עד לפני שנים ספורות נהנו רק שתי עורכות דין בולטות מעמדות בכירות במשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל: עו"ד רותה אורן ממשרד ש. הורוביץ ושות', ומיה ליקוורניק ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדווין ושות'. הן נמנות זה שנים עם הדרג הגבוה ביותר בשניים מתוך חמשת המשרדים הגדולים בישראל. אך אליהן הצטרפו בשנים האחרונות מספר לא מבוטל של עורכות דין שתופסות עמדות מפתח במשרדים הפרטיים.
בין היתר ניתן למנות ברשימה זו את עו"ד טל איל-בוגר ממשרד פישר, בכר, חן, וול אוריון ושות', את נטלי ג'ייקובס ממשרד גרוס חודק קלינהנדלר הלוי ושות', ואת נחמה ברין ממשרד גולדפרב. עורכות הדין הבכירות עדיין מהוות מיעוט בישיבות החשאיות ביותר של הנהלות המשרדים, אך לאורך השנים, המגמה הכללית מעודדת. המגמה בישראל תואמת את הנעשה בארה"ב. "עד השנים האחרונות, לא היתה בארה"ב אף אישה בתפקיד של שותפה מנהלת במשרדי עורכי דין שבהם יותר מ-500 עורכי דין. הפעם הראשונה שבה מונתה אישה בארה"ב להיות שותפה בכירה במשרד עורכי דין מוביל היתה ב-2003 בבוסטון", אומרת ליאורה לבנשטיין, יועצת ארגונית למשרדי עורכי דין.
מבדיקה שערכה חברת ההשמה לעורכי דין קודקס עולה כי מעשרת המשרדים הגדולים ביותר (לפי דירוג דן אנד ברדסטריט ל-2010 בישראל), נמצא כי 26% מהשותפים הם שותפות, לעומת 74% גברים שמגיעים למעמד זה. מצב זה דומה למצב באקדמיה, שם רוב הלומדות לתואר ראשון הן נשים, אך ככל שעולים בדרגה לפרופסורה צונח ייצוגן משמעותית, כך גם במקצוע עריכת הדין: בתחילת המסלול של הקריירה המשפטית בעריכת דין יש יתרון מספרי קל לנשים. 52% מעורכי הדין הצעירים הם נשים. ואולם, ככל שמתקדמים בדרגות השכר עד לשותפות הרווחים במשרדים, פוחת ייצוגן.
תקרת זכוכית שבירה
אלינור מור-סיטבון, מנכ"לית קודקס, אופטימית. לדבריה, "המשמעות של הנתונים הללו היא שתקרת הזכוכית של השותפות במשרדי עורכי דין ניתנת לניפוץ. לראיה, לא מעט עורכות דין עשו זאת ועושות זאת מדי יום. עם זאת, ישנם מחסומים בלתי נראים שמקשים במיוחד על נשים את הטיפוס במעלה הפירמידה. כך, לדוגמה, ישנן נורמות חברתיות שמוטמעות עמוק בתרבות שלנו, כמו זו שנשים הן מפרנסות משניות אחרי בן הזוג, ושהן מחויבות יותר מגברים לטיפול בבית ובמשפחה. לכן, נשים שבוחרות להתקדם במעלה ההיררכיה, נאלצות, בנוסף לקשיים הרגילים שאתם מתמודדים הגברים, לצלוח גם את המחסומים האלה".
עו"ד עדי ברקן-לב, שותפה במשרד עורכי הדין ועורכי הפטנטים סורוקר-אגמון, מסכימה שלנשים עורכות דין קשה יותר להתקדם במשרדי עורכי דין, אך היא סבורה ששינוי המצב נתון גם בידיהן של הנשים: "יש לנושא המגדר חשיבות מסוימת בכל הנוגע להתקדמות מקצועית של נשים בתחום המשפטים, ובהתקדמותן במשרדי עורכי דין. מהניסיון שלי, המקצוענות היא שנבדקת באופן ראשוני ויש נכונות של מעסיקים לתת יותר קרדיט לנשים, בגלל או הודות למקצוענות שלהן. עורכות דין טובות שהמשרד מכיר בערכן ובתוספת המקצועית שלהן, יכולות, לדעתי, להתקדם והדבר אינו תלוי בהכרח בעובדה שהן נשים".
