אינתיפדת המובטלים: טוניסיה במבט חברתי

בנאום דרמטי ששודר בסוף השבוע בכל תחנות הטלוויזיה המקומיות הודיע ראש ממשלת טוניסיה מוחמד רנושי, כי מעתה הוא ממלא באופן זמני את תפקידו של הנשיא, זין אל-עבדין בן-עלי, שנמלט לסעודיה. בן-עלי במנוסתו ניסה לקבל מקלט אצל פטרונו, הנשיא הצרפתי הימני ניקולא סרקוזי, אבל ממשלת צרפת סירבה לקבלו.

הודעת ראש הממשלה באה אחרי חודש של מחאות חברתיות שהפכו לפוליטיות במהלכן דרשו ההמונים מהנשיא להתפטר על רקע האבטלה הגואה והיעדר חירויות אזרח. האירועים הדרמטיים בתוניסיה מזכירים אירועים דומים שהתרחשו בשנים הקודמות באמריקה הלטינית: התקוממויות עממיות על רקע משבר הכלכלה הניאו-ליברלית שהביעו לכס הנשיאות שורה של מנהיגים ביניהם אוו מוראלס בבוליביה, הוגו צ'אבס בוונצולאה, בני הזוג קירשנר, נשיאי ארגנטינה; רפאל קוראה באקואדור ועוד. נשיאים אלה נבחרו רק לאחר שההמונים שהתקוממו שילמו מחיר יקר בדם ובדמים.

ההתקוממות שהתחוללה בטוניסיה, נכון לעכשיו, רק השלימה את חלקה הראשון: סילוקו של הסמל הבולט ביותר של המשטר הניאו-קולוניאלי: הנשיא בן-עלי; אך טרם סלקה את כל אנשי המשטר ממושכות השלטון והביאה לשינוי דרמטי במדיניות הכלכלית והחברתית – כפי שאירע באמריקה הלטינית. כמו כן, התקוממויות דומות טרם התחוללו במדינות נוספות בעולם הערבי. כך, שניתן להצביע על כמה מגמות, העשויות להיות זמניות בלבד, אם המחאה לא תדעך והתקוממות, שכונתה על ידי התקשורת הערבית כ"אינתיפאדת המובטלים", תמשיך בתנופתה עד לסילוקו המלא של המשטר והפיכת טוניסיה למדינה דמוקרטית וצודקת יותר.

הנשיא בן-עלי, בן 74, נקט יד ברזל מאז שעלה לשלטון לפני 23 שנה בהפיכת חצר, ודיכא את כל מי שקרא תגר על שלטונו – כולל איגודים מקצועיים וועדי עובדים. הוא הכניס למעצר פעילי אופוזיציה, ובהם קומוניסטים ואנשי איגודים מקצועיים רבים, הטיל פיקוח הדוק על כלי התקשורת. בימיו האחרונים למשטרו ניכר היה איך הוא מאבק אחיזה בשלטון ככל שמחאה העממית והספונטאנית גברה ועברה מן הפריפריה, מערי השדה, אל הבירה טוניס. ובבירה המחאה בשבוע שעבר הפכה ממחאה של אלפים, להפגנות של רבבות וביום ששי האחרון כעבר נרשמו כ-100 אלף מפגינים מול מטה המשטרה חשאית בבניין משרד הפנים בשדרות בורגיבה במרכז העיר. הפגנה שחלה, דווקא, במטה האיחוד הכללי של האיגודים המקצועיים של תוניסיה.

