התדמית אולי נוצצת, אבל גם בהיי-טק לא גומרים את החודש

לכאורה, עובדי ההיי-טק בישראל יכולים להסתכל באמפתיה על המחאה החברתית המתחוללת מחוץ לביתם ולהמשיך כרגיל בחייהם הנוחים. תעשיית ההיי-טק מתברכת ברמת פריון גבוהה, והשכר - בהתאם. אך למרות התדמית הנוצצת, מסתבר שעובדים רבים בענף מתקשים לסגור את החודש. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), יותר מרבע ממשקי הבית שבהם עובד היי-טק אחד לפחות, מוציאים יותר ממה שהם מכניסים. המשמעות היא חיסכון שלילי, או במלים אחרות - אוברדרפט.

לפי נתוני הלמ"ס בעשור האחרון, השכר בהיי-טק היה כפול מן הממוצע במשק. יתרה מכך, לפי סקר הכנסות והוצאות של הלמ"ס ב-2007, משקי בית שבהם היה לפחות עובד אחד בענף ההיי-טק נהנו מהכנסות נטו של כ-16.6 אלף שקל בחודש בממוצע - גבוה ב-38% מההכנסה הממוצעת למשק בית ב-2007, שהיתה כ-12 אלף שקל בחודש.

נתונים אלה מציגים מציאות שאליה רבים מן המפגינים היו רוצים להשתייך, אך אינם מייצגים את כל עובדי משפחות ההיי-טק. בדו"ח שפירסמה הלמ"ס מוקדם יותר השנה בנוגע להתפתחות ענף ההיי-טק, חולקו העובדים לפי חמישוני הכנסה. המסקנה המפתיעה מחלוקה זו היא שאף כי מקובל לתפוש את ענף ההיי-טק כמקשה אנושית אחת המרוויחה משכורות גבוהות, במציאות, יותר מ-27% ממשקי הבית שבהם מועסק אחד או יותר עובדים בהיי-טק, חיים מעבר ליכולתם וגומרים את החודש במינוס. כלומר, גם הם כורעים תחת נטל הוצאות הדיור, החינוך, התחבורה, התקשורת והמזון.

ואולם, גם מצבן של המשפחות בחמישון הרביעי אינו מזהיר. קבוצה זו, המהווה יותר מ-28% ממשקי הבית שבהם מועסק אחד או יותר בהיי-טק, מצליחה לחסוך בקושי 500 שקל בכל חודש. המשמעות היא שיותר מ-50% ממשפחות ההיי-טק אינן מצליחות לחסוך סכומים משמעותיים ומסיימות את החודש קרוב מאוד לאיזון. משפחות אלה אומנם נהנות מהיוקרה ומרמת החיים שמעניק ההיי-טק, אך בקושי דואגות לעתידן הכלכלי.

אמנם הנתונים מתייחסים ל-2007, אך סביר להניח שהמצב רק החמיר מאז, שכן גם כוח הקנייה של עובדי ההיי-טק נשחק כתוצאה מעליית מחירי הדלק, הוצאות שכר הדירה והמשכנתא והקפיצה החדה במחירי המזון שהשפיעו על כל המעמד הבינוני. לכן, אין פלא שבין המפגינים הרבים בשדרות רוטשילד וברחבי המדינה ניתן למצוא לא מעט עובדי היי-טק מתוסכלים.

ענף ההיי-טק נתפש כצד שעליו מרוחה החמאה בפרוסת הלחם של המשק, ובעובדי הענף נקשרה תדמית של חיים טובים ורווחה כלכלית. עובדי התעשייה שמשתכרים מתחת לשכר הממוצע, אינם ששים לחשוף את מצבם כדי שלא להצטייר כחלשים. לצד קשיי היומיום נתקלים העובדים גם בפיתוי גדול להגר למדינות אירופה וצפון אמריקה, שם יוכלו להשתכר טוב יותר ולחיות ברווחה.

א', 25, שגר במושב בדרום, החל לעבוד לפני שנתיים, ללא תואר, כמתכנת בחברת ERP באיזור מגוריו. כמי שהיה אז בעל השכלה תיכונית בלבד, הועסק בשכר גלובלי של 6,500 שקל בחודש. הוא אמנם קיבל רכב בליסינג, אך היה חייב לשאת בעצמו בהוצאות הדלק. באותה תקופה גר אצל ההורים - מה שאיפשר לו לגמור את החודש. "השעות בעבודה היו די גמישות, כשיש פרויקטים ודד-ליינים עובדים כמה שצריך ולא סופרים שעות. אם צריך להרים שרת, אז גם עובדים כל הלילה כשצריך", הוא מספר. בשכר גלובלי של 6,500 שקל, שעות העבודה המרובות יצרו מצב שבו השתכר גם מתחת לשכר המינימום. אחת הסיבות המרכזיות לגובה שכרו - שנחשב לא אופייני למתכנת, גם ללא תואר - מציף גם את מצוקת אנשי ההיי-טק תושבי הפריפריה שמתקשים למצוא עבודה.

"את העבודה סיימתי כשסגרו את המשרד - החברה עברה למרכז עקב מחסור בכוח אדם באזור", הוא מספר. "בנוסף, נקראתי למילואים בתקופת מבצע 'עופרת יצוקה', וזה החמיר את הבעיה. פשוט אין כמעט עבודה להיי-טקיסטים בדרום".

בעזרת ההורים ועם המעט שהצליח בכל זאת לחסוך מהשנה שבה עבד, עבר א' לקנדה וכעת הוא לומד שם לתואר ראשון במדעי המחשב עם התמחות ברשתות. "בעבודה לא מקצועית בקמפוס, סטודנט מרוויח 9.5 דולר לשעה. החל בספטמבר אקבל 10 דולר לשעה - מדובר בכמעט 35 שקל לשעה לעבודה, כמו שכר של היי-טקיסט בישראל", הוא מספר. גם כיום נעזר א' בהורים, אך הוא רואה אופק כלכלי לאחר סיום לימודיו: "השכר בקנדה למתכנת או איש סיסטם נע בין 150 ל- 233אלף שקל בשנה, או 19,000-12,500 שקל בחודש".

א' נמצא כעת בישראל לחופשת מולדת, ומנצל אותה כדי להשתתף במחאת האוהלים. "ישנתי לילה במאהל ואני מנסה להגיע לכמה שיותר עצרות והפגנות", הוא מספר. "ההורים תומכים, וגם החברים. קיבלתי גם קולות תמיכה מהחברים בקנדה".

ביחס לתפישה המקובלת של החיים בהיי-טק, דעתו נחרצת. "שכר גבוה בישראל? הצחקתם אותי. השכר אולי גבוה מספרית, אבל השעות מטורפות ולא צפויות, והאמת, קשה למצוא בהיי-טק כאן עבודה אחרי גיל 40. נוצר מצב שכל מי שעובד יודע שהוא על זמן שאול ושבגיל 40 או שהוא עובר להנהלה או שהוא חייב להמציא את עצמו מחדש. בנוסף יש פחד לדבר, במיוחד בכל מה שנוגע לאיגוד מקצועי לעובדי היי-טק. בתור ישראלי שכרגע מתגורר בחו"ל אבל רוצה לחזור, אני רואה את המאבק הזה כמלחמה על הבית. אם מדברים על בריחת המוחות, אז אני דוגמה חיה".

פ', 27, מנהל רשת בחברת תקשורת מוכרת בתל אביב, הוא עובד מיקור חוץ. זה כשנה הוא מועסק בשכר גלובלי של 7,500 שקל בחודש. הוא מקבל רכב בליסינג וגר בקיבוץ קרוב לתל אביב. במקביל לעבודה הוא לומד לתואר ראשון ונעזר בסבתו במימון הלימודים. לדבריו, הוא בקושי גומר את החודש.

"יש רמות שכר שונות בתפקידים מקבילים", הוא מסביר. "בדרך כלל עם הוותק השכר צומח לכיוון של 10,000 שקל ומעלה בחודש, אבל לא עובר את זה בהרבה. בגדול זה תלוי מאוד בכושר המיקוח של כל אחד. המטרה של החברה היא לקבל עובד בשכר כמה שיותר נמוך, מכיוון שאנחנו עובדי מיקור חוץ והחברה גובה סכום שעתי קבוע בלי תלות בשכר שלנו - ככל שהשכר שלנו נמוך יותר, החברה מרוויחה מכך יותר".

בין חבריו לעבודה פ' הוא היחיד שיצא להשתתף במחאת האוהלים. "הרוב מאחלים שהמאבק יצליח, אבל לא יבואו להפגין תמיכה גלויה". לדבריו, לתדמית הזוהרת שנלווית לענף ההיי-טק אין אחיזה רבה במציאות.