עו"ד שירין הרצוג, שותפה במשרד עורכי הדין רון גזית, רוטנברג ושות', דבקה במונחים המשפטיים לתיאור המצב. היא סבורה כי "במשרדי עורכי דין קיימת תקרת זכוכית, לא מכוונת אלא נסיבתית". הקמת משפחה, היא מציינת, עלולה גם כיום להביא לפגיעה בסיכוייה של עורכת הדין להתקדם בסולם הדרגות וליהפך לשותפה במשרד.
מסקר אינטרנטי שנערך באתר קודקס לאחרונה, שעליו ענו כ-100 עורכי ועורכות דין, עולה כי 43% מעורכי הדין סבורים כי קיים אי שוויון בענף עריכת הדין, מאחר שיום העבודה הארוך המקובל בענף פוגע במיוחד בנשים. 23% מעורכי הדין חושבים כי קיים אי שוויון, אך לא יותר מבענפים אחרים. להערכתם של 7% מעורכי הדין, קיים שוויון מלא בין נשים לגברים בענף, ואילו 27% מעורכי הדין שהשיבו סבורים כי עורכות הדין דווקא מופלות לטובה לעומת עורכי הדין.
לבנשטיין מציינת כי במקרים שבהם הצטרפו נשים לשותפות במשרדי עורכי דין, השותפים הבכירים העריכו מאוד את היכולות המקצועיות שלהן. רבים מהם טענו שנשים יסודיות יותר מגברים, מוכשרות יותר בניהול העובדים וטובות יותר בשימור לקוחות. גם העובדים במשרדים ציינו שהם בדרך כלל מרוצים מהעובדה שנשים הן חלק מהשותפות. ואולם, לדבריה, אחזקותיהן של נשים ברווחי השותפות נמוכות יותר מאלה של עורכי הדין.
היא ממליצה לעודד מהלכים שיובילו לצירוף נשים לשותפות במשרד, באמצעות כמה צעדי ניהול פשוטים, בהם: הקדמת ישיבות שותפים לשעות הצהריים, מתן אפשרות לעבודה בשעות גמישות, אפשרות לעבודה מהבית בשעות הערב וכן יצירת משרות חלקיות לעורכות דין בזמן תקופת הטיפול בילדים.
עלייה במספר משרות האם
סקר שערכה קודקס בקרב 1,000 עורכי דין ב-2010 מצא כי קיים הבדל בין אורך יום העבודה הממוצע של נשים במשרדי עורכי דין לעומת גברים. יום עבודה ממוצע של עורך דין גבר נמשך 10.1 שעות, ואילו יום עבודה ממוצע של עורכת דין נמשך שעה פחות - 9.1 שעות עבודה.
מור-סיטבון מאבחנת מגמה של שינוי במודעות מצד המעסיקים לצורכיהן של עורכות דין אמהות, ונכונות רבה יותר להתגמשות בשעות העבודה. לדבריה, כמות משרות האם (כינוי למשרות בהיקף שעות נמוך יותר, הניתנות לנשים שהן אמהות לילדים קטנים) שנפתחו לתפקידים משפטים בחברות ב-2010 גדולה בכ-25% מכמות משרות האם שנפתחו ב-2009, ובכ-20% מכמות המשרות שנפתחו ב-2008. היא מוסיפה כי במקרים רבים גם משרות שלא נפתחות כמשרות אם בסופו של דבר מאוישות על ידי אמהות, תוך התגמשות בשעות מצד המעסיק. לדבריה, זו דרך של מעסיקים להשיג מועמדות טובות יותר יחסית לגברים שהתמודדו על אותה משרה.
"מגמת הפמיניזציה שמאפיינת את ענף המשפטים גורמת לתהליך שבמסגרתו מכיר המעסיק בחשיבות האיזון בין עבודה לבית", אומרת מור-סיטבון, ומפרטת: "תהליך זה מתבטא בנכונות רבה יותר מצד המעסיק למשא ומתן על שעות עבודה ולגמישות רבה יותר בנושא עבודה מהבית. הנכונות מבוססת על הרציונל שלפיו כל עוד העובדת תבצע את העבודה בצורה טובה ויעילה ניתן לבוא לקראתה בנושאים אחרים".
