השיחות עם חברותיי הרווקות אחרי שהפכתי לאימא תמיד עוררו בי געגוע לחיים הקודמים ונטולי המחויבות: אפשר לחזור מהעבודה, להתיישב על הספה ולהרים רגליים מול הטלוויזיה, בלי צורך לעבור טרנספורמציה לתפקיד ההורי, שכולל הסעות, מקלחות, רעש, האכלה ו-5 סיפורים לפני השינה.
מהצד השני, הבטתי בצער וברגשי השתתפות באלה שבחרו להביא לעולם 3-4 ילדים זה אחר זה (בניגוד אליי, שהסתפקתי בשני ילדים בהפרש די גדול ביניהם); ובמיוחד הייתי נמלאת חמלה כשהייתי רואה עגלות תאומים נדחפות בידי אימהות ואבות טרוטי-עיניים.
אבל מה עושים הורים שלא עוצרים אחרי הילד השלישי והרביעי וממשיכים אפילו עד הילד העשירי ואף יותר מכך? איך הם מצליחים לנהל את חייהם? איך נראים הבקרים שלהם, עם 7 ילדים שצריכים לצאת לבתי הספר ולגנים? לאיזה רכב אפשר להכניס את כולם? מתי מוצאים "זמן איכות"? ומאיפה יש כסף לכל זה?
3 המשפחות הגדולות שפגשתי גרמו לי לחשוב אחרת. אמנם אף אחת מהן אינה חילונית, אך האימהות כולן עובדות שעות ארוכות, וכולן מאושרות וכלל לא טרוטות-עיניים. אולי זה משום שלא "תפסתי" אותן בתחילת הדרך, כשהיו בנות 20 עם 4-5 ילדים, אלא בגיל מתקדם יותר, אחת מהן כבר סבתא לנכדים.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל ישנם כ-136 אלף משקי-בית עם 4 או 5 ילדים ו-42.5 אלף משקי-בית עם 6 ילדים או יותר. נשים חרדיות בישראל יולדות בממוצע 6.5 ילדים, אבל גם בקרב החילוניות המספרים גבוהים בהשוואה למדינות ה-OECD. למעשה, שיעור הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המפותח, עם 3 ילדים לאישה בגיל הפוריות ב-2010.
לפי מאמרה של ליאורה בוורס, מנהלת תחום מדיניות במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, גם הממשלה מעודדת ילודה, בין אם באמצעות כיסוי כמעט בלתי מוגבל להפריות חוץ גופיות (עד להולדת שני ילדים), בין אם באמצעות קצבאות הילדים (זאת, למרות הקיצוץ המשמעותי מאוד לפני כעשור: היום עומדת הקצבה על 140 שקל לילד), ובין אם דרך מערכת המיסוי (כל ילד בין הגילים 6 עד 17 מזכה אישה בנקודת זיכוי ששווה 218 שקל).
ועדיין, אומרת בוורס, מחקר מ-2012 מצביע על כך שרווחתן של משפחות צעירות ועובדות נפגעת בשנים האחרונות מפני שהכנסתן נמוכה בהשוואה לישראלים אחרים, כמו גם בשל עלויות הדיור הנוסקות. מנתוני עמותת לתת עולה כי 24.5% מהנזקקים לשירותיה הן משפחות ברוכות ילדים. מעניין ששיעור גבוה יותר של נזקקים הוא של המשפחות החד-הוריות (27.5%).
לדברי אוריאל לדרברג, אב לחמישה ומנכ"ל ארגון פעמונים, הנותן סיוע והדרכה למשפחות, "ללא ספק, ניהול משפחה גדולה הוא אתגר גדול. אנחנו מטפלים יותר במשפחות גדולות מאשר במשפחות לא גדולות. ברור שהפוטנציאל של משפחות כאלה למצוקה כלכלית גדול יותר. זו מתמטיקה פשוטה; אי-אפשר להתכחש אליה: יש עוגה שצריך לחלק אותה לפרוסות דקות, ולפעמים לפרוסות דקות מאוד".
- למשפחה גדולה יש גם יתרונות שיש להם משמעות כלכלית?
"יש אפשרות להעביר חפצים בתוך המשפחה, ולהיעזר בילדים הגדולים כבייבי סיטר. למשפחה יש יכולת עזרה הדדית ומבנה משפחה תומך שהוא שווה כסף, ולכן גם ההסתכלות על ה'תמחור' של כל ילד היא לא שווה. העלות השולית לכל ילד נוסף במשפחה פוחתת".
- יש ליתרונות האלה השפעה על הבחירה במשפחה גדולה?
