק לעידוד השקעות הון) ואני מאוד מקווה שההחלטות שלה יאפשרו את הגמישות המחשבתית פר עסקה, ודרך זה יהיה כדאי מאוד למשקיעים לבוא לארץ. אם לא יהיה המשך של השקעה בהון, גם בייצור וגם באנשים, תהיה הליכה לאחור ולכן זה כל-כך קריטי בעיניי למדינה. טבע לא שייכת בכלל לעניין הזה".

אברבנאל, 60, הגיע לטבע ב-2007 בעקבות שלמה ינאי (המנכ"ל באותן השנים, שאותו הכיר משירותו הצבאי) ולאחר שמאז שחרורו בדרגת תא"ל, שימש מנכ"ל לשכות המסחר, סמנכ"ל בכיר לתפעול ושירות לקוחות בפלאפון ומשנה למנכ"ל בזק.

"המנטור שלי", מעיד אברבנאל, היה אלי הורביץ ז"ל, מנכ"ל ויו"ר טבע המיתולוגי שנפטר ב-2011. "בתור חדש בטבע היה צריך להשגיח עליי וזה התפתח להכשרה שהייתה עבורי זכות גדולה. הוא לימד לחשוב עסקית ואסטרטגית; לקחת מטרה שהיא ב-200 אלף רגל, להוריד אותה לקרקע ולפרוט אותה לפרטי פרטים. הוא גם לימד אותי ש-99% זה לא שווה שום דבר; צריך להיות 100%. והדבר שהוא הכי לימד אותי זה ביקורת עצמית. לקום בבוקר אחרי שנורא הצלחת, ולא להיות מבסוט. הייתה לו השפעה גדולה מאוד עליי והיום, במבט לאחור, אני חושב שזה היה סוג של שיא".

- נושא כוח האדם בחברה היה חשוב לו?

"מאוד חשוב וקרוב לליבו. היו מצבים שבהם הוא תחקר וקילף אותי כמו בצל לגבי מה היה שיקול הדעת שלי בקבלת החלטה מאוד מסוימת שמשפיעה על עובדים בכפר סבא. לא הבנתי למה הוא יורד לרזולוציה הזאת. התוצר של העניין היה הלקח. אפשר היה לבוא עם דלקת באגו ולהגיד - רגע, אני הוא סמנכ"ל משאבי האנוש. אבל זה היה שיעור. אני מודה שהייתי יוצא ממנו ואומר לעצמי - איזה שטויות אתה עושה, איך לא חשבת על זה. וזה תמיד נעשה ברוח כזו שמצד אחד הייתה מאוד נוקבת ובלי הנחות, ומצד שני הוא אף פעם לא עבר את הקו של לפגוע בך. אני לא מכיר הרבה אנשים שיש להם היכולת הזאת".

- איך הייתה האווירה בטבע בתקופה הראשונה אחרי מותו?

"היה פער מיידי, אלי היה צ'רמן מאוד מעורב ודומיננטי. בנקודות מסוימות הוא ירד לתחומים שהם תחת רמת המנכ"ל והסמנכ"לים. החוכמה של שלמה ינאי הייתה לקבל את זה כיתרון, כמתנה, ולא לראות בזה פגיעה. התוצאה הייתה שלא היו התנגשויות".

- ועכשיו אתה עוזב. למה בעצם?

"תכננתי את זה הרבה זמן. כבר לפני שנה אמרתי לג'רמי שהשנה אני רוצה לפרוש, כי רציתי להתחיל את פרק ג' שלי, אחרי פרק א' שהיה צבא ופרק ב' שהיה מגזר עסקי", הוא מסביר. "הוא ביקש ממני להיות ה'פנים' בישראל, אבל ברגע שמינו מנכ"ל ישראלי (ארז ויגודמן) חשבתי שזה מיותר. בפגישה הראשונה עם ארז אמרתי לו שהוא עכשיו הפנים בישראל ושאין סיבה שתהיה דואליות. אף אחד גם לא יקבל את זה שהוא לא יהיה ה'פייס' של החברה, ועל זה הסכמנו מיד. מהר מאוד הגענו למסקנה שזאת ההזדמנות שלי לעשות את מה שתכננתי".

התוכניות של אברבנאל כוללת שני חלקים: הראשון הוא התמקדות באהבה ותיקה שלו, המלווה אותו מאז ילדותו - ציור. בעבר השתתף פה ושם בתערוכות ותרם ציורים לטובת מטרות דוגמת האגודה למען החייל ואגודות ידידים של בתי חולים, כשהוא מבטיח לעצמו ש"ביום שאני פורש אעשה את זה ברצינות". לאחרונה התחדש בסטודיו לציור רחב ידיים, המעוטר בציוריו. "אני כרגע חובבן ויש לי דרך ארוכה לעשות, אבל אני חושב שבאיזשהו שלב אגיע גם לתערוכה ולמכירת ציורים".

העיסוק השני נוגע לתחום ה"אינטגרציה, רה-ארגון, ניהול שינוי, ניהול משברים - ובדרך כלל זה בחפיפה". אברבנאל מתכנן לרתום את ניסיונו לשלושה אפיקים: לכתוב על הנושא, ללמד אותו וללוות מנהלים. "הכוונה היא לא להיות יועץ אלא ללוות מנהל ולהיות איתו בשטח גם כשעפים עליו ריקושטים. אתה הופך להיות צל, אתה מאבחן ולא מתבטא אם אתה לא נדרש, ואחר כך אתה יושב איתו בארבע עיניים. את המודל קיבלתי מפרופ' בועז רונן, שעשה את זה איתי בבזק, בתקופה שבה עשיתי את ההפרטה. במשך היום הוא ישב בשקט, ראה את כל השטויות שאני עושה ובלילה הסביר לי אותן. אגב, אני לא רואה שאני עובד פחות שעות ביממה, אבל הדופק ירד ל-60 (צוחק)".

נחזור למשבר אוקטובר 2013, שם הדופק נסק צפונה. משבר שעם כל הכבוד לסערה החיצונית, זו הייתה רק רקע לסערה הפנימית שהתחוללה בטבע עצמה. השמועות על מחלוקות בין ההנהלה לדירקטוריון החלו לדלוף, בין היתר על אופן יישום תוכנית ההתייעלות, כמו גם רינונים על משבר יחסים חמור בין המנכ"ל לוין לבין היו"ר פיליפ פרוסט. השיא היה בהדחתו של לוין בסוף אוקטובר, שהוצגה כהסכמה הדדית בינו ובין הדירקטוריון על פרישה.

- הופתעת מההדחה של לוין?

"אני מאוד מעריך את ג'רמי. יש בינינו קשר טוב מאוד והוא נוצר בין השאר בגלל התפקיד שלי. הייתי ה'ביזנס פרטנר' שלו, זה שחולקים איתו חלק מהמחשבות הכי אינטימיות על אנשים. לכן, בוודאי שהרגשתי סוג מסוים של שוק, אבל זאת ההתייחסות האישית שלי אליו. בה בעת הייתי חלק מהנהלת טבע והבנו שצריך להחזיק את העסק ולהמשיך אותו כמו שצריך. איל דשא עשה עבודה מצוינת בתהליך הביניים וההנהלה, כמו גם דרג המנהלים שכפופים אליה, היו רתומים לחלוטין ואפשר לראות את זה בתוצאות של שני הרבעונים האחרונים".

אברבנאל מסרב לשפוך אור על הסיבות שהובילו להדחה. "את מה שהיה צריך לפרסם פרסמו, וכל היתר הוא רכילות", הוא מפטיר ומבקש להתייחס למשימה הראשונה של המנכ"ל החדש ויגודמן: "אני חושב שקודם כול צריך להשלים את תהליך ההתייעלות ולקחת את טבע למקום הנכון כפי שהוא רואה ומבין אותו, ואני בטוח שזה יקרה. יש לו עם מי לעשות את זה".

"טבע לא הייתה אופטימלית בגודל שלה", ממשיך אברבנאל שסבור שהחברה "תפסה בזמן את המצב". עם זאת, כשהוא מתייחס להפקת לקחים מהמשבר, הוא מודה ש"יכול להיות שהיה צריך למצוא איזו אבן דרך באמצע ולעשות את זה לפני כן. הריצה אחרי הצמיחה, בלי לעצור לרגע ולעשות את האופטימיזציה, זה דבר שאני חושב שיצטרכו לעשות אותו בעתיד בסייקלים יותר קצרים. במקום מבט לאחור כל חמש-עשר שנים, יכול להיות שצריך כל שנתיים-שלוש".