כבר ביום חמישי הופיע בן-עלי בטלוויזיה של טוניסיה, ובנאום לא אופייני ומלא צער הבטיח רפורמות סוחפות בתקשורת, בחברה ובפוליטיקה. הוא גם הבטיח לעזוב את תפקידו כנשיא כשכהונתו תסתיים ב-2014 והורה להפחית את מחירי הסוכר, החלב והלחם. למחרת בשעות אחר הצהריים הוא הודיע על פיטורי כל ממשלתו – ימים ספורים לאחר פיטורי אחדים מן השרים. עוד הוא הבטיח הליכה לבחירות מוקדמות בחודש יוני. זמן מה אחר כך הכריזו הרשויות במדינה על מצב חירום ועל עוצר שייושם בשעות הלילה. הם אסרו על התכנסות של קבוצות המונות יותר משלושה בני אדם. בשעות הערב היה זה ראש הממשלה "המודח" שהודיע ברשתות הטלוויזיה על מנוסתו של הנשיא.

המחאות נגד המשטר הפרו-אמריקאי והפרו-צרפתי בטוניסיה (מה שכונה בתקשורת הישראלית "ממשלתו הפרו-מערבית של בן-עלי") החלו לפני כחודש כאשר בוגר אוניברסיטה מובטל הצית את עצמו לאחר שהמשטרה החרימה ממנו פירות וירקות שמכר ללא רישיון. באחת ההפגנות נורה אדם מאש המשטרה, ובאירוע אחר מפגין חישמל את עצמו למוות. יש לציין כי מחאה ציבורית הייתה במשך שני העשורים האחרונים עניין נדיר למדי בתוניסיה, שהוגדרה באחד מהמסמכים האמריקניים שהודלפו לאתר ויקיליקס כ"מדינת משטרה".

אך מדוע פרץ כעת המשבר? ישנן סיבות פנימיות רבות, כמובן.

החלשת כוחו של המשטר והרצון ההמונים לקבוע את גורלם היא המרכזית שבהן. יחד עם זאת, העמקת האבטלה בתוניסיה והתרוששות שכבות עובדים ושכבות הביניים הן תולדה של המשבר הכלכלי הפוקד את הליבה הקפיטליסטית. שנת 2009 הייתה לשנת מפנה, מפנה שלילי יש לציין, עבור הדגם החברתי והכלכלי הניאו-קולוניאלי שהושלט על ידי בן-עלי ומקורביו על המדינה הצפון-אפריקאית וש גרס הישענות המשטר הקפיטליסטי המקומי על קבלנות משנה עבור חברות רב-לאומיות – בייחוד בענף הטקסטיל – וגידול המתמיד של התיירות האירופאית.

הדגם פעל היטב, לטובת בעלי ההון המקומיים, עד למשבר הכלכלי. וכאשר המשבר החל לפקוד את מדינות הפריפריאליות באירופה, כגון פורטוגל, יוון, איטליה וספרד; הוא קיבל מימדים גדולים בפריפריה של הפריפריה: ארצות צפון אפריקה ובהן אלג'יריה (בה גם מתנהלת מזה שבועות מחאה עממית אך פחות המונית נגד המשטר), מרוקו ותוניסיה. במילים אחרות: למשבר הקפיטליסטי השלכה ישירה על התקוממות העממית בתוניסיה.

בשנה שעבר הגידול בתוצר הואט והשנה אף איים להיות שלילי או אפסי. גם תנועת התיירים, שבאו לרוב מאירופה המערבית, לא הייתה כתמול-שלשום. ועוד: המגזר החקלאי רשם אשתקד ירידה גדולה בתפוקה, בגלל תנאי מזר האוויר וגם הירידה בהשקעות. אין זה מקרי שגל ההפגנות החל בפריפריה הכפרית ובערים הדרום העני. כל מי מוטבל בדרום שחשב למצוא עבודה ולו זמנית, בבירה או בערי התיירות, התאכזב.

התקוממות בתוניסיה, היא למעשה, התשובה הפוליטית הרדיקלית ביותר שניתנה למשבר – הרבה יותר פוליטית לעומת המחאות ההמוניות של העובדים, הגמלאים והסטודנטים שנרשמו בחודשים האחרונים ביוון, פורטוגל, ספרד ואיטליה – אשר כללו אין ספור שביתות כלליות והפגנות של מיליוני עובדים ברחובות הערים.


*ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il