"בסוף זה בחירה, אישית או חברתית, וכמו בכל בחירה יש יתרונות ויש חסרונות. רק צריכים להיות מודעים להם. משפחה מרובת ילדים משלמת מחירים מסוימים, ואנחנו גורמים להן להבין מה המשמעויות הכלכליות של הדבר, ויש לזה משמעויות. לא כולם יודעים, ולאלה שלא - צריכים להגיד, בחרתם במשהו שהוא בשבילכם ברכה, אבל הברכה הזו יש לה מחירים".
- איך אפשר להתקיים בכבוד במשפחה גדולה?
"צריך לוותר על רמת חיים ועל רמת ביגוד ועל רמת איכות הבית. הורים אחראיים שמביאים הרבה ילדים - לישון 3 ילדים בחדר זה לגמרי בסדר, וגם להשתמש בבגדים משומשים. מי שרוצה לחיות כאילו יש לו שני ילדים עם 7 ילדים, צריך לעשות סוויץ' בראש. וזה אתגר קשה בעולם מערבי של שפע ושל פיתויים, שבו אנשים מודדים את האדם על-פי הרכוש".
- ומה אומרים לאנשים שחושבים שהעניין הכלכלי אינו רלבנטי?
"גם לאנשים מאוד דתיים אנחנו אומרים, תדעו לכם שההיבט הכלכלי קיים כשבוחנים גודל של משפחה, ולא צריך לפחד להגיד אותו. יש ביטוי בגמרא על הורים שלא מפרנסים: מדמים אותם לקוקיות שמטילות את הביצים בקנים של אחרים. זה ביטוי שלילי. צריכים לשים את זה על השולחן. אתה בחרת בדרך מסוימת - תבין שיש לה מחירים. זו הנקודה הכי משמעותית. אי-אפשר לתפוס את החבל בשני הקצוות. אפשר לחסוך, אבל יש לזה מחיר: כמה שנחסוך וכמה שנשתמש בבגדים משומשים - הילדים צריכים לאכול ולהתלבש. דבר נוסף הוא שאחד ההורים צריך להיות עם הילדים. בדרך-כלל אחד מבני הזוג צריך לשלם בקריירה שלו. מובן שיש חריגים בזה".
- אילו עצות אתם נותנים למשפחות כאלה?
"למשל, הבנה של תמחור: בניית תקציב ייחודי שמרכיב המזון בו הוא מאוד מרכזי. אצל רוב המשפחות הגדולות לא תמצאי מעדנים, לחמניות או קורנפלקס, אלא יותר פתיתים, אורז וקטניות. אנחנו גם מלמדים אותם שלא תמיד צריך לרוץ ולקנות באריזות משפחתיות כי לא תמיד הן זולות יותר. משפחות שמצליחות להחזיק מעמד יש להן הרבה חוכמת חיים: איפה קונים יותר זול, איך מצליחים להכין סוג מסוים של אוכל ממרכיבים פשוטים. ועדיין, משפחה כזו נאלצת לתת יותר עבודה משפחתית".
משפחת ויזנר, גן יבנה: "אף פעם לא חשבתי לעצור"
- איך מוצאים מקום בבית?
"כשהיו לנו 8 ילדים, גרנו בדירת חדר וחצי ביבנה, ופרסנו מזרנים בחדר ובמסדרון. כיום אנחנו חיים בבית של 8 חדרים שבנינו והוספנו עליו קומה, והילדים שנשארו בבית חיים ברווחה: לכל אחד יש מחשב וטלוויזיה בחדר, ולצעירים אפילו אופניים חשמליים".
- איך מתניידים?
"פעם היה לנו טרנזיט שהכיל את כולם. היום מסתפקים באוטו רגיל".
- חופשות משפחתיות?
"נסענו לחופשות מהצבא לבתי מלון, אבל אף פעם לא נסענו בלי הילדים. בחו"ל עוד לא הייתי".
- קניות בסופר?
"קונים אוכל בכל יום, ובנוסף קנייה שבועית בסופר. מבשלת בכל יום אוכל טרי".
- למה כל-כך הרבה ילדים?
דליה באה ממשפחה של 13 ילדים והמשיכה את המורשת. גם לאחותה יש 13 ילדים. "אני אוהבת ילדים; החלום שלי היה ילדים, ואף פעם לא חשבתי לעצור. כשהייתי מגיעה מהעבודה הייתי רואה שהילדים בסדר, וזה היה הכי חשוב. לא עניין אותי הבית, הייתי משוגעת יותר על הילדים. עד היום אני חייבת לדעת איפה כל אחד נמצא".
- איך התפרנסת?
"אימא שלי גרה לידי ועזרה לי. עבדתי מ-7 בבוקר עד השעה ארבע, ועוד הלכתי לעבוד במשק-בית. באמצע הייתי קופצת לראות מה איתם. אוכל הכנתי בכל ערב ליום שלמחרת".
- חוגים?
"לא היו חוגים, אבל היה מורה פרטי למי שהיה צריך".
- יש מנוחה מתישהו?