- העובדה שויגודמן היה דירקטור בטבע תסייע לו?

"בוודאי, כי ההבנה שלו היא מעגלית, הוא רואה את זה גם מלמעלה וגם מלמטה. בפרידה שלי מטבע אמרתי שיש הרבה מאוד פרמטרים שמגדירים את ההצלחה של החברה, אבל לא כקלישאה, אני חושב שזה האנשים והאיכויות שלהם. כל מה שארז צריך זה להיות מנצח על התזמורת. הוא צריך להגיד לאן, לעשות את התנועה והתזמורת תנגן בצורה הרמונית לחלוטין. לא על כל חברה אפשר להגיד את זה ואפילו לא על כל חברה מצליחה. אני אוהד מספר 1 של טבע ואני לא מסתיר את זה".

- אחת הטענות של 11 הוועדים של טבע הייתה שחברי ההנהלה צריכים לקצץ משכרם לפני שמניפים את חרב הפיטורים. חשבת שההנהלה צריכה להציע את זה?

"זאת רטוריקה. הטענה הזאת היא כמעט עיסוק בקיטש. לא קיצצנו - לא להנהלה ולא לאחרים. להפך, נתנו. טבע באה ביוזמתה ואמרה: אנחנו רוצים לתת תוכניות ארוכות טווח כדי לייצב את המערכת ולגרום לכך שתהליך הגידול בשכר יהיה שיטתי וקבוע. זאת מדיניות שטבע החליטה לגביה והמו"מ נע סביב 5% לשנה למשך ארבע שנים. אתם מכירים עוד חברות מסחריות במשק שעשו את זה? זה לא נבע מכך שהוועדים לחצו, אלא כי החברה רצתה לייצר מצב של ביטחון תעסוקתי תחת התייעלות. טבע לא נמצאת ברף העליון של השכר, אנחנו לא שיאנים. עובדי טבע צריכים ליהנות מרמת שכר סבירה וטובה וזה בדיוק מה שנוצר בתהליך הזה".

- למה זו רטוריקה? לוין עם 7.2 מיליון דולר דווקא היה בראש טבלת שכר הבכירים ב-2013 (בין היתר, בשל פיצויי הפיטורים ששולמו לו), ויגודמן עשוי לקבל עד 4.1 מיליון דולר בשנה בכפוף לעמידה ביעדים. הוועדים אמרו דבר פשוט: אם ההנהלה תתכבד ותקצץ בשכרה, מספר המפוטרים ירד.

"השאלה היא כמה אנשים צריך ביחידה מסוימת שיש לה מטרה מסוימת, וזה דבר שאפשר למדוד אותו. אין לזה שום קשר לקיצוץ בשכר. ולגבי שכר בכירים, זו חברה גלובלית, שחלק מהמנהלים בה לא ישראלים ויש דיפרנציאציה בשכר בין ישראלים, אירופאים ואמריקאים. בוודאי ששכר בכירים גם צריך להיות בקורלציה לביצועים. בטבע זה קיים לאורך כל שדרת העובדים, לא רק למעלה. יש כאלה שעושים יוצא מן הכלל, יש כאלה שעושים מה שנדרש ויש את אלה שפישלו והם מרגישים את זה בכיס, אבל עליהם לא כותבים בעיתונים".

- הנה משהו שכן כותבים בעיתונים: בעוד כשבועיים הפטנט שמגן על הקופקסון צפוי לפקוע, והמשמעות הרסנית לתוצאות החברה.

"זה לא הדבר היחיד שטבע עושה ויש המון פעילויות שקורות בתחום המו"פ. אני לא מאמין בבלוקבסטר אחד שיהיה כנגד הקופקסון, אלא באוסף של פתרונות שייצרו משהו שהוא יותר מהקופקסון. בצד תהליכי ההתייעלות, אני מעריך שהמפה יכולה להשתפר בצורה משמעותית ולכן אני אופטימי. אני רואה פעילות מקצועית ורצינית בכל התחומים".

