אחד התירוצים שניתנו לאחרונה בעניין העלאת מחירי הדלק, הינו כי ההעלאה נעשתה במטרה לסייע להגנה על הסביבה. בשמיעה ראשונה, התירוץ שובה לב. לכאורה, הוא משתלב במגמה התופסת לאחרונה תאוצה גם בארצנו והדוגלת בשימוש בכלים כלכליים במקום באמצעי אכיפה כדי להשיג מטרות סביבתיות. ברוח תפישה זו, נוצר דרוג ברמת המיסוי המוטלת על כלי רכב בהתאם לזיהום האויר שהוא גורם.
תושבי הפריפריה ישלמו
בחינה מעמיקה יותר, מלמדת שאין בסיס עובדתי לתרוץ זה. ראשית, ההתייקרות לא תשפיע על מי שברשותם רכב השייך למקום העבודה או שמקבלים החזר הוצאות על בסיס קילומטרים. המדובר למעשה ברובם המוחלט של מי שעושים שימוש ברכב גם כשאין הכרח בכך, שעליהם התייקרות הדלק לא תשפיע. לעומתם, מי שנושאים במלוא עלויות כלי הרכב שברשותם, ממילא אינם מרבים בנסיעות שלא לצורך.
לעומת זאת, תגדיל ההתייקרות את ההוצאות העיסקיות ובכך תקשה על בעלי העסקים. ביישובי הפריפריה, בהם השימוש ברכב הוא פעמים רבות הכרח, יגבר הקושי הכלכלי.
יתרה מכך ההתייקרות גם אינה משיגה שום הישג סביבתי משמעותי. זיהום האויר הפוגע בתושבי ישראל וגורם למותם של מאות אנשים בכל שנה, לא נגרם מכלי רכב המונעים בבנזין, אלא דווקא מרכבי דיזל המונעים בסולר. מכיוון שהתייקרות הדלק אינה מלווה בשיפור מערך התחבורה הציבורית, נראה שפקידי האוצר איבדו את היכולת להבחין בין צבעו הירוק של הדולר וצבעה הירוק של הסביבה הבריאה.
*עו"ד עמנואל ויזר הוא יו"ר ועדת איכות הסביבה של לשכת עורכי הדין בישראל ומזכיר האגודה הישראלית לאקולוגיה וסביבה