"לא. אפילו בשישי בצהריים באים אליי. אני עוזרת גם עם הנכדים. כל היום רצה".
- תמליצי לילדים שלך על משפחה גדולה?
"לא. היום הכלכלה והפרנסה הן מאוד קשות. אנחנו הסתדרנו. פעם היו קצבאות ילדים וקיבלנו 7,000-6,000 שקל בחודש, אבל זה נעצר".
משפחת כברה, מושב בני ראם: "אם קונים ממרח שוקולד, הוא נגמר בתוך יום"
- מי מכין סנדוויצ'ים?
"אנחנו בשלב שמכינים רק לשתיים הקטנות. הגדולות מכינות לעצמן, ולפעמים גם לאחיותיהן".
- מי מפזר את הילדים בבוקר?
אריאל, בזכות הגמישות שמאפשרת עבודת איש המכירות. אודליה מתחילה לעבוד ב-7.
- איך מתניידים?
אריאל בשברולט אורלנדו (7 מקומות ישיבה), אודליה בניסאן אלמרה שנת 1998, שמאפשרת לה לנסוע לעבודה ולחזור. ללימודים בירושלים אריאל לוקח אותה. "עד לפני שנה היה לי אוטו גדול של 9 מקומות", הוא אומר, "ובגלל שהילדות גדולות וביומיום לא תמיד באות איתנו, החלטתי לחסוך בשווי השימוש ולקחת רכב קטן ונוח יותר. כשיש טיולים משפחתיים, אנחנו לוקחים מהעבודה את האוטו הישן".
- צהרונים?
תמר בת ה-8 מאסה בצהרון, מגיעה לבד ומחכה חצי שעה לבד בבית או אצל בנות הדוד השכנות. את אביה אוספת הסבתא, שגרה בשכנות.
- ארוחות?
אודליה: "לפני 5 שנים התחלנו לאכול ארוחת ערב משפחתית. תמיד הייתה לי בעיה שהייתי מכינה לצהריים ארוחה בשרית ונאלצנו לחכות 6 שעות עד ארוחת הערב החלבית. לפני 5 שנים החלטנו להפוך את הסדר, וזה תפס מצוין. בערב כולם בבית, אז אוכלים ארוחה משפחתית ויש זמן להכין אותה. רק ביום חמישי אוכלים לארוחת הערב קורנפלקס - שבמהלכה שותים 3 שקיות חלב".
- מי מבשל?
באמצע השבוע אודליה, ביום שישי בעיקר אריאל.
- קניות בסופר?
"פעם בשבוע קניות מרוכזות, ועוד קניות במכולת ביומיום. 10 תבניות ביצים בחודש; 3 חבילות שוקיים, חזה ונקניקיות בשבוע. לעתים רחוקות - שניצל טבעול. אם קונים ממרח שוקולד, הוא נגמר בתוך יום".
- בגדים?
"גם קונים, ולפעמים מעבירים בין השכנות. יש לנו תקציב חודשי לביגוד, וגם הבנות קונות לעצמן, אחרי שעבדו בקיץ".
- עזרה מההורים?
קיבלו מהוריו של אריאל את המגרש בהרחבה במושב, שעליו בנו את הבית. גרו מתחת לבית ההורים עד שנעה נולדה. "ניסינו תמיד להסתדר לבד, אבל כשאין ברירה - נעזרים", אומר אריאל.
- עזרה מקצועית?
אודליה: "אין לנו עוזרת. כשהבנות היו קטנות התחלקנו בעבודה, אבל עכשיו כשהבנות גדולות יותר, יש תורנויות. הגדולות שוטפות את הבית ועוזרות בבישולים לשבת. הגדולה כבר מבשלת בעצמה והשנייה מתלמדת. אני חוזרת מהעבודה, מכינה ארוחת ערב ומכניסה כביסה למכונה, אבל גם הגדולות כבר התחילו ללמוד".
- כמה מכונות כביסה ביום?
"שתיים לפחות".
- חוגים?
"יש חוגים - לא לכולן, גם לא כולן רוצות. בשנה שעברה שתיים היו בחוג גיטרה, ואחת - בהתעמלות קרקע".
- כמה ישנות בחדר?
יש בדירה 4 חדרי שינה, והבנות משתמשות בשלושה: שתיים, שלוש ושתיים. "חני, הגדולה, נמצאת עכשיו בשירות לאומי, אז לראשונה מיכל בחדר משל עצמה, ואנחנו מחכים שהיא תקלוט לפחות במשך השבוע את אחת הבנות. יש ביניהן חיכוכים, אבל הן מאוד אוהבות להיות יחד".
- תכנון תקציב?
אריאל: "חייבים לחיות לפי תקציב מפורט, בלי זה אי-אפשר להסתדר. חיים בצניעות".