היא מוסיפה כי נתקלה במקרים רבים שבהם מעסיק שהעדיף תחילה שלא להתגמש מבחינת נפח המשרה המבוקשת, שינה את דעתו ברגע שעמדה מולו מועמדת ראויה, כזו שהעסקתה תשתלם למשרד ותעניק לו ערך מוסף משמעותי יחסית ל"פשרה" לכאורה בשעות העבודה וההתגמשות.
עו"ד ליאת קינן, שותפה במשרד י. זלצמן, גילת, קנולר, גראוס, סלומון ושות', מתעודדת גם היא מהנתונים: "בשנים האחרונות אנו עדים למגמת שינוי בולטת, המתבטאת בין היתר בקיומן של יותר ויותר נשים פורצות דרך בעולם המשפט, ויותר עורכות דין במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי. כיום, אולי בניגוד לעבר, המקצוע אינו נתפש עוד כגברי באופן מובהק, אלא מהווה כר פורה לביטוי, לעשייה ולהובלה נשית.
באשר לשעות העבודה של עורכות דין במשרדים, אומרת קינן: "אין ספק כי מקצוע עריכת הדין הוא מקצוע תובעני הדורש עבודה מאומצת והשקעה רבה, המתבטאת בשעות עבודה ארוכות. אבל כיום, לנוכח המציאות הטכנולוגית המאפשרת זמינות מקסימלית באמצעות טלפונים חכמים והתחברות למערכות המחשוב המשרדיות מכל מקום ובכל שעה, תמרון זה מעשי ואפשרי יותר מבעבר".
עו"ד מיכל הלפרין ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדווין ושות' מדגימה את השינוי המתרחש בשטח: "אני מרגישה גידול במספר הנשים העוסקות במקצוע. חשוב מזה, אני מרגישה שנשים מגיעות לעמדות מפתח והשפעה. עד לפני ארבע שנים היו במשרדנו שתי שותפות, כיום יש כבר שמונה".
פערים בשכר ובבונוס - לרעת הנשים
אחת הנקודות הכואבות ביותר לנשים היא פערי השכר שעדיין נפוצים בשוק בין עורכי דין לעורכות דין. עורכות הדין כבר הצליחו להוכיח לבוסים שלהן שהן מקצועיות ויודעות להילחם היטב עבור הלקוחות, אבל מסתבר שעבור עצמן עורכות הדין נאבקות קצת פחות טוב. אם צרת רבים, או רבות, מהווה נחמה כלשהי, הרי שנמצא כי הפער בין שכרן של עורכות דין לשכרם של עורכי דין במשרדים הפרטיים הוא הפער שמאפיין גם ענפים תעסוקה אחרים, בישראל ובארה"ב - 19% בממוצע לטובת הגברים. גם מבחינת חלוקת הבונוס השנתי עורכות הדין מוצאות את עצמן בנחיתות לעומת הקולגות הגברים. לפי קודקס, הפער הממוצע בבונוס השנתי הוא 24% לטובת הגברים.
מדו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר שפורסם באוקטובר 2010 עלה כי השכר הממוצע ברוטו של הנשים שהועסקו ב-2009 בכלל הדירוגים בשירות המדינה היה 11,497.65 שקל, לעומת שכר הברוטו של הגברים, שהיה 15,059.80 שקל - פער של 23.7% לטובת הגברים.
נתוני מחלקת העבודה של ארה"ב שפורסמו לפני כשבועיים מצביעים על מגמה דומה. נשים בארה"ב שעובדות במשרה מלאה בשכר חודשי קיבלו שכר חציוני של 657 דולר לשבוע ב-2009 - 80% מהשכר החציוני של גברים בתפקידים דומים.
לפי הסקר של קודקס לגבי שכרן של עורכות הדין ב-2010, פערי השכר לטובת הגברים תקף בקרב כל סוגי המעסיקים, ואולם האי שוויון הגדול ביותר בין נשים לגברים מתקיים בשכרם של עורכי הדין המועסקים בחברות: פער זה הוא כ-24% לטובת הגברים. פער של 19% לטובת הגברים נמצא במשרדים הפרטיים. הפער הקטן ביותר, של 9%, נמצא בקרב המועסקים במגזר הציבורי. מבחינה זו שכרן של עורכות הדין המועסקות בשירות המדינה טוב יחסית לעמיתותיהן במגזרים אחרים.