לא רק מצד הפוליטיקאים והציבור ספגה הנהלת טבע מהלומות, אלא גם מכיוון ועדי העובדים שלה (כ-11 במספר). כ-7,000 עובדים מועסקים בישראל, מרביתם מאוגדים ונכללים בהסכמים קיבוציים כבר שנים רבות. עיצומים ושביתות היו נדירים יחסית בחברה, אך עם פרוץ הסערה הודיעו ראשי הוועדים שיילחמו על מספר המפוטרים וש"הפועלים הקטנים" הם אלה שמייצרים את המיליארדים. לאחר פגישה של לוין ואברבנאל עם עופר עיני הוסכם שהפיטורים בארץ יבוצעו בהסכמה עם ההסתדרות.

אברבנאל מעדיף לומר כי "מערכת יחסי העבודה בטבע היא סופר-בריאה. העובדים מבינים שבסופו של דבר הכול רתום להצלחה של החברה. אז אם אפשר בטבע, למה אי אפשר במקומות אחרים? אני טוען שהתשובה לזה היא פוליטית".

- תסביר.

"כשמערכת של הנהלה, עובדים וועד מתנהלת בצורה מאוזנת, זה בריא וצריך את זה. 'מאוזנת' זה אומר שהוועד יודע איפה הגבול שבין מעורבות להתערבות בניהול. ברגע שהאיזון הזה מופר, מתחילה להיות סכנה. מה שקרה הוא שהוועדים במגזר הפרטי למדו עם הזמן מהמגזר הציבורי את 'מורשת הקרב' של ההתערבות, ואז יש סתירה פנימית עמוקה משום שהאג'נדה של הוועד היא פוליטית - או פוליטית-פנימית או אפילו פוליטית-מפלגתית בחלקים מסוימים. היא מתנהגת כקבוצת אינטרס לכל דבר ועניין, האינטרסים שלה הם אחרים והם לא טובתם של בעלי המניות, למרות שחלקם הם הציבור. וברגע שהם קובעים את האג'נדות, זה מסכן את היכולת להתנהג בצורה נכונה מבחינה עסקית.

"מה שקורה בישראל בשנתיים האחרונות הוא מאוד מסוכן, מפני שהתקרה של היום זה הרצפה של מחר. עכשיו הסמן הימני זה אשדוד, שמלמד את כולם שיעור; מחר זה יעבור למגזר הפרטי. בשנה האחרונה הגענו לבעיה בעקבות פסיקת פלאפון (שלפיה למעסיק אין זכות להתערב או להביע את דעתו במהלך התאגדות מצד עובדיו), שאומרת שאסור לך להתבטא, ותודה לאל שאין משטרת מחשבות ומותר לפחות לחשוב.

"מה קורה ליזם חדש שנמצא בסיטואציה כזאת? פתאום יש לו שותף. אחרי שהוא השקיע ממיטב כספו בהקמת העסק, השותף הזה רואה מטרות לגמרי אחרות והוא גם מסיט את הקשב למקומות שלפעמים הם לא בתלם העסקי של החברה. הוא ישאל את עצמו, למה אני צריך את זה? ויש לו שתי אפשרויות: לא לעשות את זה פה, או להשתמש בקבלני משנה. אנחנו פוגעים ביצירה הטבעית של ווליום תעסוקתי במדינה כתוצאה מהאיום הזה".

- איך אתה רואה את ההתנהלות של ההסתדרות בנושא?

"עופר עיני ואבי ניסנקורן הם לדעתי מנהיגים ממדרגה ראשונה. הם מחזיקים את המערכת באיזון ואחת ההצלחות הגדולות ביותר היא ההתנהגות המאוד אחראית שלהם, מפני שהדבר הזה מזמן היה יכול לצאת משליטה. התאגדות עובדים זה דבר מאוד חשוב ואני בעדה, בתנאי שתהיה באותם כללים ושפה שבהם הביזנס יכול להתנהל.

"עם מי שאומר שאין בעיה במעורבות של ועדים בניהול אני מסכים באופן תיאורטי, ובתנאי שאותם אנשים יעמדו במדדי מיון לניהול בדיוק כמו אחרים. אז אם הם גם מנהלים טובים, מעבר לזה שהם חברי ועד, הם בפירוש יכולים להיות מעורבים בתהליכים ניהוליים. אבל לא ראיתי תהליכים אבחוניים כאלה, כי בדרך כלל אנשי הוועדים הם לא בדיוק מנהלים או כאלה שצמחו מקרקע ניהולית".