הצמיחה ברמת החיים: ישראל במקום רע באמצע

היינו רוצים לחשוב שבצדק זכתה כלכלת ישראל בתארים רבים - אתוס הקמת המדינה, הצלחתו של מגזר ההיי-טק והצליחה של המשבר הכלכלי הגלובלי האחרון בלי נזק כבד. היינו רוצים להאמין שישראל היא כלכלה דינמית ומלאת יוזמה, המתקדמת כמו צבא קטן וחכם ועוקפת מימין ומשמאל את הדינוזאורים האיטיים של הכלכלה העולמית. אלא שהנתונים הכלכליים היבשים מנפצים את המיתוסים הללו.

ישראל מדורגת במקום ה-86 מתוך 140 בעולם במונחים של צמיחת התמ"ג לנפש הממוצעת ב-19 השנים האחרונות. ב-31 השנים האחרונות - שבהן התקדמה ישראל לכלכלת שוק חופשי ועברה שינויים רבים - היא מדורגת במקום ה-54, כך מראה ניתוח שערך themarker.

קפיצת המדרגה שעשו מדינות מתועשות ועשירות יותר מישראל, כמו בריטניה ופינלנד, שאמורות לצמוח לאט יותר, היתה משמעותית יותר בתקופה האמורה. בתור מדינה צעירה יחסית, עם כלכלה שנחשבת יזמית ונמצאת בשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר, מיקומה הנמוך של ישראל מאכזב. בראש הטבלה של קפיצות המדרגה ב-31 השנים האחרונות נמצאות גיניאה המשוונית, סין וקוריאה הדרומית. בתחתיתה נמצאות מדינות מהעניות באפריקה, ומדינות המפרץ הפרסי.

הדרך המקובלת למדידתה של קפיצת מדרגה כלכלית מתבססת על מדידת הצמיחה הכלכלית לאורך זמן. מדד הצמיחה הכלכלית מסתמך על השינוי בגודל התמ"ג - התוצר הכלכלי המקומי הכולל של מדינה בשנה אחת. מדד זה נחשב לשיטת מדידה של הזרם המרכזי בכלכלה, וגם אם הוא לוקה בעיוותים רבים, כמו התעלמות מכלכלת חליפין ומערך כלכלי ותועלות שנוצרות מפעילות שאיננה נרשמת באופן רשמי, הוא עדיין נחשב אמת המידה המקובלת ביותר להתקדמות כלכלית.

עם זאת, החישוב המקובל לקפיצת מדרגה מתבסס על הצמיחה הכוללת במדינה, ולא מביא בחשבון את גודל אוכלוסייתה. לפיכך ערך themarker ניתוח חדש שהתבסס על תמ"ג לנפש במונחים של שוויון כוח קנייה (ppp), ובדק כיצד השתנה על פני 31 שנים, ועל פני 19 שנים. הבחירה בתקופות זמן אלה נובעת מזמינות המידע שאספה קרן המטבע הבינלאומי. לפני 19 שנים יצאו מדינות חדשות רבות לדרך - בעיקר במזרח אירופה, ולפני כן לא היו קיימים נתונים נפרדים על הפעילות הכלכלית שלהן.

תמ"ג לנפש מודד, באופן ממוצע, כמובן, את ההכנסה לנפש בכל מדינה. זוהי עדיין אמת המידה המקובלת ביותר לבחינה של רמת חיים כלכלית, למרות הסתייגויות ממנה (ראו עמוד 4). מדינות שבהן התמ"ג לנפש גבוה נחשבות עשירות, ולהפך. מטבע הדברים, מדינה שכלכלתה צעירה ומתחילה מנקודת פתיחה נמוכה יחסית, יכולה בתיאוריה לבצע התקדמות מהירה יותר מכלכלה שכבר התפתחה והגיעה לבשלות. ואולם ישראל לא נהנתה מיתרון כזה כתוצאה מהיותה ענייה יחסית למדינות המערב - אם מאחר שלא השכילה לנצל מנועי צמיחה של כלכלה מתעוררת, או מכיוון שלא נהנתה ממאפיינים של כלכלה מתעוררת אמיתית.

במונחי תמ"ג לנפש, ישראל מדורגת במקום נמוך יחסית במדד "קפיצת המדרגה", ביחס להרבה כלכלות מתעוררות. הצמיחה הממוצעת בתמ"ג לנפש ב-31 השנים האחרונות היתה 4.61% לשנה. פולין צמחה באותה תקופה ב-4.96%; קפריסין ב-5.57%; קוריאה הדרומית ב-8.61%, סין ב-11.59% והמובילה ברשימה, גיניאה המשוונית - ב-12.55%. כדי להבין עד כמה משמעותי הקצב הממוצע, ההכנסה לנפש בישראל גדלה בתקופה האמורה בסך הכל פי ארבעה, בעוד שזו בסין גדלה פי 30 כמעט. בהתבוננות על 19 השנים האחרונות, מצבה של ישראל אף פחות טוב: קצב השיפור בישראל הואט ל-3.7% בלבד - זהה לזה של נורווגיה ונמוך מזה של יוון, רוסיה ואוסטרליה.

