"מעולם לא הייתי שכיר בחברה. את רוב ימיי עשיתי באקדמיה. אין לי הרבה היסטוריה עסקית, אלא יותר היסטוריה אקדמית. אני לא חושב שאפשר לבנות חברה אמתית בתוך שנתיים-שלוש. יש את המקרים של גוגל ושל צ'ק פוינט, אבל אלו אינם מעידים על הכלל. חברה צריכה משהו ייחודי".
על הציטוט לעיל חתום פרופסור אמנון שעשוע, יו"ר ואחד משני מייסדי מובילאיי (Mobileye) הישראלית, שהפכה הלילה לחברה ציבורית בשוק ההון האמריקאי - 15 שנה לאחר הקמתה. החברה השלימה גיוס של 890 מיליון דולר לפי שווי חברה של 5.31 מיליארד דולר, גבוה מהציפיות המוקדמות. מחיר המניה עומד על 25 דולר. בשווי זה, היא תהיה החברה הישראלית החמישית בגודלה בוול סטריט.
מובילאיי, שפיתחה מערכות למניעת תאונות דרכים מבוססות מצלמה בעלת טכנולוגיה של ראייה מלאכותית, תיסחר תחת הסימול MBLY בבורסת ניו יורק (NYSE), וללא ספק - יהיה מעניין לראות כיצד יגיב לה השוק ביום המסחר הראשון.
שעשוע, אותו אפשר להגדיר כ"מוח" הטכנולוגי מאחורי החברה, אינו מרבה להתראיין ואת הדברים לעיל אמר במסגרת ראיון קצרצר ל"גלובס" במהלך שנת 2005 כשמובילאיי הייתה עדיין חברת הזנק לכל דבר ועניין.
כמעט עשור עבר, ודבריו של שעשוע עדיין נכונים. חברה אמיתית אי אפשר לבנות בתוך שנתיים-שלוש (ועובדה שמובילאיי רשמה הכנסות משמעותיות רק 11 שנה לאחר הקמתה); גוגל וצ'ק פוינט הן עדיין יוצאות דופן, וחברה שרוצה להצליח צריכה שיהיה לה מוצר ייחודי. מה שכן השתנה מעט הוא ההיסטוריה העסקית של שעשוע, שקיבלה נפח משמעותי יותר ולא רק בגלל הנפקת מובילאיי, ועל כך בהמשך.
הפתרון הטכנולוגי של מובילאיי אכן ייחודי (ראו בהמשך), אך ייחודי עוד יותר הוא הפן הכלכלי בסיפורה, וכאן הכוונה היא בעיקר להנפקת הענק ולרשימה הארוכה של בעלי המניות בחברה שהודות להנפקה יעשירו את חשבון העו"ש שלהם - מי יותר, מי קצת פחות.
אקדמאי וקמעונאי חברו יחדיו
סיפור ההצלחה של מובילאיי די שונה מסיפורי הצלחה אחרים של חברות טק ישראליות דוגמת צ'ק פוינט, וויקס ואחרות. מלבד העובדה כי לא מדובר בחברה צעירה (15 שנה זה הרבה בעולם הטכנולוגי), שני מייסדיה (והמרוויחים הפרטיים הגדולים ביותר מהצלחתה) לא בדיוק עונים על ההגדרה הכללית של אנשי היי-טק. הם לא נשמו טכנולוגיה מהרגע שיצאו לשוק העבודה - רגע לאחר תום השירות הצבאי - והם לא בני 30 ומשהו. שעשוע, בן 54, כפי שהעיד על עצמו, בא מהאקדמיה, ואילו שותפו להקמת מובילאיי המכהן כמנכ"ל החברה, זיו אבירם (55), היה קמעונאי עד שחבר לשעשוע (ניהל את רשתות "כתר", "גלי" ו"אטרקציה"). סוג של Late bloomers, כפי שנהוג לומר.
