שנה לדורית סלינגר כממונה על שוק ההון

בימים אלה מציינת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, דורית סלינגר, שנה בתפקידה, ונראה שאפשר כבר לאפיין את דרכה, על הדגשים שהיא מתכוונת לשים בתפקידה, כמו גם על הנכונות שלה לצאת בפומבי בביקורת חריפה כנגד הענף שתחת פיקוחה.

בשוק הביטוח כבר יש כאלה שמבקרים את המוכנות שלה לפגוע במוניטין החברות על מנת להשיג את מבוקשה, וחוששים שבסוף היא תקבע הוראות תוך חשיבה בלעדית על הצרכן וביטול גורף מדי של צרכי היציבות של חברות הביטוח.

מנגד, בסביבתה מציינים כי "היא חושבת שהכלים של חברות הביטוח ובעלי המניות בהן לשמור על יציבות, הם טובים יותר מהיכולת של הצרכן לשמור בכוחות עצמו על הוגנות ותחרותיות כלפיו. לכן, יש לטפל במגזר של המבוטח, כשלמעשה אין ניגוד אינטרסים למול חברות הביטוח. היא מסתכלת על היציבות, אבל יותר על הצרכן, וזה עדיף לכל השחקנים בשוק".

במהלך השנה שינתה סלינגר את מבנה האגף בהתאם לתוכנית אסטרטגית חדשה שניסחה לו. עם זאת, היא עדיין לא נמצאת אפילו בשליש מכהונתה. לכאורה היו בשנה החולפת הרבה החלטות של האגף - חלקן "שלה" ואחרות לא הבשילו עדיין, או שפשוט התקבלו בהמשך ובהתאם לעבודת מטה של האגף שהחלה עוד קודם להגיעה.

בשלב זה, נראה כי יש שש החלטות (או אי החלטות) מרכזיות שמאפיינות את שנת כהונתה הראשונה של סלינגר ואת דרכה כרגולטורית:

1. כבר בתחילת כהונתה, סלינגר הראתה שאינה חוששת מלהתעמת עם הגופים המוסדיים החזקים שעליהם היא מפקחת. זמן קצר לאחר תחילת הכהונה היא הרימה דגל ראשון, שהסתיים בתוצאות מעורבות, כאשר קבעה לראשונה רף מקסימלי להוצאות הישירות שהגופים המוסדיים רשאים לגבות ישירות מחשבונות החוסכים לפנסיה, המוכרות כדמי הניהול הכפולים. המהלך זכה לביקורת אדירה מהשוק וללחצים משורת גורמים, בהם בכירים במגזר הציבורי, לוביסטים ואנשי שוק.

לבסוף, לאחר כל הלחצים, סלינגר אמנם השיגה מבחינתה את רף עליון שלא הוצב עד אז, אך במחיר התפשרות ביחס למהות הרף. שכן, הרף שנקבע לבסוף היה גבוה משמעותית מזה שרצתה בתחילה (0.25% מהנכסים, עם החרגות משמעותיות שמוצאות מהמדידה, לעומת 0.15% מסך הנכסים), והמשמעות היא שמבחינת רוב השוק הוא רחוק מלהיות אפקטיבי.

2. סלינגר המשיכה והראתה שהיא מעוניינת בשינוי משמעותי, כשסימנה לשוק שהיא רוצה הנחות בדמי הניהול, לא רק עבור החוסכים אלא גם עבור הפנסיונרים בקרנות הפנסיה (שמשלמים כיום את המקסימום). מדובר בהיבט שעד כה האוצר לא טיפל בו. ולא רק זאת, לאחרונה היא גם הרחיבה את תקופת הפיצוי שגופים מוסדיים חבים למבוטחים בגין החזר דמי ניהול עודפים שנגבו. שני המהלכים מאותתים שמבחינת סלינגר יש מקום להמשיך ולהפחית את דמי הניהול שמשלם הצרכן.

3. אחד הדגלים המרכזיים שהאוצר קבע לעצמו, בוודאי בכל הקשור להתנהלות מול הציבור, החל מלשכת שר האוצר יאיר לפיד, עבור במנכ"לית המשרד, יעל אנדורן, ועד לפעילות אגף שוק ההון בראשותה של סלינגר - הוא נושא שכר המנהלים, בדגש על סקטור הפיננסים.