אפילו בהשוואה לכמה מהכלכלות המתועשות והמפותחות בעולם, ישראל לא מתבלטת בשיפור הכנסת אזרחיה. למעשה, רמת החיים בישראל צמחה בקצב נמוך משל בריטניה, שימיה כאימפריה הרבה מאחוריה, והיא אחת המדינות המתועשות והעשירות בעולם זה עשורים. גם ב-31 השנים האחרונות, וגם ב-19 השנים האחרונות ישראל מפגרת בסולם קפיצת המדרגה של themarker אחרי בריטניה. היא מפגרת אחרי מדינות כמו סודן ואוגנדה, מצרים וניגריה, ואף אחרי יוון ואוסטרליה ב-31 השנים האחרונות, וב-19 השנים האחרונות אחרי ספרד ונורווגיה - שנהנתה מעליית מחיר הנפט שהקפיצה את הכנסותיה.

תמ"ג לנפש (gdp per capita) הוא אחד מהמדדים המקובלים ביותר למדידת עושר, רמת חיים ואפילו רווחה של תושבי מדינה. קיים מתאם משמעותי בין גודל התמ"ג לנפש לבין מדדים של איכות חיים כמו תוחלת חיים, שביעות רצון ואחרים. עם זאת, מדד זה מוגבל ביכולתו לתאר גם את העושר הכלכלי וגם את איכות החיים.

ישנן מדינות שבהן מדידת התמ"ג אינה מדויקת מסיבות של הטיית נתונים מכוונת. אולם בהתעלם מכך, גם במדידה מדויקת חסרים למשל גורמים חשובים, כמו פעילות כלכלית שאינה זוכה לתשלום. הדוגמה הבולטת ביותר היא עבודת משק בית שמבצעים בעלי הבית, טיפול בילדים על ידי הוריהם וגם עזרה מחברים. הורה שאינו עובד אך מטפל במשק הבית ובילדים אינו נמדד בתמ"ג, בעוד שמטפל בשכר שעושה עבודה דומה כן מחושב בתמ"ג.

התמ"ג גם אינו מודד פגיעה כלכלית שיוצרת פעילות כלכלית מסוימת - בסביבה, לדוגמה. אם מפעל מייצר תפוקה כלכלית מסוימת, היא נמדדת ככזו. אם הוא יוצר פגיעה לטווח ארוך בתפוקה של שכנים שבריאותם נפגעת מהרעש וזיהום לטווח ארוך, זו איננה מתבטאת בנתונים.

פרמטרים רבים המשפיעים על איכות החיים אינם כלולים בתמ"ג, כמו זמן פנאי, אפשרויות בילוי, בטחון אישי.

מדידת התמ"ג לנפש מתבססת על הממוצע בקרב האוכלוסייה (mean) ולא על חציון. מדידה כזו יוצרת מצג מעוות של המציאות כאשר התפלגות העושר אינה אחידה במובהק, וכאשר יש פערים קשים בין עניים לעשירים, הפוגעים קשות ברמת החיים ואיכותם.

קרן המטבע הבינלאומית, אחד הגופים הכלכליים הבינלאומיים החשובים בעולם, מבצעת מדי שנה הערכות, תחזיות ומדידה של נתונים כלכליים מגוונים של מאות מדינות בעולם. הקרן מבססת את נתוניה על חשבונות לאומיים - נתונים שמפרסמות ממשלות המדינות; על נתונים של בנקים מרכזיים; ועל חישובים שעורכים האנליסטים שלה.

שלפנו ממסד הנתונים של הקרן את נתון התמ"ג לנפש על בסיס שוויון כוח קנייה (ppp). שיטה כזו מביאה בחשבון את יוקר המחייה. אם בארה"ב דולר אחד לא יכול לקנות יותר משרוך נעליים, ובהודו הוא יכול לקנות מחיה ליום שלם, או מאה שרוכי נעליים, הרי שבמונחי שוויון כוח קנייה, הודי שמשתכר 10 דולרים ליום הוא עשיר יותר מאמריקאי שמשתכר 100 דולרים ליום. מדידת התמ"ג לנפש גם מקזזת את השפעתו של גידול באוכלוסייה. אם מדינה מגדילה תמ"ג פי שניים, אולם אוכלוסייתה גדלה פי שניים באותה זמן, הרי שתושביה נשארו עניים או עשירים באותה מידה. הנתון מחושב גם לפי דולר נוכחי - כלומר מקזז השפעות אינפלציוניות.

לאחר מכן חישבנו את השינוי ב-31 השנים שבין 1980 ל-2010 וכן את השינוי בין 1992 ל-2010. ב-1992 החלו להתפרסם נתונים של מדינות שבעבר היו חלק מבריה"מ ולא פירסמו נתונים נפרדים לפני כן. מתוך השינוי הכולל גזרנו את השינוי הממוצע לשנה באחוזים. הממוצע מחושב על ידי הוצאת שורש בחזקת מספר השנים. כמובן, לאורך זמן, הקצב השנתי בפועל משתנה - לאחר ביצוע שינויים מבניים חיוביים הוא עשוי להאיץ, ובחלוף הזמן השפעתם מתפוגגת.