1. לטוב או לרע, בין אם הורדת הריבית תזיז משהו ובין אם לאו, בין אם תביא חולשה ובין אם תביא כוח, דבר אחד ברור: אתמול היא עשתה את זה. קרנית פלוג מיצבה את עצמה כנגידה. אני כאן. באמצע הבמה. אני מחליטה. אני עושה מה שאני חושבת שצריך לעשות גם אם זה הצעד הכי לא צפוי. אני קובעת סדר יום כלכלי. ממני אי אפשר עוד להתעלם.
2. הודעת הריבית הייתה רק חלק קטן מסצנת ההכתרה. קודם כול היא שיחקה את ההפתעה, את ההערכה הכללית שלא תעז להוריד ריבית חודש אחר חודש. שנית, זו פעם ראשונה שפלוג מופיעה בעצמה, בגלוי, מצטלמת, מדברת ("און רקורד") ומככבת בכל ערוצי התקשורת בארץ ובעולם אחרי החלטת ריבית.
אתמול היא דיברה היישר לאומה, מעל ראשיהם של אלה האמורים להקשיב לה כיועצת הכלכלית שלהם, למשל ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד. להם היא משדרת: זהו, שתקתי-שתקתי, אבל אי אפשר להתעלם ממני יותר. ולציבור היא אומרת: צריכים "מבוגר אחראי", אז זה אני. ואכן, בתוך שעה היא הפכה לדמות הכלכלית המצוטטת בישראל ובעולם ביחס לישראל.
3. קרנית פלוג חזרה מג'קסון הול אחרת. שונה. תקשורתית יותר, ציבורית יותר, חזקה יותר, נכונה לשבור כלים ולזעזע את דמותה שהתקבעה כסוג של "פרווה". מה היה בג'קסון הול? מה השפיע עליה שם, במקום שבו עיקר הדיונים עסקו בכלל בשאלה מתי בארה"ב יתחילו להעלות ריבית, האם לחכות לסוף 2015 או להתחיל באמצע השנה.
שוב, דבר אחד ברור: קרנית פלוג נפגשה עם סטנלי פישר. זו הייתה שיחה. לא סתם "מינגלינג" צמרת. האם דיברו על מזג האוויר החם בירושלים? על נגמ"שים וכיפת ברזל? אולי. מה אמר "קינג פישר", שהיה פעם המנטור של פלוג והמליץ עליה לתפקיד, לסגניתו לשעבר? מה הסביר "המלכה האם" לשעבר של כלכלת ישראל, הפוליטיקאי הכי חד שהיה פה אי פעם, למחליפתו, שהיא ההפך המוחלט ממנו? לא ידוע, וגם לא ייוודע. זו הייתה שיחה של ארבע עיניים ומשקפיים.
דבר אחד כן ידוע: הנגידה הקדימה את שובה לארץ, היא חתכה היישר מהוועידה לארץ. פלוג הייתה אמורה לנחות כאן ביום ראשון בלילה ולפני כן להשתתף בדיון הריבית הראשון בשיחה מארה"ב. במקום זאת היא עלתה על טיסה מוקדמת, נחתה כאן ביום ראשון ונסעה היישר לדיונים. למחרת יצאה ההודעה.
4. האם מדובר בשינוי נקודתי או מהותי בדמות שלה? כמה זמן הוא יחזיק? לא ברור. אף אחד לא נולד "המבוגר האחראי", גם לא פישר, שעוצמתו המיתולוגית מרחפת מעליה. האם היא חתכה את הריבית למקום שלא היינו בו מעולם רק כדי לשדר "הנני כאן"? בטוח שלא. זה לא מתאים לה, וזה גם לא היה עובר את שלושת אנשי הציבור במועצה המוניטרית. עם זאת, למספרים יש תכונה של גמישות - אפשר לראות אותם כך ואפשר לראות אותם אחרת. פלוג בחרה לראות אותם באופן קשה, כל כך קשה. קשה מדי? כן, אומרים בירושלים, היא משדרת היסטריה, זה לא מתאים לימי מלחמה (עוד נחזור לכך בהמשך).