מבחינת השר מדובר על יעד חשוב ומתוקשר, ליצירת תקרה נורמטיבית של עלות שנתית של 3.5 מיליון שקל (כשתשלום עודף, אם יהיה, לא יוכר לטובת הוצאות מס). סלינגר מובילה את מאמץ ההטמעה המרכזי של נורמות השכר החדשות שהאוצר רוצה להחיל על השוק הפיננסי, בכל הכוח בהתאם לכוונת השר.

היא עושה זאת תוך הפעלת לחץ חריג, פומבי, ולדעת גורמים בשוק מוגזם ואף אלים, על חברי ועדות השקעה בגופים המוסדיים. לפי שעה נראה שמקרה הדגל מבחינתה הוא מנכ"ל הפניקס, אייל לפידות, ששכרו לא מאושר כבר חודשים ארוכים למרות קיצוץ חד ביחס לדרישותיו הראשוניות. בולט מנגד השקט המופתי מצד מקבילה מבנק ישראל - המפקח על הבנקים - ביחס לשכר שאושר לאחרונה למנכ"ל בנק ירושלים.

ניתן להניח שסלינגר תספק את הסחורה מבחינת לפיד ומבחינתה, והיא מצליחה להביא לשינוי נורמות בענף המוסדי. זאת, בדגש על שוק הביטוח, כשמשכורות העתק של המנכ"לים בענף עשויות להפסיק לנסוק ואף להצטמק (לאחר שנים של זינוק לא ראוי ומוגזם מדי).

4. נושא חשוב מאוד אחר שנמצא על שולחנה של הממונה, נראה מוקפא, כתוצאה מחשש פוליטי מכותרות לא אוהדות. מדובר בסוגיית הריבית התחשיבית (לפיה מחושבים מקדמי הקצבה בפנסיה) שמשפיעה על המון אנשים ורלבנטית מאוד.

מדובר, גם לדברי ראשי האוצר עצמם, במצב בעייתי במיוחד, שבו בשל סביבת הריביות המאוד נמוכה יש סבסוד לא צודק, ממנו נהנים היוצאים לפנסיה שמקבלים קצבה גבוהה מזו שמגיעה להם, על חשבון החוסכים.

לא אחת מבהירים באוצר שאוטוטו יגיע הפתרון לנושא המהותי הזה, אבל החודשים נוקפים והפתרון לא באופק. באוצר מסבירים זאת במורכבות הסוגיה, אבל ישנם רבים שחושבים כי ההמתנה המתארכת להפסקת הסבסוד לא מגיעה ממניעים מקצועיים. סלינגר, שהיא האחראית הבלעדית בנושא, צריכה להוכיח שלא כך המצב.

5. הפרסום לראשונה של מדדי התביעות והשירות לפי חתך של חברות, מדד שעשוי להביא לשינוי במיקוד של חברות הביטוח ביחס ללקוח. סלינגר לא חיכתה לשוק, ויצאה עם מדד שנתוני ההשוואה שבבסיסו אינם מהימנים ושווים בכל החברות. כלומר, סלינגר החליטה לא לחכות לחברות עד שיישרו קו ביניהן, ויצאה עם פרסום מדד שהוא חשוב עקרונית, אבל לפחות בפעם הראשונה לפרסומו אמינותו חלקית. מנגד, על אף השאיפה לשקיפות רבה יותר ביחס למבוטחים, סלינגר לקחה חלק בביטול שבוע החינוך הפיננסי.

6. ביטוחי הבריאות והסיעוד הקבוצתי. לגבי הראשון, סלינגר הראתה נכונות לשינוי סדרי עולם, וכחלק מכך לקחה חלק חשוב בוועדת גרמן. בתחילה הסכימה לוותר על חלק משמעותי ובסיסי בעולם הביטוח - החיתום הרפואי, למורת רוחן של חברות הביטוח. לבסוף היא ירדה מעניין זה, אבל נראה שאין בכוונתה לחכות לגרמן ולמשרד הבריאות והיא הולכת על הסדרה משמעותית בתחום, עם יצירת פוליסה אחידה לפרק הניתוחים בארץ, שלא תכלול את השב"נים של קופה"ח.

לגבי הביטוח הסיעודי הקבוצתי - תפוח אדמה לוהט שהמתין על שולחנה עם מינויה - הזמן חולף ועדיין אין את ההסדרה שממתינים לה בשוק. ואולם, בתחום הסיעודי סלינגר עשתה עוד צעד מהזווית הצרכנית, כשהגדירה לחברות הביטוח כללי בחינה מקלים יותר (או בעייתיים פחות) מבחינת הצרכן, בבואן לבחון האם הוא זכאי לכיסוי הביטוחי.