שעשוע, עד לאחרונה פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, החל לגלגל את הרעיון של מובילאיי, ולא במפתיע, במסדרונות האקדמיה בהם גדל. את לימודיו התיכוניים השלים באורט טכניקום בגבעתיים, וכשהיה בן 25 סיים תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב. ארבע שנים אחרי, והוא עדיין לא בן 30, השלים את התואר השני באותם חוגים - אך הפעם במכון ויצמן למדע. את הדוקטורט שלו בחר לעשות מעבר לים, ב-MIT בארה"ב, כמו גם את הפוסט דוקטורט שלו במרכז ללמידה ביולוגית וחישובית של המוסד היוקרתי.
דווקא ב-MIT החל להתגלגל הרעיון של מובילאיי. שעשוע סיפר בעבר כי במהלך לימודי הדוקטורט שלו הצליח להלהיב את אחד המרצים שלו ברעיון לפיו ניתן לייצר תמונה חדשה מזוויות שונות בהתבסס על שלוש תמונות קיימות. הפרופסור מימן את רישום הפטנט, והשניים הצליחו למכור את הטכנולוגיה למשקיע יפני, שבמקרה חיפש פתרון מבוסס מצלמות למערכת למניעת תאונות דרכים.
שעשוע לא נח על זרי הדפנה ובמהלך 1995, בעודו עובד כמרצה בכיר במחלקה למדעי המחשב של הטכניון, תרגם את הרעיון לעיל לסטארט-אפ הראשון שלו, CogniTens. זה פיתח מערכות ראייה ומדידה לצורך בקרת איכות בתעשיות הרכב והתעופה, אך כשל ונמכר במהלך 2007 תמורת 20 מיליון דולר (פחות ממה שהושקע בו) לחברת Hexagon השוודית.
עינית מתחת למראה הקדמית
תוך כדי הניסיון הכושל להפוך את CogniTens להצלחה, נטע שעשוע את שורשיה הראשונים של מובילאיי וזאת לאחר שדרכו נפגשה עם זו של אבירם שייעץ לו לגבי CogniTens. אבירם, בעל תואר ראשון בהנדסה, תעשייה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון, אמר במהלך 2005 בראיון ל"גלובס" כי "נבחן הנפקה במהלך 2006 לפי הצלחת המכירות שלנו ומצב השוק הפיננסי. אנו לא צריכים מזומנים ולא הולכים לקראת גיוס נוסף".
ובכן, מובילאיי כן גייסה מאז (ודי הרבה), ונאלצה לחכות שמונה שנים נוספות כדי להפוך לציבורית. אך ההמתנה השתלמה. שעשוע ואבירם יהפכו לאחר ההנפקה למיליונרים כבדים, ולא רק "על הנייר". כל אחד מהשניים צפוי למכור במסגרת ההנפקה מניות בשווי של עשרות מיליוני דולרים מיליון דולר בממוצע, ולהיוותר עם הון כולל של מאות מיליוני דולרים בממוצע. למעשה, מובילאיי היא היוזמה העסקית המצליחה הראשונה של שעשוע ואבירם. ואפילו מאוד מצליחה.
דרך אגב, אבירם פרש באותו ראיון משנת 2005 את חזונו, וטען כי "בעוד 15 שנה לא נצטרך לנהוג. זה מתחיל עם מערכות עזר לנהיגה ויגיע בסופו של התהליך למערכת שתשתלט על כל הרכב. כמו שלא דמיינו לפני כמה עשרות שנים שנוכל לנהוג ברכב שאין בו הילוכים, היום אנו מתקשים לדמיין שנוכל לנהוג ברכב שיכול לנווט בין מסלולים. זה תהליך שייקח זמן, אך הוא יגיע". ובכן, אבירם לא ממש הזה. המכונית ללא נהג של גוגל כבר כאן, ומי יודע - אולי בעוד 5 שנים למורי הנהיגה של היום לא תהיה פרנסה.
