שטרום: הפירמידות - שדה המוקשים האמיתי

"גם אם נקטין את שכר המנהלים הבכירים בחצי, שהדיון בו משמש לכיסוי של הבעיות האמיתיות, מדד ג'יני לאי השוויון בישראל לא ישתנה בפסיק. צריך להוכיח שיש בעיה כלכלית, להוכיח שיש קשר סיבתי בין שכר המנהלים לבעיה הכלכלית, ואז צריך לייצר חוק חזק שיהיה גם אפשר לאכוף אותו".

כך אמר דרור שטרום, מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים במשק בכנס שנערך אתמול בנושא שכר המנהלים הבכירים במשק במכללה האקדמית תל אביב יפו.

עם זאת, שטרום סבור כי הצעות החוק כגון זו של ח"כ שלי יחימוביץ להגבלה בחוק של שכר הבכירים, שופך את התינוק עם המים. מהשוואה שמציג שטרום בין שכר המנהלים בחברות של מדד תל אביב 25 לשאר החברות הציבוריות עולה כי המנהלים בחברות הגדולות מרוויחים פי 5 מהמנהלים של החברות הציבוריות האחרות.

"בתוך כל הקהל הקדוש הזה של מנהלי החברות הציבוריות יש קהל אחד שמקבל הרבה יותר מכולם. ואני אומר- אם יש בעיה עם חברות מסוימות, בואו נתחום את ההיקף שלהם", אומר שטרום. "בואו לא נדבר על פיקוח מחירים ל-700 חברות, לא צריך להקים צבא של מפקחים".

"הפירמידות - זהו שדה המוקשים האמיתי", מדגיש שטרום. "כאשר אתה שולט בחברה באמצעות אחזקה בפועל של 3%, קל להם להיות נדיבים כי זה כסף זול. זה לא הכסף שהם מביאים אלא כסף שאחרים מביאים. אם לוקחים את אותן הפירמידות כדאי לשאול למה בחברות האלו ניתן שכר גבוה פי חמישה מהשכר בחברות הציבוריות האחרות במשק".

עוד הציג שטרום במסגרת דבריו נתונים מהם עולה כי ישראל לא חריגה בנוף הבינלאומי. ב-10 הכלכלות המובילות בעולם, כמו גם בממוצע העולמי, בין 1996 ל-2010 שכר הבכירים בכל העולם עלה בצורה דרמטית. מנגד, מזכיר שטרום, הנתונים שהוצגו בפני חברי הכנסת מראים כי ישראל נמצאת מקום 11 בעולם בשכר בכירים כאשר נתוני המשק הישראלי מציבים אותו בין מקום 24 ל-30. לכן, אומר שטרום, אנחנו במקום חריג.

שטרום מסביר את ההבדל בין ישראל ובין ארה"ב בכך ששוק החברות הציבוריות בישראל מוחזק באופן ריכוזי על ידי בעל שליטה. "שוק השליטה בחברות איננו תחרותי", אומר שטרום. "בעל השליטה בארה"ב, עם אחזקה של 25%, נמצא כל הזמן בפחד ששאר מחזיקי המניות יחליפו אותו. לכן הוא לא עושה שטויות. בארץ ברוב החברות גורם יחיד שולט ביותר מ-50% והוא חסין מהדחה".

לסיכום, אומר שטרום, "יש לנו שתי מדינות של חברות ציבוריות. יש משהו כמו 600 חברות שאין שום בעיה בהן. ואני אומר- אל תגעו בהן. הפגיעה בחלק האחר צריכה להיות ממוקדת. או שפוגעים ויודעים במה פוגעים או שלא נוגעים בכלל. אחרת זה הופך להיות מוסרנות. מדינה איננה אוכפת מוסרנות ואם היא מנסה מוצאים איך לעקוף את זה".

ובכלל, אם תשאלו את הממונה לשעבר על התחרות במשק, שכר הבכירים איננו השאלה האמיתית. השאלה האמיתית בה צריך לעסוק היא התחרותיות.