משפחת פכטר, ביתר עילית: "לגדולים חסר קצת ספייס"
- מי מכין סנדוויצ'ים?
הגדולים מכינים סנדוויצ'ים, ופכטר מכינה "רק" שבעה, וגם ארוחה קלה לבוקר: "מאפין בריאותיים ב-5 דקות, 20 דקות בתנור - וכל ילד שותה כוס חלב ויוצא עם מאפין חם ביד".
- מי מפזר את הילדים בבוקר?
שרה, "ב-3 נגלות".
- איך מתניידים?
"בעבר היה לנו ואן של 11 מקומות. עכשיו אנחנו עם שתי מכוניות, ובדרך-כלל מתפצלים".
- צהרונים?
"המדינה אומרת לחרדים, צאו לעבוד, אבל ביטלה את הצהרונים המסובסדים. פעם הייתי חושבת, תעבדי יותר - יהיה לך יותר כסף, אבל את עובדת יותר, ונוגסים לך עוד".
- מי מבשל?
שרה קמה בכל יום ב-5 כדי לבשל, מלבד יומיים בשבוע שבהם היא מגיעה מאוחר מהעבודה ובעלה מגיע לאסוף את הילדים ומכין להם ארוחת ערב.
- קניות בסופר?
15,000-10,000 שקל בחודש. "הסעיף הכי יקר בתקציב. אני ובעלי נזכרים בערגה בימים שבהם נכנסת למכולת עם 100 שקל ויצאת עם כמה שקיות. היום, עם 100 שקל את יוצאת עם חצי לבן. אנחנו צורכים 8 שקיות חלב ביום ו-2-3 לחמים. קונה הרבה פירות, ירקות ובשר בכל יום. אני לא צריכה מקפיא, כי מה שנכנס למקרר נגמר".
- איך מפרנסים 13 נפשות משתי משכורות?
"תמיד באובר, תמיד מתגלגלים, ועובדים מאוד קשה. יש השתדלות, והפרנסה מגיעה. החופש הגדול הוא הוצאה שלא נגמרת. אני רואה שדברים איכשהו מסתדרים. בעלי אומר לי, בואי נשב ונעשה חשבון של הוצאות והכנסות, ואני לא מוכנה. אני אומרת לו שברגע שנעשה את זה, הנס יעבור. אנחנו עושים את ההשתדלות, אנחנו לא קונים דברים שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם".
- בגדים?
"לבנות מגיל 13 יש תקציב והן קונות לבד. זה מה יש - תתמודדו. לא מעניין אותי מה הן קונות, שיהיה מכוער מצדי אם הן אוהבות. אצלנו יש בזארים של בגדים זולים".
- עזרה מקצועית?
"אני מחזיקה עוזרת פעם-פעמיים בשבוע, אבל גם כשלא יכולתי לעשות את זה, הבנתי שאני יכולה לקחת מישהי שתעזור לי שעתיים בשעות הערב".
- כמה מכונות כביסה ביום?
"4-5. יש לי מכונה אחת של 9 קילו, ואני קוראת לזה תוך כדי תנועה: אני מדברת בטלפון או נושמת - אני מכניסה מכונה ומוציאה. מה שכן, אני לא מקפלת כביסות: לכל ילד יש סלסילה עם השם שלו, כמו תיבת דואר. מי שרוצה מקפל, מי שרוצה שילבש ככה. גם אין לי הרבה בגדים לילדים - אני בשום אופן לא מוכנה שיהיו לי ערמות. כל ילד 3-4 סטים, וזהו".
- חינוך וחוגים?
"הגנים מסובסדים. שכר הלימוד בתיכון ובישיבות הוא יקר מאוד. החוגים מאוד זולים, וגם הבנים לומדים יום ארוך. פעם היה לי מחשב אחד לכולם, והם עמדו יפה מאוד בתור. עכשיו יש לי שניים. אין טלוויזיה ואין אינטרנט, אז יש זמן איכות".
- כמה ילדים בחדר?
"יש 4 חדרי שינה בבית, אז הילדים מחולקים ארבעה, ארבעה ושלושה. לגדולים חסר קצת ספייס".
- זמן זוגי?
"3 פעמים בשבוע הוא לוקח אותי להליכות, ולפני חודשיים התחלנו לצאת שנינו ביום חמישי לפנות ערב, לפני הקניות. ביום חמישי האחרון הלכנו לשפת הים ואכלנו גלידה".
- ייסוריי מצפון?
"מילד מסוים את לומדת לשים את ייסורי המצפון שלך בצד. הילדים שלי יודעים: גם באמצע העבודה הם מתקשרים רק אם זה דם, צפרדע, כינים או אמבולנס. מהילד החמישי הפחד הופך לביטחון".
- רגעי משבר?
"כשהיו לי 4 ילדים עם טיטולים, ורק חיכיתי שיגיע יום ראשון והמעון ייפתח".