לחצים כבדים מופעלים על המשקיעים המוסדיים והרגולטורים כדי לאפשר לבנק לאומי להצביע באסיפת בעלי המניות של החברה לישראל. אסיפת בעלי המניות של החברה לישראל תחליט אם לאפשר הזרמה של 260 מיליון דולר לצים ולהכניס אותה להסדר החוב הגדול בתולדות מדינת ישראל, זאת כשהנחת העבודה שהמדינה תסכים עד ליום ראשון לבצע שינויים במניית הזהב הנחת עבודה שסיכוייה אינם גדולים.
כמה משקיעים זרים יש?
על פי ההערכות, מרבית המשקיעים הישראלים בחברה לישראל מתנגדים להסדר החוב ולכן כדי להעביר את ההסדר יצטרכו בחברה לישראל לבצע ארבעה מהלכים במקביל. המהלך הראשון הוא להפחית את עוצמת המוסדיים המתנגדים להסדר; השני, להשיג את הסכמת בעלי המניות הזרים להסדר; השלישי, לאפשר לבנק לאומי להצביע. אם כל אלה יצליחו, תעבור החברה לישראל למשימה הרביעית והיא "לקפל" את המדינה מהחלטת שר האוצר, יאיר לפיד, שלא לוותר על מניית הזהב של המדינה.
משקיעים מוסדיים המתנגדים להסכם מדווחים על לחצים כבדים שמופעלים עליהם להסיר את התנגדותם. אם אלה יסירו את התנגדותם, יסייעו לחברה לישראל להעביר את ההסכם אבל אז יתקלו ב"מכשלה נוספת" בדמותה של הרשות לני"ע. הרשות לני"ע קבעה בשנת 2009 מגבלה משמעותית בכל הנוגע להצבעה של גורמים בעלי ניגוד עניינים כשהם מחזיקים מחד במניות החברה לישראל ומנגד מחזיקים באג"ח של צים.
המבחן שנקבע אז היה שבמידה והסכום שיתקבל כתוצאה מההסדר יהיה גבוה ב-30% מחלקו של הגוף בהזרמה כבעל מניות הוא יסווג כבעל עניין אישי בהזרמה ולכן הצבעתו לא תיספר ותהיה הינה חסרת משמעות, אם כי יש משמעות לכך שלא יתנגד לו.
בעלי המניות הזרים בחברה לישראל שמספרם לא ברור על פי ההערכות הם אינם מעטים אך הם לא מדווחים על החזקתם לבורסה של תל אביב משום שהחזקותיהם נמוכות מ-5%, החזקה מינימלית המחייבת דיווח. בעלי מניות אלה אינם כפופים לרשות לני"ע ולכן יכולים להיות לחצים המופעלים עליהם שאין עליהם חובת דיווח ולעולם לא נדע מה היו נימוקי ההחלטה שלהם וכל שנותר הוא להניח כי נימוקי ההחלטה תמימים.
בנק לאומי בנק לאומי הוא בעל המניות השני בגודלו בחברה לישראל עם החזקה של למעלה מ-18%. בנק לאומי הוא גם אחד הנושים של צים אם כי לא ברור מה גובה חובה של צים ללאומי. בשנת 2009 מנעה הרשות לני"ע מלאומי להצביע כשהנימוק היה שיש לבנק קשרים עסקיים מתמשכים ומהותיים עם בעלי השליטה בחברה לישראל.
לקראת ההצבעה מסר בנק לאומי פרטים על מארג הקשרים שלו עם החברה לישראל ובעלי השליטה בו ולאחר שהנושא נבחן, על בסיס המידע שהועבר לרשות על ידי הבנק, הודיעה הרשות לני"ע כי היא פוסלת את הבנק מלהצביע. על פי גורמים המעורים בנושא, הבנק והחברה לישראל מתנגדים לפסילה ומפעילים לחצים גדולים על הרשות שתחזור בה מההחלטה הקודמת ותאפשר לבנק להצביע.
מארג היחסים האישיים בין החברה לישראל, בעלי השליטה בה ובנק לאומי הוא מורכב. רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית הבנק, מיודדת באופן אישי עם עידן עופר ושכרה ושכרו של ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל הוא תלוי ביצועים של החברות בראשן הם עומדים. כאן המקום לציין כי החברה לישראל תרשום רווח חשבונאי של למעלה מ-500 מיליון דולר ובנק לאומי ירשום רווח של כ-100 מיליון דולר במידה וההסדר יעבור, לרשות לני"ע די היה בכך כדי למנוע מהבנק להצביע.
לא נדון כרגע באינטרס של המדינה אך נציין רק כי המדינה הודיעה לבית המשפט כי אין בכוונתה לוותר על מניית הזהב, בית המשפט הורה למדינה ולחברה לישראל לנסות להגיע לפשרה כי שוויה של מניית הזהב יתפוגג במידה וצים תלך לפירוק.
נראה כי הבנת בית המשפט כנראה לוקה בחסר בכל הנוגע למשמעות מניית הזהב. למרות שהן הציבור והן בית המשפט מייחסים שווי כלכלי למניית הזהב הרי השווי האמיתי שלה אינו בשווייה הכספי אלא בעובדה כי היא מאפשרת למדינה להפעיל את צי הסוחר הישראלי בעתות חירום. לכן גובה הפיצוי עבור המדינה הוא חסר משמעות ואין זה משנה אם החברה לישראל תפצה את הציבור ב-50 מיליון דולר, 500 מיליון דולר או 5 מיליארד דולר אם לא ניתן יהיה לשנע סחורות לישראל וממנה בעתות חירום.
בשלב הזה נראה כי הסדר החוב של צים רחוק מלעבור אבל אל נקל ראש בעוצמת מכבש הלחצים של החברה לישראל.
ניצן כהן הוא עיתונאי ופרשן כלכלי.