אחד הדיונים המעניינים שנערכו ביומיים האחרונים בכנס איגוד תעשיות ההיי-טק בירושלים התקיים היום ונגע לשאלה מה מונע מחברות טכנולוגיה ישראליות לצמוח במקום להימכר בשלב מוקדם.
המסלול הרווחי עבור רוב חברות הסטארט אפ הישראליות המצליחות (מרביתן נסגרות או נהפכות ל"מת חי") מסיימות את דרכן במכירה לתאגיד בינלאומי. זה בתורו, הופך לרוב את הסטארט אפ הישראלי למרכז פיתוח. יש לכך לא מעט יתרונות. פרנסה לעובדים ישראל, הכנסות ממסים ישירים. אספקת פרנסה למעגלים נוספים עקיפים (ספקי שירותים) וצבירת ניסיון של העובדים במרכז פיתוח, בעיקר היזמים, בחברה בינלאומית.
בסופו של דבר היזמים עוברים למיזם חדש ועוזבים את התאגיד שרכש אותם. כך נוצרת תופעה המכונה Spill over of Knowledge. ידע שנצבר בזכות מכירה של סטארט אפ והשתפשפות בעבודה עבור חברה בינלאומית הופך לאחר כמה שנים למקור הידע שעומד מאחורי יוזמות חדשות שמספק שוב פרנסה לעובדים נוספים - וכך המעגל מזין את עצמו. המשקיעים גם מרוויחים. הכסף שמגיע מהאקזיט מאפשר להם להשיג תשואה טובה ולגייס קרנות המשך. שבתורן ממשיכות להשקיע בסטארט אפים חדשים.
מודל הון סיכון לא מאפשר למשקיעי הון סיכון להמשיך להחזיק חברות לטווח ארוך. כלומר ליצור חברות גדולות. לכן במרבית המקרים לאחר כמה שנים משקיעי החברה מוכרים את אחזקותיהם. יש הרבה יתרונות לכך שישראל הפכה לאומת הסטארט אפ, אבל גם חסרונות. בעיקר בעובדה שנוצרה אנומליה. חוסר איזון בין מספר חברות היי-טק קטנות למספר חברות גדולות כמו ורינט, קומברס, אמדוקס, נייס, צ'ק פוינט, גיוון אימג'ינג וחברות נוספות נחשבות במושגים ישראלים לחברות היי-טק בינוניות-גדולות.
"לנייס לקח 13 שנים להפוך לחברה גדולה"
הן מספקות פרנסה ליותר עובדים מסטארט אפים שבתחילת דרכם. ובנוסף מועסקים בהם עובדים מתחומים נוספים, שיווק, מכירות, יצור, לוגיסטיקה, מטה - ולא רק אנשי מו"פ. חברות סטארט אפ שיוצאות להנפקה והופכות לחברות גדולות מספקות בסופו של דבר גם אקזיטים גדולים יותר ותשואה טובה יותר למשקיעים, אם יש להם את אורך הרוח. ההכנסות גדלות ובהתאם התוצר, כמו גם היצוא. פרמטרים שמשפיעים צמיחת ענף היי-טק בפרט והמשק בכלל.
רני כהן, מנכ"ל אורבוטק, ציין היום בכנס כי העובדה שחברות סטארט אפ ישראליות לא גדלות לא נובעת אך ורק בגלל משקיעי הון סיכון שלוחצים את היזמים או יזמים שלחוצים על יציאה לאקזיט אלא מדובר בשילוב של שתי התופעות. אנשים מחפשים כאן את האקזיט המהיר. את הכסף הקל. המטרה שלהם היא לא לבנות חברה אלא לעשות אקזיט. למשקיעי הון סיכון אין את הסבלנות שהחברות שלהן יגיעו לשווי של 100 מיליון דור ומעלה. מודל הון סיכון פועל רק לטווח קצר".
