כמה אפשר לקבל על תביעה בעקבות דואר זבל?

פסיקות בית המשפט העליון שהתקבלו לאחרונה בנושא דואר זבל, נושא שלרוב נדון בבית משפט לתביעות קטנות, הובילו להחמרה מצד מערכת המשפט בטיפול בבעיית הספאם. הבעיה מוכרת כמעט לכל ישראלי, המקבל הודעות פרסומיות לטלפון הסלולרי או לתיבת המייל - בלי אישורו ובלי הפסקה.

כך למשל, בשני ערעורים בתביעות נגד קלאב רמון פסק בית המשפט העליון הגדלת פיצויים: בתביעה אחת ל-17,500 שקל (מ-8,250 שקל) ובתביעה אחרת נקבע ל-20,000 שקל (במקום 5,000 שקל שקבע בית משפט לתביעות קטנות). זאת לאחר שיגור של 40 מיילים לתובע. בנוסף, בשני המקרים נפסקו הוצאות של 3,000 שקל (רע"א 2904, רע"א 3545/14). במקרה אחר הוגדל פיצוי סמלי של 1,000 שקל ל-10,000 שקל לזכות תובע שקיבל עשרות מסרים פרסומיים ממועדון דאיה ורחיפה סיתוונית, והשופט אליקים רובינשטיין אף ציין כי הפיצוי הקבוע בחוק הוא ה"כלי האפקטיבי ביותר ליישום החוק ולאכיפתו" (רע"א 1954/14).

"הפסיקות הללו הגדילו משמעותית פיצויים שנקבעו בבתי משפט לתביעות קטנות ושלום שהוגש עליהם ערעור, וחיזקו את ההגדרה של דואר זבל כבעיה וכמטרד ממשי שמצריך טיפול", מסבירה עו"ד מי-טל גרייבר-שוורץ, מנכ"לית משותפת באיגוד האינטרנט הישראלי. "עד לאחרונה, הגישה בבתי המשפט המעיטה בבעייתיות של דואר זבל עם אמירות בנוסח "זה לא נורא, אפשר למחוק או להסיר את עצמך בקלות" ולפיכך נקבעו פיצויים מוקטנים אם בכלל. הפסיקות של העליון החזירו את המצב להבנה שלשמה מלכתחילה חוקק החוק בנושא הזה". לדבריה, כבר ניכרת החמרה בפסיקות שניתנו לאחרונה בבתי משפט לתביעות קטנות בהיבט הפיצוי שנפסק לטובת צרכנים.

גם באמון הציבור מתקבלות עשרות תלונות בנושא, כפי שמספר רונן רגב-כביר, משנה למנכ"ל ומנהל מחלקת מחקר: "השינוי בפסיקות הוא סוג של פולו-אפ לעלייה במודעות בקרב הציבור. בסופו של דבר השופטים הם חלק מעמנו".

עם זאת, בתקופה האחרונה מורגש גידול במספר הודעות הזבל: "ב-2009, כשהחלו התביעות, חלה ירידה בהודעות ספאם, אבל בשנתיים האחרונות המצב השתנה: היעדר ההרתעה יצר מצב שלעסקים משתלם לשלוח מסרים פרסומיים בניגוד לחוק. אם הם נאלצים להגיע לערכאה משפטית, כנראה שיגיעו להסדר מול התובע עוד לפני הדיון בבית משפט, ישלמו כמה מאות שקלים ויוכלו להמשיך לשגר דואר זבל", מסבירה גרייבר-שוורץ. "התמונה לשמחתי מתחילה להשתנות לאור החלטת בית המשפט העליון. המסר הוא שצרכן שנפגע מדואר זבל בניגוד לחוק צריך לתבוע".

נזכיר כי החוק שנכנס לתוקפו ב-2008 מאפשר לצרכן לתבוע פיצוי של עד 1,000 שקל ללא הוכחת נזק. "האפשרות החשובה הזו היא לא לשם בצע כסף אלא בשביל אלמנט ההרתעה. אין לי ספק שריבוי תביעות מצד צרכנים יוביל לבלימת התופעה בקרב הספאמרים".

גם רגב-כביר מעודד צרכנים לתבוע: "בשונה ממקטעים שאנחנו לא רואים את נושא הפיצוי לדוגמה עובד, כמו בחוק הגנת הצרכן שכולל אפשרות לפיצוי ללא הוכחת נזק, כאן יש תחושה שזה מתחיל לעבוד".

