העוני הולך ומעמיק בישראל וזה לא סוד. העוני הולך ומעמיק בייחוד בקרב השכירים, שחלקם היו לעניים-עובדים. ממשלת נתניהו יודעת זאת היטב. יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ' יוג'ין קנדל, העומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה, אמר זאת. מפורשות בריאיון שהעניק בשבוע שעבר ל"דה מרקר".
בעיה ללא פיתרון?
לדברי פרופ' קנדל "יש עלייה בעוני - אנחנו צריכים לפתור את זה. אבל אי אפשר לפתור את זה עכשיו, אלא רק בעוד עשור. אני לא רואה אף אחד שעכשיו יושב ובוחן אלמנטים שקשורים לזה, כמו תעסוקה, ומכין תוכנית עבודה ארוכות טווח כדי שהאנשים העניים כיום לא יעמידו עוד דורות שלמים של עניים".
היועץ הכלכלי של ראש הממשלה לא רואה "אף אחד יושב ופותר את בעיית העוני. אולי בעוד עשור". אין מי שעוסק בפתרון שאלת העוני, אבל יש מי שעוסק בהעמקת העוני. במחקר שפרסם באחרונה מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, ישנן מספר תשובות לשאלה "איך מתכננים עוני". המחקר בדק בנתונים השוואתיים את מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל לעומת המדינות הקפיטליסטיות המרכזיות החברות בארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי OECD. הפרסום נערך על ידי כלכלן, ז'ק בנדלק, וחוקרים אחרים ממינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי.
להצטרפות ישראל למדינות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי באמצע שנת 2010 היו מתנגדים מעטים. ההצטרפות מסמלת את נטישת ישראל את "הארצות המתפתחות" וגיוסה לשורות ה"ארצות המפותחות" קרי המדינות הקפיטליסטיות המרכזיות. ישראל כמדינה קפיטליסטית פריפריאלית עוד תשלם ביוקר על הצירוף לארגון.
העמקת ההפרטה, שילוב הולך וגובר בגלובליזציה הפושטת רגל ו"פתיחת המשק לתחרות" (קרי: כניסתן של החברות הרב-לאומיות והפיכתן לבעלי הבית במשק המקומי) יהיה חלק מהמחיר שנשלם על כך. אבל להצטרפות יש לפחות פן חיובי אחד. היא מאפשרת להציג נתונים של הכלכלה והחברה בישראל, שרובם הותאמו להגדרות של הארגון.
כך, שהארגון מהווה מסגרת מתאימה להשוואת המדיניות החברתית של ישראל עם המדינות הקפיטליסטיות מפותחות. ההשוואה מלמדת על הפערים בהיקף הכיסוי הביטוחי בין המדינות השונות ומאפשרת, אם הממשלה תרצה (והיא לא רוצה), לבסס הצעות לשיפור המערכת הביטחון הסוציאלי בישראל.
לייצר עניים
הפרסום של הביטוח הלאומי מאפיין את מערכות הביטחון הסוציאלי הן בנוגע לתשלום דמי הביטוח והן בנוגע למספר ענפי הביטוח מרכזיים, כגון אבטלה, אמהות, ילדים, נכות, נפגעי עבודה וזקנה. בכל נושא, מוצגת השוואה של המצב החוקי המעודכן לשנת 2009, וכן מידע סטטיסטי על פעולותיהן העיקריות של מערכות הביטחון הסוציאלי במדינות הארגון לשיתוף פעולה. מותר כבר לגלות שישראל עומדת בדרך כלל בתחתית בכל הקשור לביטוח הסוציאלי. אגב, יש לאן לשאוף: טורקיה ומקסיקו הן בתחתית של התחתית.
להלן הממצאים העיקריים שעולים מהשוואת מערכות הביטחון הסוציאלי בישראל לעומת מדינות הארגון. בתחומי ההוצאות לרווחה, ההשוואה של ישראל למדינות ה- OECDמצביעה על מקומה הנמוך למדי של ישראל. כמה דוגמאות לרמת הנדיבות הנמוכה של הביטחון הסוציאלי: קצבת הילד הראשון נמוכה במיוחד; תקופת העבודה המזכה בדמי אבטלה ארוכה למדי כאשר התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה נמוכה יחסית; רמה נמוכה של קצבת הזקנה בהשוואה לפנסיה הציבורית של רוב מדינות הארגון.
נושא קצבאות הילדים הוא מרכזי למדי. שליש מילדי ישראל הם עניים. מספר הילדים (עד גיל 14) בחברה הישראלית הוא גדול במיוחד: 28% כמעט כמו במקסיקו ואף פחות מטורקיה (27%) וכמחצית ממספר הילדים בספרד. אך בישראל קבצת הילדים מהווה רק 2% מהשכר הממוצע ואילו הממוצע בארצות הארגון הוא כפול: 4%.
גם למימון מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל כמה מאפיינים עיקריים: חלקו של העובד בתשלום דמי הביטוח גבוה מזה שחל על המעסיק, מגמה הפוכה מזו הקיימת במדינות הארגון לשיתוף פעולה. ועוד: דמי הביטוח שהמעסיקים משלמים בעבור עובדיהם נמוכים. גם גביית דמי הביטוח כאחוז מהתמ"ג בישראל נמוכה מרוב מדינות הארגון.
עד כאן, כמה מהנתונים שבפרסום הלמ"ס ממנו עולה שניתן בקלות לתכנן איך להגדיל את מספר העניים. זו הממשלה שהחליטה לקצץ בקצבאות וקבעה את חלקם (ההולך וקטן) של המעסיקים בתשלומי הביטוח הלאומי. בקלות ניתן "לייצר עניים" אך הקושי הוא, שלדברי יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, לא ניתן לתכנן איך להוציא מאות אלפי אזרחים מהעוני. אחת מהתשובות ל"חידת קנדל" היא השוואת רמת השירותים וגובה הקצבאות להן האזרח זכאי בארצות הקפיטליסטיות המתקדמות. אבל ממדיניות הממשלה ניתן להסיק שזו לא הסיבה בגללה ישראל הצטרפה לארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי.
* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il