תקופת החורף מביאה עימה גל של היעדרויות ממקום העבודה בשל המחלות העונתיות שמשפיעות על התעשייה כולה. בשל כך, וכדי להימנע מהמצב בו תיאלצו להישאר בבית מנוזלים מתחת לפוך, מפרסם היום (רביעי) המוסד לבטיחות וגהות נוהל היעדרויות שנועד לצמצם ככל שאפשר את התופעה הקבועה בעיצומו של החורף הישראלי.
לפי ד"ר מירב פז מהמוסד לבטיחות, בכל שנה עונת ההצטננות והשפעת משפיעה על התעשייה כולה ומובילה אף להפסדים במשק, וזאת בשל אלו שנאלצים להישאר במיטה. פז מספרת כי ישנן פעולות פשוטות שנקיטתם מונעת את התפשטות הנגיפים ובעזרתן ייתכן ומספר החולים במקומות העבודה יצומצם.
לדברי פז, "מחקרים הראו כי וירוס השפעת יכול לשרוד על משטחים ולהדביק אנשים במהלך שעתיים ועד 8 שעות לאחר שהגיע למשטח. אדם מבוגר יכול להדביק אחרים יום לפני שסימני מחלת השפעת ניכרים בו ועד 5-7 ימים לאחר שחלה".
בעיצומו של החורף משרד הבריאות ממליץ להתחסן כנגד השפעת, "אך ישנן דרכים נוספות למנוע את הפצת השפעת בקרב העובדים. למשל, כשעובד חולה - עדיף שיישאר בבית עד שירגיש טוב יותר, ולפחות 24 שעות לאחר שחום גופו ירד לטמפרטורה נורמלית. כמו כן, יש לכסות האף והפה בממחטת נייר בעת שיעול או התעטשות וזריקתה לפח לאחר השימוש", סיפרה פז.
כמו כן הוסיפה פז כי כל העובדים צריכים להימנע מנגיעה בעיניים, באף או בפה שלהם, "היות שהנגיפים מועברים בדרך זו", וכן, כמובן, יש לשמור על מרחק מסוים מאנשים המראים תסמינים של שפעת. פז מסכמת כי "כל עוד העובדים פועלים לפי מספר כללים פשוטים כמו לנקות את הידיים לעיתים קרובות. ניקוי משטחים משותפים כדי למנוע את התפשטות וירוס השפעת ונגיפים אחרים סיכוי גדול שהשפעת לא תתפשט".
הדבקה, אפילו בפרצי צחוק
פז הוסיפה וסיפרה על ההבדלים בין המחלות העונתיות הנפוצות צינון ושפעת. "על אף ששפעת והצטננות הן מחלות דומות, יש הבדלים משמעותיים בינהם, מטבע אופיין", אמרה. צינון היא מחלה ויראלית שתסמינה הם התעטשויות, נזלת, גודש במערות האף, חום קל, כאבי גרון, שיעול, כאבי ראש ועייפות. זוהי מחלה שכיחה ביותר וניתן להידבק בה מספר פעמים בשנה, אך שכיחותה עולה בחודשי החורף.
לעומת הצינון, שפעת היא מחלה ויראלית חריפה הנגרמת כתוצאה מהדבקה על ידי וירוס, בעיקר בחודשי החורף של השנה. ישנם שלושה זנים של שפעת: חזירים, שפעת עונתית ושפעת B. נגיפי השפעת וזיהומים אחרים מופצים בדרך כלל על ידי שיעול, עיטוש או רסיסי רוק הניתזים בזמן פרצי צחוק או שיחה. נשיקות, לחיצת ידיים, שימוש בכלי אוכל ושתייה משותפים, נגיעה בחפץ או משטח שעליו מצויים הנגיפים, ואחר כך נגיעה בפה או באף.