רבות דובר בשנים האחרונות על הפער ועל האפליה בין אוכלוסיות החוסכים בשוק הפנסיה. מדובר בסוגיה חשובה, שמשפיעה מאוד על קצבת הזקנה העתידית שיקבלו החוסכים, שכספם מוכנס לקופה משותפת. אבל זו לא הסוגיה היחידה שבה קיים הבדל בין החוסכים ששייכים לארגונים חזקים, וזוכים ליותר, לבין היתר.
ההבדל בין האוכלוסיות השונות קיים גם בשיעורי ההפקדות לפנסיה. לא אחת העמיתים ששייכים למקומות עבודה חזקים, לא רק נהנים מדמי ניהול זולים יותר, אלא גם השתתפות המעסיק בהפקדותיהם גבוהה יותר.
ההפרשות לפנסיה מורכבות משלושה רכיבים: הפקדות העובד, שמגיעות עד 7%, הפקדות מעביד בגין רכיב הפיצויים, והפקדות המעביד לתגמולים. בביטוחי המנהלים יש תקציב נוסף, לרכישת ביטוח לאובדן כושר עבודה.
ברכיב הראשון קיים הבדל בין העובדים השונים בשוק, ובסקטורים מסוימים, כגון עובדי המדינה, התעשייה, השמירה במגזר הציבורי וצה"ל, נהוג שהעובד מפריש לפנסיה 6.5% משכרו הפנסיוני, בעוד שבסקטור הפרטי מדובר לרוב על 5%-5.5%. עם זאת, ההבדל פה ניתן לסגירה בהחלטה מהירה של החוסך, שרשאי להגדיל וולונטרית את הפרשותיו עד 7% מהשכר.
ההבדלים וההעדפה של סקטור זה או אחר באים לידי ביטוי בעיקר בשיעור ההפקדות של המעביד בחלק התגמולים. את השיעור הגבוה ביותר מקבלים עובדי הניקיון והשמירה במגזר הציבורי, שהמעביד מפריש עבורם לפנסיה בסה"כ כ-15.33%, בהתאם להסכמים קיבוציים. ברור כי קבוצות עובדים אלה אינן קרובות להיות מהחזקות בשוק, וסביר שרבים מהם היו בכלל מעדיפים לקבל את השתתפות המעביד בצורה של הגדלת שכר.
לצדם, עובדי המדינה, החברות הממשלתיות וצה"ל זכאים להפרשות מעביד בגין רכיב הפיטורים וחלק התגמולים שמסתכמות בכ-13% מהשכר. חלק מהם אף מקבלים מהמעסיק עוד 2.33%, שהולכים לקופות מפעליות. עובדים אלה אינם נמנים עם החלשים, הם גם זוכים להטבות בדמי הניהול, והם גם אלו שזוכים ראשונים להגדלות בשיעורי ההפקדות עבורם, וכן בקביעת סטנדרטים חדשים של החזרי דמי ניהול (כלומר, מתן הנחות).
מולם ישנם העובדים "הרגילים" בסקטור הפרטי, בענפי התעשייה ואלו שזכאים לפנסיה רק הודות לצו ההרחבה של הפנסיה חובה, שחל על כל העובדים השכירים בישראל. אלו, שלעתים זוכים להטבות נאות בדמי הניהול (תלוי בארגון שלהם), מקבלים לרוב מהמעסיק הפקדות של 11%-13.33% מהשכר הפנסיוני.
מכאן עולה שלא אחת ישנן אוכלוסיות שנהנות מהטבות בדמי הניהול, שמתווספות להפקדות בשיעור גבוה יותר. לשתי השפעות אלו השלכות מהותיות על החיסכון שייצבר עבור החוסכים עד שיגיעו לגיל הפרישה, ועל הקצבה החודשית שיקבלו אז. לכך ניתן להוסיף שלא אחת אותן אוכלוסיות שמקבלות מהמעביד הפרשות גבוהות יותר לפנסיה, ומקבלות דמי ניהול נמוכים יותר, גם זוכות ליציבות תעסוקתית רבה בהרבה מאחרות (למשל עובדי המדינה).
40% בממוצע ומעליו
דמי הניהול המקסימליים המותרים לגבייה בקרנות הפנסיה המקיפות החדשות, שהן אפיק החיסכון לפנסיה הצומח ביותר, עומדים על 0.5% מהצבירה, לצד 6% מהפרמיה השוטפת, מדי שנה. הודות להנחות שקיימות בשוק זה, דמי הניהול הממוצעים בפועל נמוכים מהמקסימום המותר, והם עמדו ב-2013 על 0.3% ועל 3.56%.
ואולם, בעוד שעבור חלק מהעמיתים ההנחות רחוקות מלהיות מתונות (למשל אנשי הקבע של צה"ל משלמים דמי ניהול אפסיים של 0.0018% מהצבירה, ללא דמי ניהול מהפרמיה) ישנם רבים - כ-1.06 מיליון חשבונות פנסיה, שמשלמים כמעט את המקסימום.
מבדיקת "גלובס" עולה כי כ-32.2% מהחשבונות בחמש קרנות הפנסיה החדשות המקיפות (שמהוות כמעט את כל השוק) שילמו ב-2013 דמי ניהול של כ-0.4%-0.5% מהצבירה, ושל 4.5%-6% מהפרמיה. באותם חשבונות נוהלו, נכון לסוף 2013, נכסים בהיקף של כ-31.1 מיליארד שקל, שהם כ-21.4% מסך הנכסים שנוהלו על-ידי חמש הקרנות. כלומר הרבה מעל לשליש מהחשבונות שילמו באופן מובהק יותר מהממוצע של 0.3% מהצבירה.
מנגד, כ-7% מהעמיתים, שהם כ-236 אלף חשבונות, שבהם מנוהלים כ-9% מסך הנכסים (כ-13.7 מיליארד שקל), נהנו מהנחות, כך ששילמו דמי ניהול מהצבירה של עד 0.15%. חוסכים אלה, כך אומר גורם בשוק, באים לרוב מהחברות הגדולות במשק ומקרב העובדים היותר "מסודרים".
כמו כן, מבדיקתנו עולה כי כ-38% מהעמיתים החוסכים נמצאים ברביע התחתון של דמי הניהול (כלומר, משלמים הכי הרבה), והם מחזיקים בנכסים שמהווים כ-30% מסך הנכסים בקרנות הפנסיה הגדולות.
מנגד, ברביע של דמי הניהול הטובים והזולים ביותר נמצאים רק 18%, שהחיסכון הצבור שלהם מהווה כ-33% מסך נכסי הקרנות. בהכללה ניתן לציין כי אלו שחלקם היחסי מהצבירה ביחס לחלקם היחסי מהחשבונות הוא הגבוה ביותר לא בהכרח זוכים להטבות הגבוהות ביותר בדמי הניהול. כלומר ניתן להכליל ולומר שבעלי הצבירה הגדולה ביותר אינם זוכים להטבות הגדולות ביותר בדמי הניהול, והם משלמים כ-0.15%-0.4% מהצבירה, ו-1.5%-3% מהפרמיה השוטפת.
בכל אופן, לעתים נראה שהגופים שמנהלים את הפנסיה הלכו רחוק מדי בהטבות לחלק מהחוסכים על חשבון היתר. היבט זה מחריף לעיתים בשל שיעורי השתתפות שונים של המעביד בפנסיה. ייתכן שיש בכך משום חוסר צדק עבור עובדים בסקטור הפרטי.