לא סיפרת למעסיק על הריונך? צפי לפיצוי

בית הדין הארצי לעבודה בתל אביב דחה בסוף השבוע שעבר את ערעורו של פרופ' אריאל בן עמר על חיובו בתשלום פיצוי לעובדת בהריון אותה פיטר ממרפאת שיקום הפה שלו. בית הדין קבע שהוא יפצה את העובדת ב-50 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט בסך 10 אלפים שקל.

עדה פלדמן החלה את עבודתה כמזכירה במרפאה באוגוסט 2005. כעבור חצי שנה היא התבשרה שהיא בהריון. למחרת היום הודיעה לה מנהלת המרפאה שהיא מפוטרת. לא היתה מחלוקת שבמועד בו העובדת קיבלה את הודעת הפיטורים, מנהלי המרפאה לא קיבלו הודעה ממנה שהיא בהריון ולכן ההחלטה לפטרה התקבלה על ידם ללא קשר להריון.

בסמוך לאחר קבלת הודעת הפיטורים הודיעה פלדמן לממונים עליה שהיא בהריון וביקשה להמשיך להיות מועסקת במרפאה. ואולם מנהלת המרפאה סירבה לבטל את הודעת הפיטורים. בעקבות זאת העובדת הגישה, באמצעות עו"ד שי טל, תביעה נגד המעסיק לביה"ד האיזורי לעבודה בתל אביב, שקבע כי מכיוון שהעובדת הועסקה במרפאה לפחות שישה חודשים ופוטרה בהיותה בהריון בלי שמנהלי המרפאה ביקשו ממשרד התמ"ת היתר לפטרה - פיטוריה נעשו בניגוד לחוק ולכן פלדמן זכאית לפיצויים על כך.

המרפאה עירערה על פסק הדין בפני בית הדין הארצי וטענה, באמצעות עו"ד זיו לפושין, שהפיטורים היו חוקיים, מכיוון שהעובדת לא אמרה שהיא בהריון במועד שבו נמסר לה מכתב הפיטורים ולפיכך מדובר בפיטורים בתום לב, למרות שהמרפאה לא פנתה לקבל אישור לכך ממשרד התמ"ת.

הנשיא היוצא של בית הדין הארצי, סטיב אדלר, והשופטים יגאל פליטמן וסיגל דוידוב-מוטולה ציינו שבית הדין לעבודה הקדיש תשומת לב מיוחדת לאפלייתן של נשים מתוך הכרה שהאפלייה המגדרית היא מהקשות בעוצמתה ובחומרה שיש לייחס לה. "אפליית נשים אינה רק בעלת אופי אינדיבידואלי, אלא נובעת מאי שוויון שיטתי ומבני הקיים במשך שנים רבות ומשליך על יכולתן של נשים להשתלב באופן שוויוני בעולם התעסוקה המודרני", קבעו השופטים. לדבריהם, אי השוויון מוביל לדעות קדומות בנוגע ליכולתן של נשים להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי הריון וכאמהות לפעוטות. השופטים דחו את טענת המרפאה לפיה העובדת הועסקה במשרה חלקית ולכן המעסיק אינו חייב בקבלת היתר לפיטוריה ממשרד התמ"ת.

השופטים גם דחו את טענת המרפאה ולפיה בעלי התפקידים בה לא ידעו על הריונה של העובדת בעת שהודיעו לה על פיטוריה ולכן ההחלטה על הפיטורים נעשתה ללא קשר להריונה, באומרם שהחוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב שבו הם לא ידעו כלל על ההריון וגם אם הפיטורים אינם קשורים להריון. הם פסלו על הסף את טענת המרפאה ולפיה העובדת נהגה שלא בתום לב כאשר הכחישה את דבר הריונה כאשר בכיר במרפאה שאל אותה על כך.

שופטי בית הדין הארצי קבעו שעובדת בהריון אינה מחוייבת לגלות למעסיק את דבר הריונה עד לחודש החמישי להריונה. ובנוסף לכך, עצם העובדה שהעובדת נשאלה שאלה מפורשת בדבר הריונה, היא מעשה שלא ייעשה, שכן יש בו חדירה אסורה לפרטיותה של העובדת. "העלאת שאלה זו על ידי המעסיק אף מעלה חשש ללקיחתו בחשבון של ההריון על ידי המעסיק בעת קבלת החלטות שונות הנוגעות לאותה עובדת, בניגוד לעקרון השוויון", הם קבעו.