מדוע עולים מחירי הנפט והמזון בכל העולם? שאלה זו עמדה במרכז מפגש בו השתתפתי בשבוע שעבר בחיפה ושדן במשבר הקפיטליסטי שאינו דועך. נוסח אחר של השאלה הוא "מדוע מחירי המזון והדלק עולים, אבל השכר אינו מדביק את יוקר המחיה?"
כאשר נשאלות שאלות אלה בפורומים ציבוריים בהם משתתפים נציגי הממשלה או תעשיינים התשובה היא פשוטה: "זה לא אנחנו, זה הם". הכוונה היא למדינות בהן מגדלים קפה או קקאו או למפיקות הנפט. העובדה שהממשלה והתעשיינים (המקומיים) גוזרים קופון יפה מעליות המחירים התכופות אינה הסיבה היחידה לכך שהיוקר גדל במהרה. נכון, שהיוקר המהיר גורם, בין היתר, לאזרחי בורקינה פאסו ולנהגי המשאיות בנמל שנחאי לפתוח במחאות קולניות. מחאות שהן פחות קולניות במרחב שבין קריית שמונה לאילת. יש הקושרים את גל ההתקוממויות העממיות הפוקד את ארצות ערב לגל אחר של התייקרויות של מוצרי היסוד; שללא ספק הציתו את המרד.
נשיא ארה"ב, ברק אובמה אמר בסוף השבוע האחרון כי אין "תכנית קסם" להורדת מחירי הנפט הגבוהים. אובמה אמר את הדברים בעקבות עליית מחירי הדלק בארה"ב, שהאמירו ל-4 דולר לגלון, ועשויים בקרוב לעלות עוד. סקר ה"ניו יורק טיימס" מצא כי 70% מהציבור האמריקני סבור כי המדינה נמצאת "על המסלול הלא נכון" והפרשנים מאמינים כי מחירי הדלק הם הסיבה העיקרית לכך. יש להזכיר שכ-4 ליטר דלק "שלנו" מהווים את הגלון האמריקאי. כך שהאמריקאים משלמים עבור ליטר דלק כ-3.5 שקלים או כמחצית ממחירו בישראל.
אבל מדוע עולים ללא הרף המחירים? אולי בגלל שבסין עלתה בהרבה רמת החיים וההיצע אינו מספק את ביקוש? או, אולי מלחמת האזרחים בלוב היא-היא הסיבה לעליית מחירי הנפט - בגלל שהתפוקה העולמית פחתה? האמת היא שגם החקלאות הסינית מדביקה את הפער שבין גידול האוכלוסייה וההיצע בשווקים ואת ה"נפט הלובי" התנדבו הסעודים לספק.
כך שהסיבה לייקור מחירי הדלק והמזון אינה מצויה בסין הרחוקה או בלוב הקרובה הרבה יותר. הסיבה היא: "סחורות עתידיות". קרי: סוחרים ממולחים, תאגידים גדולים וספסרים למיניהם שהחליטו להמר על מחירי הדלק, הסויה או התירס בעוד שנה, שנתיים או שלוש שנים.
בעולם קפיטליסטי במשבר, בו התשואות הן נמוכות במיוחד או שהשקעות שנחשבו "סולידיות" היו למסוכנות ביותר, קבוצה מצומצמת של ספקולנטים משחקים עם מזונם של מאות מיליוני בני אדם. הם החליטו "לקנות" את תפוקת הנפט העתידית או את גידולי התירס והחיטה שטרם נזרעו. הם לא ממש קונים. הם קונים נייר, זכות לכמות מסויימת (וגדולה ככל האפשר) של תירס או של נפט בצפייה שהביקוש העולמי לא ירד ואף יגדל.
למה שקרוי "סחורות עתידיות" יש בורסה בשם "נימקס" (NYMEX) הפועלת בעיר ניו יורק בה ניתן לסחור בגז, דלק, זהב... ואף בחשמל שטרם נמצא בתוך האדמה או שטרם הופק. המסחר ב"סחורות עתידיות" הוא כה רווחי שבשנים האחרונות הוקמו בורסות בדמותה של "נימקס" בשורה ארוכה של מדינות בהן מקסיקו, אוסטריה, בלגיה, צ'כיה, גרמניה, רוסיה, בריטניה, סין ואף בנפאל.
ספסרים רבים רוצים לגזור קופון על חשבון קניית התירס של תושב מקסיקו או מרכז אמריקה, מרכיב בסיסי של ה"טורטיאס" העממיות; או לעשות סיבוב על חשבון צלחת האורז של האיכר הסיני או הווייטנאמי ובני משפחותיהם. אך כדרכן של בועות שנוצרו בשנים האחרונות, כגון בועות הנדל"ן, ההיי-טק, המשכנתאות ומה לא; טמונה בה סכנה גדולה. למשל: שמשקים נוספים ייכנסו להאטה - כך שצריכת הדלק ומוצריו תקטן. או שעשרות מיליוני איכרים סינים יחד עם מיליוני תושבי העיר מקסיקו העניים יחליטו לצמצם, ובצער רב, את צריכת המזון שלהם בגלל היוקר וכך להביא לעודפי ייצור גדולים. יהיה זה המרחק הקצר והמהיר ביותר מרווחי שיא להפסדי ענק.
ברכבת ההרים (או רכבת השדים) של המשבר הקפיטליסטי יש הרוצים להרוויח מכל פנייה חדה. הבעיה היא שרבים הרבה יותר נופלים מן הקרונות.
*ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il