זאביק ברגמן, מנכ"ל נייס, הסכים עם כהן: לנייס לקח 13 שנים להפוך לחברה גדולה. לקומברס לקח 12 שנים. זה תהליך איטי, אם כי יש גם דוגמאות אחרות כמו למשל צ'ק פוינט שהפכה לחברה גדולה די מהר. צריך סבלנות. מעבר לכך היזמים מונעים הרבה פעמים ממה יחשבו עליהם. ואם תמורת אקזיט של 20 מיליון דולר הם מקבלים תמונה בעיתון, וזה מספיק להם לחיות חיים טובים, אז הם עושים את זה.
"יזם שכזה יכול אחרי אקזיט כזה לעבוד כמשקיע הון סיכון. יש לו חיים נוחים. זה החלום. אנשים לא חולמים לטווח ארוך, אלא חושבים רק לטווח של שנה-שנתיים. מעבר לכך, זירת ההיי-טק היא זירה שמתרחשות בה פריצות טכנולוגיות מהר מאוד. יש לא מעט איומים לצד הזדמנויות לכל חברה. בישראל אנחנו פארנואידים. המשקיעים מסתכלים בעיקר על האיומים ולכן כשמגיעה הצעה לאקזיט הם לוקחים אותה. מלבד זאת, רוב משקיעי ההון סיכון לא מספיק מנוסים. וכשמגיעות סיטואציות שבהן יש לניסיון תפקיד - הם דוחפים חברות למכור מוקדם במקום להמשיך ולתמוך ביזם ולעזור לו לגדול".
אחת הסיבות שחברות ישראליות לא צומחות לחברות גדולות נובעת מאסטרטגיית הרכישה שלהן. חלק מהגדילה של כל חברה נובע מגידול אורגני. חלק אחר נובע מרכישות של חברות אחרות, גידול לא אורגני. טבע למשל התמחתה בכך עד היום. אהרון מנקובסקי, יו"ר איגוד תעשיות ההיי-טק, מסר בפאנל מידע כי חברה אמריקאית תעשה בממוצע 2.5 רכישות לפני הנפקה בעוד שחברה ישראלית תעשה כרכישה אחת.
האם חברות ישראליות מתקשות לרכוש חברות אחרות וכך לצמוח?
נחום (חומי) שמיר, מנכ"ל גיוון אימג'ינג, טען כי כל חברה חייבת לבצע רכישות כדי לגדול. ובמיוחד כדי להיכנס לנישות ייחודיות. טבע היתה במשך שנים חברה ששווה פחות מ-100 מיליון דולר עד שפתחה באסטרטגיית רכישות".
כהן ציין כי יש בעיה לחברות ישראליות לבצע רכישות. גם אם חברות ישראליות ירצו לרכוש האופציות שלהן לרכישות של חברות ישראליות אחרות הן מועטות. החברות האמריקאיות רוכשות חברות אמריקאיות אחרות. לאורבוטק יצא לבצע רכישות מעבר לים - זה מאוד קשה. הסטיסטיקות הן נגדך. לחברה מקליפורניה קל יותר לרכוש חברה אמריקאית אחרת מעמק הסיליקון, או אפילו ממקום אחר בארה"ב".
ברגמן ציין ישנם סטארט אפ ישראלים שפועלים באותו תחום אבל משום מה לא מתמזגים כדי להפוך לחברה בעלת מאסה קריטית. חלק מזה זה בכלל אגו של היזמים. חלק מכך נובע בכלל המשקיעים".
שמיר ציין כי אם יזם מצליח לגרום למועצת המנהלים שלו ומשקיעיו שהוא מוכן ללכת כל הדרך ולהביא את החברה להיות עסק גדול הם דווקא יאמינו בו. ברגמן אמר כי האווירה הציבורית היום מקשה על יזמים להמשיך עם החברות במקום לממש את האקזיט המהיר.האווירה הציבורית היום, כפי שהיא גם משתקפת במדיה, נותנת ביטוי לאקזיטים. קשה לשנות את זה. אם תהיה אווירה ציבורית חברתית אחרת. העיתונות תבחר גיבורים אחרים ולא את אל שעושים אקזיט מהיר ייתכן שנראה שינוי".
מנקובסקי חתם את הפאנל בהערה שאינו נגד אקזיטים מהירים אך מתנגד למצב שבו התעשייה מאופיינת אך ורק באקזיטים שכאלו - ואין כאן יותר חברות היי-טק גדולות.