רגע לפני שאתם רצים לתבוע, שימו לב האם ההודעות שנשלחות אליכם עונות על ההגדרה דואר זבל: לאחרונה נתבעה חברת מנפאואר בטענה כי שיגרה 19 הודעות SMS למנוי שדרש בהודעות חוזרות להסיר את פרטיו. בית המשפט קיבל את טענת החברה כי לא מדובר בהודעות פרסום כי אם בהצעות עבודה שנשלחו אליו לאחר שנרשם כמועמד בשורותיה. לפיכך נפסק כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 400 שקל (ת"ק 14-07-1703).

"גלובס" מספק דוגמאות לפסיקות שהתקבלו לאחרונה:

החוק קובע כי על המפרסמים לאפשר למקבלי ההודעות להסיר את פרטיהם ממאגר הלקוחות באותו אמצעי שנשלחה ההודעה אליהם (לדוגמה במסרון חוזר). אלא שבמקרים רבים המענה הוא התעלמות והמשך שליחת הודעות זבל.

בית המשפט נמצא קשוב למקרים כאלה.

טיב טעם תפצה ב-5,000 שקל

בתביעה נגד רשת טיב טעם, טען לקוח שקיבל 5 מסרונים פרסומיים לאחר שניסיונותיו להסיר את שמו מרשימת התפוצה באמצעות מסרון חוזר - לא צלחו. התובע, חבר במועדון הלקוחות של הרשת, אף הקפיד למחוק מטופס ההצטרפות את הסעיף המתיר לחברה לשגר לו מסרים פרסומיים. הרשת טענה כי משלוח ההודעות נבע מטעות אנוש.

הפסיקה: פיצוי של 5,000 שקל (1,000 שקל לכל הודעה). (ת"ק 14-06-25402).

ביג זול תפצה ב-7,250 שקל

גם בתביעה נגד רשת ביג זול פסק בית המשפט פיצוי לתובע שהמשיך לקבל הודעות לאחר ששיגר בקשת סירוב. השופט אלעד טל לא התרשם מטענת הרשת כי על הלקוח היה לפנות לשירות הלקוחות לאחר שהבחין ששמו לא הוסר מהמאגר כפי שביקש. הפיצוי עבור 7 הודעות עמד על 7,000 שקל הוצאות משפט של 250 שקל (ת"ק 14-04-15906).

איל מקיאג' תפצה ב-19,000 שקל

איל מקיאג' נדרשה לשלם פיצוי של 19,000 שקל אחרי שהמשיכה לשלוח הודעות פרסומיות ללקוחה שדרשה את הסרתה ממאגרי החברה. טענת איל מקיאג' כי היה עליה לפנות לשירות הלקוחות נדחתה משום שהלקוחה שיגרה הודעת "השב" להודעות הטקסט שקיבלה - בדיוק כפי שהחוק קובע. (ת"ק 12-12-19467).

טופסי ההצטרפות למועדוני לקוחות או אישורי הזמנת מוצרים באינטרנט הם המלכוד הגדול של הודעות הספאם. על גבי טופס ההצטרפות/רכישה מופיע סעיף שחתימתכם על גביו תאשר קבלת מסרים פרסומיים מהחברה. אם לא תקפידו למחוק סעיף זה או לא לסמן וי במקום המיועד, רשאית החברה לשלוח מסרים פרסומיים מרגע ההצטרפות ועד שתבקשו להסיר את פרטיכם. חובת ההוכחה לאישור לקבלת המסרים הפרסומיים מוטלת על בית העסק, כשאם לא יוכיח זאת - ישלם פיצוי.

סקופ: 7,300 שקל כי שלחה פרסומות ללא אישור

רשת ההנעלה סקופ נתבעה על-ידי לקוחה שקיבלה 8 מסרונים פרסומיים מהחברה למרות שביקשה להסיר את שמה מהרשימה, ובעיקר לאור העובדה שאמנם היא הצטרפה למועדון הלקוחות אולם לטענתה מעולם לא חתמה על אישור קבלת המסרים הללו. החברה לא הצליחה להוכיח אחרת והפיצוי שנקבע לזכותה הוא 7,300 שקל: 1,000 שקל ל-7 הודעות ו-300 שקל הוצאות משפט. (ת"ק 14-02-29406).

סטימצקי: החברות במועדון נפסקה, ההטרדה לא

בתביעה שהוגשה נגד סטימצקי, טענה לקוחה כי אישרה קבלת פרסומים כשהייתה חברת מועדון אולם היה על הרשת לחדול מפרסומים אלה כאשר פגה החברות במועדון.

הרשת טענה כי אין משמעות פקיעת החברות לפקיעת הסכמתה לקבלת דיוור, אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו וקבע כי "הסכם החברות הוא הסכם קצוב... מרגע שפקעה חברותה במועדון, פקע גם תוקף הסכמתה לקבלת דברי פרסומת".

