הגז - מנוף מתבקש לשיקום החינוך

לעיתים נדירות מזמנת ההיסטוריה לממשלות הזדמנות פז חד פעמית לתקן במחי החלטה אחת, ממוקדת ואמיצה, קלקול ארוך שנים ההולך ותופח ככל שחולף הזמן, עד שהוא הופך לאיום ממשי על החוסן הלאומי.

כזו היא ההזדמנות הניצבת כעת בפני הממשלה לכרוך את מציאת מצבורי הגז הטבעי, עם הצורך הבהול לשקם את מערכת החינוך.

שהרי כבתנועת מלקחיים לוחצים על ישראל אתגרים חיצוניים ופנימיים: האתגרים מבחוץ כופים על הממשלות הסטת משאבים, אנרגיות, ותקציבי עתק לענייני ביטחון ומדיניות חוץ, ונוטלים בחשבון כולל עשרות אחוזים מכלל תקציב המדינה.

ביתר הכסף, הקשב, הכישרון וחדוות העשייה, נאלצת המדינה להתמודד עם האתגרים הפנימיים ההולכים ומעיקים, ומסתבכים, ומערערים את יסודות קיומנו כאן כחברה מלוכדת.

הפערים החברתיים בישראל גבוהים יותר מבכל חברה אחרת של מדינות החברות ב OECD, וכאילו לא די בכך, הם במגמת התרחבות, וסופן עלול להיות התפלגות לשבטים ולתתי שבטים, לפגיעה בלכידות הלאומית, ולסכנה ליכולת העמידה בפני אתגרים ביטחוניים חיצוניים. לנוכח התעשרות העשירון העליון, גדלים היקפי העוני של העשירונים התחתונים באופן ניכר: היקף העוני בקרב ילדים בישראל (33%) עומד על כמעט פי שלושה מהממוצע במדינות ה OECD (12%).

המכשיר העיקרי שבאמצעותו מתמודדת המדינה עם האתגרים הפנימיים הוא מערכת החינוך, שהיא המערכת האזרחית הגדולה והחשובה בישראל. ברור לגמרי כוחה של מערכת חינוך איכותית ואיתנה לגשר על פערים, להשוות הזדמנויות, לחזק את הלכידות החברתית, ולחלץ מעוני. לכאורה היה על הממשלה להבין ראשונה את חשיבותה העליונה של מערכת חינוך חזקה כמענה לאתגרים הפנימיים, ואולם, למרבה הצער, מעידה המציאות ההיפך:

המשך המגמות הדמוגרפיות הפנימיות מוביל למסקנה לפיה בשנת 2040 ילמדו רק 20% מתלמידי ישראל במסגרות ממלכתיות, וקרוב ל 80% יתחנכו במסגרות ערביות או חרדיות.

על אף זאת, ולמרות מורכבותה וייחודה של מערכת החינוך הישראלית מרובת המגזרים, הזרמים, ומקורות הסמכות, (משרד החינוך, הרשויות המקומיות, רשתות החינוך, עמותות וכד'), עדיין מפגר שיעור השקעת המערכת בתלמיד הרחק מאחור. מהנתונים שבידי תנועת 'הכל חינוך' עולה כי בעוד שבמדינות ה-OECD עלה שיעור ההשקעה בכ-40% בעשור, בישראל טיפס שיעור ההשקעה ב 9% בלבד. לכך יש להוסיף את אי ההצלחה במבחני השוואה בינלאומיים, את סביבת הלמידה הלא מפותחת (חוסר במחשבים, צפיפות בכיתות, חוסר באלפי חדרי כיתות), את שכר המורים הירוד, ומעמדם החברתי בהתאם.

חולשת מערכת החינוך לא עומדת בחלל ריק, אלא מכרסמת ומפוררת ביסודותיו של כל הבית. עד היום לא נמצא לשיקומה מקום ראוי בסדר העדיפויות הלאומי, והנה נפלה על ראשינו מתנת שמיים ממעמקי הים, ומיליארדי דולרים עשויים להתווסף בשנים הקרובות לתקציב המדינה. יהיה זה פשע היסטורי בל יכופר לא להפנותם ישירות למערכת החינוך המוחלשת, ולהפיח באחת רוח אדירה במפרשיה: לחזק את הזרמים הממלכתיים, לצמצם פערים באמצעות הקניית כלים לימודיים ומקצועיים, לשפר את מעמד המורה ושכרו, להתנות העברת תקציבים בלימודי ליבה, ולהעמיד דור עתיד מטופח ובעל כלים להתמודד בהצלחה עם אתגרי הזמן.


*שמואל אבואב כיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך