האפשרות לרכוש ניירות ערך ישירות באמצעות חשבון העו"ש בבנק ללא צורך בפתיחת חשבון מקביל בבית השקעות הופכת את פעילות המסחר בניירות ערך לנוחה וזמינה, במיוחד בעידן האינטרנט והאייפון. כל הבנקים מציעים כיום פלטפורמות אינטרנטיות לרכישת מניות ואג"חים, ולכמה מהם כבר יש אפליקציות המאפשרות לבצע פעולות אלה באמצעות הסמארטפון.
אולם לאפיק זה של מסחר בניירות ערך באמצעות חשבון העו"ש יש מחיר כבד שמסתכם מדי שנה בכ-3.2 מיליארד שקל - ההכנסה המצרפית של חמשת הבנקים הגדולים מהעמלות שהם גובים על מסחר בניירות ערך - כך עולה מבדיקת TheMarker.
מעיון בדו"חות הבנקים עולה כי פעילות בניירות ערך שמבצעים הלקוחות, מניבה לבנקים בממוצע כ-23% מההכנסות מעמלות. במרבית הבנקים העמלות מפעילות בני"ע הן המקור השלישי להכנסותיהם מעמלות, לאחר דמי ניהול חשבון ועמלות כרטיסי אשראי.
ללקוח הממוצע אין ברירה אלא לשלם עמלות על ניהול החשבון וכרטיסי האשראי. ואולם במקרה של העמלות בגין פעילות בניירות המצב שונה לחלוטין, שכן בתי ההשקעות מציעים את אותו השירות בדיוק, אבל במחירים מגוחכים, לעתים פחות מעשירית מהמחירים הנקובים בתעריפוני הבנקים.
הכנסות הבנקים ממסחר בניירות ערך של לקוחותיהם נובעות משתי עמלות עיקריות - עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך ועמלת קנייה ומכירה. עמלת דמי ניהול הפיקדון (לשעבר דמי משמרת) היא תשלום בשיעור של 0.15% עד 0.2% מהשווי הכספי של תיק ניירות הערך שאותה הבנקים גובים מלקוחותיהם הפרטיים, בה בעת שהבורסה גובה מהבנקים סכום זניח של פחות מאלפית האחוז.
לכאורה, עמלה זו נגבית לשווא, שהרי מאז המעבר משמירה פיזית של שטרי המניות או איגרות החוב במרתפי הבנק לרישום ממוחשב, התרוקן השירות מתוכן, ולפיכך אין מקום לגבות עמלה בגינו. בתי השקעות שמחזיקים בבנקים את תיקי ניירות הערך שהם מנהלים, פטורים כמעט לחלוטין מעמלה זו, וכך גם לקוחות המנהלים את תיק ניירות הערך שלהם בבית השקעות. "דמי משמרת?1 אצלנו אין דבר כזה. זאת המצאה של הבנקים", אמר אתמול בכיר באחד מבתי ההשקעות הגדולים המספק ללקוחותיו שירותי מסחר באינטרנט.
העמלה השנייה שמהווה משקל כבד בהכנסות הבנקים ממסחר בניירות ערך של הלקוחות היא עמלת קנייה ומכירה. עמלה זו, ששיעורה בבתי ההשקעות הוא כ-0.1%, מגיעה בבנקים לשיעור של 0.69% עד 0.75%. כלומר, העמלה בבנקים יקרה פי-שבעה מהעמלה המקובלת בבתי ההשקעות.
לעמלות אלה יש משקל כבד בהכנסות הבנקים, והן בעלות תרומה משמעותית לרווחיותם. לכן קשה לראות את הבנקים מוותרים מיוזמתם על ההכנסה המהותית הזאת. כך למשל הבנק הבינלאומי, ששם דגש חזק על גיוס לקוחות בעלי פעילות מסחר בניירות ערך ומחזיק במספר יועצי ההשקעות הגבוה ביותר ביחס למספר הלקוחות, נהנה מהכנסה של 507 מיליון שקל ב-2010 מפעילות לקוחותיו בניירות ערך; סכום זה מהווה 35% מהכנסות הבנק מעמלות.