5. האם הכול כל כך שחור? לא, אומרים היום בבנק המרכזי, זה היה חשוב כדי לשדר לציבור, לעסקים ולממשלה: אנחנו נעמוד ביעדי האינפלציה. אל תדאגו. אני, נגידת בנק ישראל, לא אתן למשק להידרדר לדפלציה ואני עושה כל מה שאני יכולה לשם כך. לפני חודש האינפלציה השנתית הייתה 0.5% (12 חודשים אחורה) אבל הציפיות קדימה עמדו על 1.3%. ערב החלטת הריבית מאתמול, האינפלציה ירדה ל-0.3% אבל הציפיות ירדו ל-1.1%, כמעט צמוד לגבול התחתון של יעד האינפלציה (1%-3%). המחשבה בבנק המרכזי היא שאם הציבור יחשוב שהוא לא מסוגל להחזיק את היעד התחתון, מהר מאוד עלול המשק להתגלגל לדפלציה.
6. עם כל זה הגיעה פלוג למצב מאוד בעייתי: להורדת הריבית הזאת אין הרבה משמעות מעשית - לא מבחינת הצמיחה, לא מבחינת התעסוקה, וגם לא מבחינת שערי השקל-דולר. אבל בדרך היא שמטה מידה את כל כלי המלחמה שיש לה. נכון, תמיד אפשר לדבר ולחקות את תרבות "ההרחבה הכמותית", אבל בסופו של דבר מדובר בהדפסה מסיבית של כסף, ואנחנו הרי לא ארצות הברית. טיפ טיפה קטנים יותר ממנה.
7. גורם כלכלי בכיר בממשלה כינה היום את הצעד של קרנית "קשה עד אפילו לא אחראי ומזיק". "היא משדרת היסטריה, היא הורסת את הכלכלה שמצליחה לשרוד למרות המצב.
אנחנו אחרי 50 ימים של מלחמה, בעיצומה של האטה שהתחילה קודם, אבל המשק מתאמץ ועובד - והנה היא באה ובאמירה אחת, שלוותה בסדרת צילומים פוטוגניים, היא הכניסה את הפחד והסחרור למערכת. היא ידעה, היא אמורה לדעת, את כובד האחריות ועוצמת המעשים שלה. הרי היא לא סתם הורידה ריבית, בנק ישראל לא שלח הודעה כמו שהוא נוהג תמיד מימים ימימה. היא קמה, היא התראיינה בכל מקום, בשמה, פעם ראשונה מאז נכנסה לתפקיד, היה ברור שהכותרות יהיו קשות. זה אכן היה כך. ברור לנו וברור לכולם שההשפעה של הורדת הריבית היא שולית אם בכלל, אבל הלחץ וההיסטריה שהיא יצרה - הם-הם הקטלניים".
8. עוד אומרים השכנים שמול בניין בנק ישראל: "המצב לא משובח אבל בהחלט לא חמור, רק שהיא איבדה פרופורציות. יש לה חשבון לא סגור עם בנימין נתניהו ויאיר לפיד, שגם לא ממש רצו אותה, גררו אותה עד שנתנו לה את התפקיד, ומאז לא ממש מתייעצים איתה ולא שומעים לה, אבל עכשיו? באמצע המלחמה? זה הזמן לסגור את החשבון? עכשיו, כשהמדינה בחדר המוגן היא עושה את מה שהיא עושה ומצפה שנתניהו ולפיד יפחדו ממנה, ישמעו אותה? ואולי הכול כדי שיסכימו לשמוע לה ובאמצע ההאטה להעלות מסים?"
"פלוג משדרת היסטריה והורסת את הכלכלה"
סטלה קורין ליבר
27.8.2014 / 8:14