מיהו האשם בעליית המחירים של מוצרי המזון?

"האשמה נובעת מהקשר בין הון לשלטון ומהריכוזיות הגבוהה הקיימת בענפי פעילות שונים בשוק. המחלה האמיתית של המדינה שלנו היא שהכלכלה לא השתחררה לגמרי מהכלכלה שאיפיינה אותה עד שנות ה-80 - כלכלה ריכוזית המתגמלת מאוד קבוצות מסוימות בעלות ממון. במקרה הנוכחי, הבעיה מתבטאת בקשר בין אותן קבוצות מזון למדינה", אומרת גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור.

"השוק צריך להיות משוכלל ותחרותי. המדינה צריכה להתערב כמה שפחות ולאפשר כמה שיותר לכוחות השוק לעבוד. המשמעות היא הסרה של מכסים, שיוצרים חוסר כדאיות ביבוא. כמו כן, עידוד שחקנים חדשים והסרת חסמים ביורוקרטים. פתרון חשוב נוסף הוא הסתכלות ביקורתית על עניין המכרזים, כמו בתחום תחליפי החלב לתינוקות שהמכרזים מפריעים לכניסה של שחקנים חדשים לתחום.

"תפקיד המדינה הוא להסיר את החסמים ובטח לא להיות שותפה להם. מומלץ להימנע מפיקוח על מחירים כי המדינה לא יודעת לייצר פיקוח אפקטיבי. הרי כששמים מוצר בפיקוח אותה חברה פשוט תעמיס את ההוצאות שלה על המוצר הזה, על מוצרים שאינם בפיקוח, והמדינה לא יודעת להתמודד עם זה".

"הבעיה מתחילה ונגמרת בחוסר תחרות. הממשלה לא קבעה כללי משחק שמעודדים תחרות וזה המצב שנוצר", אומר איל ארד, יועץ תקשורתי ואסטרטגיה. לדבריו, "עובדות כמו שישנם כמה ספקים חזקים בודדים, שנתנו לתנובה להשתלט על המחלבות ויצרו מצב של שוק ללא תחרות, כל אלה הם דברים שהמדינה אישרה ובחסותה".

שטייניץ הוא זה שצריך למצוא פתרון למצב והדרך היחידה היא לייצר תחרות בכל מחיר. בחלב, למשל, צריך לפתוח את השוק ליבוא מה שיהפוך את שוק החלב להכי קרוב לשוק משוכלל. בנוסף, צריך לתת תמריץ לשחקנים הקטנים בשוק המזון, למשל, לתת למכולות ולעסקים קטנים במזון הקלות בתשלומי הארנונה. בטוח שיש דרכים יצירתיות לייצר תחרות".