ועכשיו נחזור למובילאיי ולפתרון שהגתה. מערכת ההתרעה של החברה היא עינית המותקנת מתחת למראה הקדמית של המכונית. המערכת מתריעה, דרך צלילים שהיא משמיעה, מפני מצבים שעלולים להיות מסוכנים כמו סטייה מנתיב הנסיעה, אי שמירת מרחק מהמכונית שלפניה או קרבה יתרה להולכי רגל ורוכבי אופניים. הפתרון של החברה הוא שילוב של חומרה ותוכנה, אך הוא אינו היחיד בשוק, וסביר להניח שמספר השחקנים בו רק ילך ויגדל.
בקיץ 2012, נזכיר, תבעה מובילאיי חברת טכנולוגיה ישראלית צעירה, iOnRoad שמה, שפיתחה אפליקציה חינמית שעושה דבר דומה למערכת של החברה הישראלית. בתביעתה טענה מובילאיי כי iOnRoad הפרה פטנט כזה או אחר שלה, ובעיקר תקפה את האסטרטגיה השיווקית של iOnRoad לפיה לאפליקציה של האחרונה יש יכולות תואמות לאלו של מובילאיי.
מובילאיי היא Tier 2 בשרשרת המזון של תעשיית הרכב. את השבב שלה היא מוכרת ליצרני ציוד (Tier 1) ואלו מוכרים את המערכת שלה ליצרני רכב דוגמת ג'נרל מוטורס, ניסאן, רנו ואפילו טסלה. אשתקד מכרה החברה 1.4 מיליון שבבים, וג'נרל מוטורס האמריקאית היא הלקוחה הגדולה ביותר שלה. מרגע הקמתה ועד כה, הותקנה המערכת שלה בתוך 3.3 מיליון כלי רכב, והחברה עובדת מול 20 יצרני רכב.
"החזון שלנו. הביטחון שלך", טוענת החברה במסמכיה. ובכן, עכשיו צריך לחכות ולראות איזה ביטחון תעניק מניית מובילאיי לכל מי שירכוש אותה הלילה.
שיטת "חבר מביא חבר" יצרה רשימה של 240 בעלי מניות
בשבוע שעבר, כשחשפנו את רשימת בעלי המניות המלאה במובילאיי, קיבלנו מייל זועם מאחד הקטנים שבהם. "אבקש לקבל ממך את מקור המידע, ומי נתן לך רשות לפרסם את פרטי נכסי הפרטיים", כתב לנו. לאחר שהבהרנו לו כי הרשימה נחשפה בתשקיף הפומבי של מובילאיי, הבנו כי הוא לבטח לא היחיד שמרגיש לא בנוח עם פרסום שמו כאחד המרוויחים מהנפקת הענק של החברה.
מובילאיי, למעשה, גייסה חלק ניכר מהונה בשיטת "חבר מביא חבר". קצת מזה, וקצת מזה, וקצת מהשכן של החבר, וקצת מהעו"ד שלו, ומרו"ח שלו ומחברו לנשק וכך הלאה. כל כך הרבה "חברים" התגייסו למענה, ופתחו בפניה את ארנקיהם שרשימת בעלי המניות בחברה כוללת 240 שמות. כן, 240 שמות. מלבד הגדולים שבהם, יש הרבה שיגזרו קופון של מיליוני דולרים בודדים עד עשרות בודדות של מיליוני דולרים מההנפקה כמו אריק שטיינברג, יו"ר פסגות לשעבר, שאמור למכור מניות תמורת 3.7 מיליון דולר, וסך הונו בחברה שווה 11.4 מיליון דולר.
רשימה זו כוללת קבוצה של 101 עובדים ישראלים שאינם מנהלים; 11 עובדים וספקי שירות לא ישראלים; 16 עובדים לשעבר ו-46 איש נוספים שסך החזקותיהם המצטבר הוא 0.9%.