לפיד, יש דרכים אחרות לצמצום הגירעון

סוגיית תקציב המדינה לשנים 2013-2014 והעלאת יעדי הגירעון עלתה לראש סדר היום הציבורי בשבוע החולף. למרות הניסיונות להציג צעד זה כהכרחי, והדיון הציבורי הנערך בנושא, צריך להבין כי זהו אינו צעד חברתי, וכי משמעות העברת התקציב במתכונתו הנוכחית, תוך הגדלת יעדי הגירעון, היא רחבה מאוד ובעלת השלכות ארוכות טווח ומסוכנות על החברה והכלכלה בישראל.

בטווח המיידי, ניתן אולי לצפות לחיסכון כלשהו במשאבים, אבל בטווח הארוך נשלם על כך מחיר כלכלי וחברתי גבוה - ככל הנראה גבוה מדי. מי שיושפע וייפגע מצעד זה הן השכבות החלשות ומעמד הביניים, קרי, האדם העובד. חמור מכך, צעד זה ישפיע בטווח הרחוק על המרקם הסוציו-אקונומי של החברה הישראלית, ואף עשוי לפגוע בעתיד הדורות הבאים. ילדינו ונכדינו, הם שייאלצו להתמודד עם החוב והנטל הכלכלי שהממשלה הנוכחית יוצרת. למעשה, אנו מגלגלים את החוב שאנחנו בעצמנו יצרנו, עליהם.

בדיוק כפי שאנו משלמים היום את החוב והנטל שיצרו ממשלות קודמות לאחר מחאות חברתיות אחרות, דוגמת מחאת "הפנתרים השחורים". הניסיון ההיסטורי של מדינת ישראל מלמד כי לאחר מחאת הפנתרים בשנות ה-70, יושמה מדיניות בה משקל ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר גדל, ואיתו גדלו הגירעון והחוב החיצוני. מדיניות זו הובילה לעצירה מוחלטת וממושכת של הצמיחה, הניבה אי יציבות כלכלית ויצרה מציאות של היפר-אינפלציה שפגעה בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. בניסיון להתמודד עם עצירת הצמיחה דאז יושמה מדיניות שהיא זו שלמעשה הובילה למשבר הנוכחי. המדיניות התקציבית שעליה הוחלט השבוע, תייצר מציאות דומה.

נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא העובדה שהמדיניות התקציבית החדשה וההחלטה להעלות את יעדי הגירעון הן בבחינת התחמקות מקביעת יעדים חברתיים כלכליים. מטרתו של תקציב המדינה היא לייצר מציאות שבה חלוקת העוגה התקציבית שווה והוגנת ככל שניתן. המציאות העכשווית היא כזו שחלקי העוגה אינם שווים ומגזרים מסוימים עדיין זוכים ליהנות מרוב חלקיה על חשבון מגזרים אחרים. רבים ציפו מהממשלה הנוכחית לתקן באמצעות תקציב המדינה את העוולות והעיוותים שנגרמו בעקבות מדיניות אנטי-חברתית בה נקטו ממשלות במהלך העשור האחרון, אולם מסתמן כי התקציב שאושר השבוע לא יביא לתיקון ההיסטורי המיוחל, בעיקר בשל חוסר קביעת יעדים ברורים או אסטרטגיה מוגדרת. הרי בתקציב אין תרגום מעשי לשיפור מעמד הביניים כפי שהבטיח שר האוצר לפני מספר מועט של חודשים לציבור בוחריו, ואף נדמה שמדינת ישראל כלל לא סובלת מבעיות של אי שוויון, עוני או פערים חברתיים עצומים, מאחר ואין התייחסות אליהם בתקציב ולא נקבעו יעדים לצמצומם.

קיימות דרכים רבות, חברתיות יותר וטובות בהרבה, לצמצום הגרעון התקציבי. יש לכך דוגמאות למכביר: הגדלת מס החברות, הקצאת משאבים לעסקים קטנים ובינוניים המהווים את מנוע הצמיחה של המשק, הטלת מס ירושה, מסים סביבתיים ועוד. עם זאת, יש לזכור כי ללא שינוי של ממש בסדרי העדיפויות החברתיות-כלכליות ברמת מקבלי ההחלטות, וכזה שיבוא לידי ביטוי בתקציב המדינה, המצב הנוכחי, בו ישראל שוברת שיאים בפערים חברתיים, יימשך. יתרה מכך, אם לא ננהג בזהירות, ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה, הרי שבעוד מספר שנים, נכדינו הם אלו שייצאו לרחובות בדרישה לצדק חברתי.

ד"ר רובי נתנזון הוא מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית