ענף חיפושי הגז הטבעי והנפט ממשיך לרתק אליו את צמרת הקהילה העסקית בישראל. ל-TheMarker נודע כי יו"ר ישקר, המיליארדר הישראלי איתן ורטהיימר, מנהל משא ומתן מתקדם עם קבוצת דלק, הנמצאת בשליטת יצחק תשובה, לרכישת חלק מזכויותיה ברישיונות הקידוח לחופי ישראל.
מדובר בכמה משטחי הרישיונות אלון ורות, הממוקמים צפונית ומזרחית למאגר תמר, ומוחזקים כיום בידי דלק (53%) ושותפתה האמריקאית נובל אנרג'י (47%). החברות נדרשו לפני כשלושה חודשים לדלל כמה מאחזקותיהן ברישיונות אלה ל-50% בלבד. לפיכך, פתחו במגעים למכירת אחזקותיהן ברישיונות במטרה להגיש את מבנה הבעלות החדש לאישור מועצת הנפט שתתכנס בחודש הבא. לפי הערכות, המשא ומתן עם ורטהיימר נסוב על רכישת 10%-30% מזכויות הקידוח ברישיונות אלון E ורות D, בתמורה לכמה מיליוני דולרים ולצד התחייבות הרוכש להשקעות נוספות לפי התפתחותה של פעילות האקספלורציה בשטח הרישיונות ובסביבתם. המידע שנמצא בידי דלק ונובל אנרג'י לגבי שטחי רישיונות אלה עדיין חלקי, ולכן נושא בסיכון גבוה יותר, לעומת רישיונות אלון A ו-B, למשל, שם כבר דיווחה נובל אנרג'י על היתכנות לקיומם של מבנים תת-קרקעיים הנושאים פוטנציאל למרבצים של משאבי טבע.
ורטהיימר, איש עסקים ופילנתרופ, מחזיק עדיין עם משפחתו ב-20% ממניות ענקית החיתוך ישקר ולאחר העסקה למכירת מרבית מניותיה לוורן באפט, הוא נחשב לאחד מאנשי העסקים הנזילים במשק.
אם יתגבש המשא ומתן המתנהל מול קבוצת דלק לכדי עסקה, יצטרף ורטהיימר לרשימה ארוכה של אילי הון מקומיים שניצלו את הגאות בעקבות תגליות הגז ב-2009 ונכנסו להשקעות בענף חיפושי הגז והנפט. מדובר, בין היתר, בנוחי דנקנר, יולי עופר, בני שטיינמץ, אברהם נניקשווילי, עופר נמרודי וטדי שגיא.
שטח ההיתר אלון, הנמצא מצפון לתגלית תמר, פוצל במארס 2009 לשישה רישיונות חיפוש ימיים (אלון F-A) בשטח של 320-400 קמ"ר כל אחד.
דלק ונובל נאלצו להסתפק ב-50%
הזכויות ברישיונות אלה נחלקות בין נובל אנרג'י (47.06%) ודלק קידוחים ואבנר (26.47% כל אחת). באותה העת פוצל גם היתר רות, הנמצא ממזרח לתמר (ומצפון לתגלית דלית) לשישה רישיונות (רות F-A); שטח כל אחד מהם מגיע ל-400 קמ"ר, ואלה מוחזקים בידי נובל אנרג'י (47.06%), דלק קידוחים (27.83%) ואבנר חיפושי נפט (25.11%).
לפני כשנה חשף TheMarker כי מספר רישיונות חיפושי הגז והנפט שברשות דלק ונובל אנרג'י חרג מן המותר בחוק, ולכן נדרשו על ידי משרד התשתיות להחזיר למדינה חלק ניכר מהם. דרישת משרד התשתיות להשבת הרישיונות התמקדה תחילה בשטחי אלון ורות, מכיוון שהם הרישיונות המאוחרים יחסית שלהם ניתן אישור.
ואולם בכמה מרישיונות אלון (אלון A ו-B) ורות ביצעה נובל אנרג'י סקר סיסמי שהצביע על פוטנציאל למבנים תת-קרקעיים המכילים גז טבעי. לפיכך, בתום משא ומתן שנוי במחלוקת שערך משרד התשתיות עם החברות הפרטיות, הוחלט על השבת חמישה רישיונות, לצד דילול בלבד של אחזקותיהן בארבעה רישיונות נוספים.
דלק ונובל אנרג'י נאלצו לוותר על זכויות ברישיונות הימיים רות E ורות F. בנוגע ליתרת הרישיונות, ביקשה דלק לעשות שימוש בסעיף 56 ב' לחוק בניסיון להסתפק בדילול אחזקות הקבוצה ברישיונות. מדובר בסעיף שלפיו, אם בידי אדם מוחזקות יותר מ-25% ממניות חברה המחזיקה בזכות נפט, הוא ייחשב כבעל זכות נפט. מכאן ביקשה דלק להקיש גם על המצב ההפוך ולטעון כי אם תשובה, בעל השליטה בחברות דלק קידוחים ואבנר, יחזיק בשרשור פחות מ-25% מהרשיונות, הרי שאינו נחשב לבעל זכות נפט.
משרד התשתיות קיבל את הפרשנות של דלק וקבע כי דלק ונובל אנרג'י ידללו את זכויותיהן ברישיונות רות D ורות C באופן שאחזקותיהן לא יעלו על 25%. שותפויות החיפושים של דלק יעשו זאת גם לגבי זכויותיהן ברישיונות אביה וקרן (שניתנו עוד ב-2007).
בדלק אנרגיה סירבו להגיב. לא ניתן היה להשיג את תגובת ורטהיימר.