הפיצוי שנקבע לה עמד על 500 שקל עבור כל הודעה (מחצית מהפיצוי המרבי הקבוע בחוק, משום שלטענת בית המשפט התובעת לא פעלה במטרה לצמצם את נזקיה ולהסיר את פרטיה מהמאגר), ובסך-הכול, 4,000 שקל 300 שקל הוצאות משפט (ת"ק 14-03-1613).

על טופסי הצטרפות עשוי להופיע סעיף מלכוד שמאפשר לחברה להעביר את פרטיכם למאגר דיוור אחר. כאן היכולת להתחקות אחר ההצטרפות המקורית עשויה להיות קשה יותר.

שטראוס מים: 6,400 שקל לתובע

תובע שהגיש תביעה נגד שטראוס מים בטענה שקיבל 39 מסרונים המציעים לרכוש של מכשיר תמי 4, לא הצליח להוכיח כי החברות המדוורות עברו על החוק וכי לא הביע את הסכמתו לקבלת הפרסומים. החברה טענה כי התובע נרשם כמה פעמים לאתרים או ביצע רכישות באינטרנט במסגרתן אישר את קבלת הפרסומים.

בדיון זה עלתה סוגיה אחרת: החוק מחייב את המפרסמים לציין בהודעות שהם משגרים כי מדובר בהודעת פרסומת. ב-18 מתוך ההודעות שהציג התובע לא הופיעה עובדה זו. השופט איתי הרמלין קבע כי היעדר המילה פרסומת תזכה את מקבל ההודעות בפיצוי חלקי של 300 שקל להודעה, ובסך-הכול 6,000 שקל 400 שקל הוצאות משפט (ת"ק 14-06-15855).

יש מקרים שבהם מסרים שאינם פרסומיים גרידא מתפרשים ככאלה בהיבט הפיצוי.

פלאפון: 15,000 שקל על 46 מסרונים

בית משפט שלום בתל-אביב קבע פיצוי של 15,000 שקל ללקוחה שתבעה את פלאפון בעקבות 46 מסרונים שקיבלה כדי לעודד אותה לפרוע חוב.

השופט עזריה אלקלעי החליט שאין לצמצם את משמעות המסרון למשמעות הרגילה למונח "דבר פרסומת", וכי גם הודעה המעודדת הוצאת כספים, במקרה הזה פירעון לחוב שנשלח מחברה וממשרד עורכי דין - נכללים תחת החוק (ת"א 11-05-53356).

בזק בינלאומי: 2,500 שקל לתובע

במקרה אחר תבע לקוח את חברת בזק בינלאומי לאחר ששיגרה אליו עשרות הודעות בדרישת לפרוע חוב שאינו שייך לו.

המסרים שהיו מיועדים לאדם אחר לא פסקו גם חרף דרישותיו. בית המשפט קבע שאמנם לא מדובר במסרים פרסומיים אולם התובע זכאי לפיצוי של 2,500 שקל 700 שקל הוצאות משפט בגין הטרחה (ת"ק 14-02-20749).

"כשהחוק נחקק, המחשבה הייתה שמי שמפרסם רוצה למכור משהו ולפיכך האינטרס שלו היא להציע דרך קלה להגיע אליו", מסבירה גרייבר-שוורץ. אלא ש"ריבוי התביעות הובילו עוסקים להתחבא מאחורי ההודעה. אפשר לאתר את בית העסק באמצעות איתור הדומיין ופרטי החברה דרך רשם החברות, או להתקשר ולהגיד שאתה מעוניין בשירות/מוצר, להקליט את השיחה ולהשיג יותר פרטים".

גם זה לא תמיד מצליח: ר' למשל הוצף בהודעות טקסט בלתי פוסקות לטלפון. ההודעות נשלחות ממספר טלפון מזוהה, אך אין מענה או קו מחובר. ההודעות נשלחות ממספר דומה (97092-055). גם ניסיונות "גלובס" להשיג את החברה שמאחורי ההודעות עלו בתוהו למעט האפשרות להשאיר פרטים באתר המצוין בהודעות, ולהמתין למענה שאכן הגיע כעבור כמה ימים.

לאכזבת נציגת המכירות כל שביקשנו היה לדעת מהיכן הגיע מספר הטלפון לידי החברה ומנין האישור שלנו למשלוח ההודעות. הנציגה מלמלה שתבדוק ותחזור אלינו בעוד כמה ימים - מה שמעולם לא קרה.