רבע מהכנסות הבנקים מעמלות
אם בתי ההשקעות יודעים לספק את אותו השירות בעמלת קנייה ומכירה המהווה שביעית מזו שגובים הבנקים ובלי לגבות דמי משמרת, הרי שניתן להניח שמדובר בעמלות בעלות פוטנציאל שיעורי רווח גבוהים במיוחד עבור הבנקים. אבל גם אם נניח שמדובר בעמלה בעלת שיעור רווחיות רגיל בבנק, מתקבלת תמונה מדהימה: לעמלות אלה יש משקל של 23% מהשווי של הבנק הבינלאומי. חישוב זה נגזר מכך שהבנק נסחר כיום במכפיל הכנסות של 2.29 - כלומר, ניתן לגזור מכך ששווי פעילות זו מגיע ל-1.16 מיליארד שקל, כשהבנק נסחר בשווי שוק של 5.1 מיליארד שקל.
הבנק בעל ההכנסה הגבוהה ביותר (בערכים אבסולוטיים) מפעילות לקוחותיו בניירות ערך הוא בנק הפועלים שרשם ב-2010 הכנסה של 1.2 מיליארד שקל מפעילות זו; הכנסה זו היוותה 25% מהכנסות הבנק מעמלות, ולפי מכפיל ההכנסות שבו נסחר הבנק, לפעילות זו יש משקל של 14% משווי השוק של הבנק. בפועל שיעורי הרווחיות מפעילות זו עשויים להתגלות גבוהים באופן משמעותי משאר הפעילויות, אלא שהבנקים אינם מספקים בדו"חותיהם די מידע כדי שניתן יהיה לאמת הנחות אלה.
עמלת ניהול פיקדון ניירות ערך זהה בבנק הפועלים ובבנק לאומי (0.15% מהתיק ברבעון). ואולם בנק הפועלים גובה את עמלת את המינימום בניהול פיקדון ניירות ערך הגבוהה ביותר במערכת הבנקאות - 11.4 שקל לנייר ערך לרבעון, ואילו בנק לאומי גובה את עמלת המינימום הנמוכה ביותר - 5.5 שקלים. מפתיע לגלות שהבנק הבינלאומי, שכאמור שם דגש על גיוס לקוחות בעלי פעילות מסחר בניירות ערך, יקר יותר מבנק לאומי עם עמלת מינימום של 7.7 שקלים לנייר ערך לרבעון או שיעור של 0.195%, הגבוה מביניהם.
ללקוח שיבחן את התעריפים שמציעים הבנקים, לא יהיה פשוט להגיע למסקנה מיהו הבנק הזול ביותר, שכן מדובר במשוואה עם כמה נעלמים שמרבית הלקוחות יתקשו לצלוח אותה. כך למשל בנק לאומי זול (27 שקל) מבנק הפועלים (31 שקל) בעמלות המינימום בגין דמי ניהול תיק ניירות ערך ברבעון, אבל עמלות הקנייה והמכירה של ניירות ערך בבנק לאומי (0.75%) יקרות במעט מאשר בבנק הפועלים (0.7%), כך לפחות לפי התעריפונים הרשמיים.
עמלות הקנייה בדיסקונט (0.69%) נמוכות יותר, אבל העמלה המינימלית בגין כל פעולת קנייה או מכירה גבוהה באופן משמעותי (44 שקל) מהעמלה המינימלית הנקובה בתעריפי בנק לאומי ופועלים, 27 ו-26 שקל בהתאמה. לכן כדי להגיע למסקנה חד-משמעית איזה בנק יותר אטרקטיבי יש לבחון כל לקוח לגופו, לפי היקפי המסחר, תדירות המסחר, היקף הפעולות ומספר ניירות הערך שבהם הוא פעיל. אלא שלאור נקודת הפתיחה הגבוהה שבה מתחיל הלקוח הממוצע את המו"מ מול הבנק, הרי שעדיף לו, ככל הנראה, לחסוך זמן וכסף ולפנות ישירות לפתיחת חשבון באחד מבתי ההשקעות.
בעוד במחאת הקוטג' כל מה שהלקוח נדרש לעשות הוא להקיש לייק בפייסבוק או להושיט את ידו למוצר אחר במקרר, הרי שבמקרה של עמלות הבנקים ממסחר בניירות ערך, הלקוח ייאלץ "לטרטר" עצמו לאחד מבתי ההשקעות ולחתום על ערימות של טפסים. לכן, קשה לראות את הלקוחות נגמלים מחליבתם על ידי הבנקים - גם אם הם משלמים על כך 3.2 מיליארד שקל מדי שנה.