"המשכורות בהיי-טק עדיין גבוהות יחסית לשאר השוק, אבל הן בהחלט לא מה שהיה פעם", הוא מודה. "רוב המשכורות בענף הן גלובליות. בהתחלה זה נראה נחמד מאוד, אבל אז מגלים את שעות העבודה. מגיעים לעבודה ב-9 בבוקר, אם חוזרים הביתה לפני 8 בערב זה טוב, יש ימים שמגיעים גם ב-1 בלילה. יוצא שבמקום יום עבודה רגיל של 9 שעות, מגיעים בקלות לימים של 11 שעות".

"אצל מפתחים המצב לא בהכרח טוב יותר", הוא מציין. "מפתחים טובים עדיין מרוויחים מעולה, אבל גם הם עושים שעות מטורפות. למעשה, נוצרת ציפיה במקום העבודה שכולם יעשו שעות נוספות, כי 'זה מה שמקובל בחברה'. בסוף, כשמשווים את התנאים של איש היי-טק בישראל, בין אם בתחום הסיסטם ובין אם בפיתוח, לאיש היי-טק בחו"ל, מגלים שהמשכורות בישראל לא מתקרבות למשכורות שיש בחו"ל", הוא טוען.

"גם התנאים שמסביב - שעות העבודה, בונוסים, צ'ופרים וסביבת העבודה - הרבה פחות טובים בישראל. חברים שנמצאים בסביבתנו והם כבר עם ותק משמעותי בחברות שלהם, לא רואים דרך סבירה להגיע לביטחון כלכלי אמיתי".

מיהם אותם עובדי היי-טק שמרוויחים פחות מהממוצע ולא מצליחים לסגור את החודש? בעיקר בודקי תוכנה (QA), מתכנתים זוטרים ועובדים בתחום תשתיות המחשב, ובראשם טכנאי PC ועובדי תמיכה (Help Desk).

לפי נתוני סקר השכר של חברת ההשמה להיי-טק דיאלוג ממארס 2011, שכרו של עובד QA בראשית דרכו מתחיל מ-6,000 שקל ברוטו בחודש. במקרים מסוימים, גם לאחר שצבר כמה שנות ניסיון, יהנה העובד משכר של 8,000 שקל - שכר נמוך מהממוצע במשק. שכרם של עובדי תמיכה טכנית, תחום שבו נפוץ מאוד השימוש בחברות מיקור החוץ בשנים הראשונות, ינוע בין 5,000 ל-8,000 שקל. ותק של שלוש-חמש שנים יאפשר להם להגיע גם לשכר שגבוה מ-10,000 שקל בחודש.

תחומים נוספים שבהם מקובל שכר הנמוך מהממוצע במשק הם אלה שנלמדים גם במחלקות הגרפיקה והעיצוב באוניברסיטאות ומכללות, כמו פיתוח ב-HTML. בתחום זה השכר ההתחלתי הוא כ-6,000 שקל בחודש.

חיה בורנשטיין, מנכ"לית דיאלוג, מבקשת להדגיש כי קיימת שונות גדולה במקצועות השונים. לטענתה, "מקובל להסתכל בעין ביקורתית על פערי השכר בהיי-טק, אבל חשוב לזכור כי זהו עולם מאוד מקצועי, וטיב הלימודים, הניסיון ומשך הניסיון שרכשת, משמעותיים מאוד בקביעת שכרך. ההבדלים, על פי רוב, אינם אקראיים אלא הגיוניים".

ישנם כמה פרמטרים מרכזיים המשפיעים על רמות השכר בהיי-טק. המשתנים העיקריים שעליהם מצביעה בורנשטיין הם תואר רלוונטי למקצוע, למשל במקצועות הנדסת תוכנה, מדעי המחשב וחשמל ואלקטרוניקה. כך למשל, במקצוע כמו QA המאופיין בשכר נמוך, מהנדס QA ירוויח שכר גבוה יותר ממי שעובד במקצוע ללא תואר.

גם המקום שבו נרכש המקצוע משפיע על השכר, ומבחינת המעסיקים יש עדיפות לבוגרי הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית. ממוצע הציונים בתואר ישפיע גם הוא על השכר, ומי שסיים בממוצע הגבוה מ-85 יוכל לעמוד בדרישות הסף של רוב המשרות. בנוסף, יש השפעה גם לניסיון המקצועי ועד כמה הניסיון רלוונטי למשרה המבוקשת.

"מי שאין לו תואר בכלל, או שלמד במוסדות אחרים מאלה שהוזכרו, או מי שלמד במוסדות שהוזכרו והממוצע שלו נמוך מדרישות הסף, יתקשה למצוא עבודה, ולא פעם משמעות הדבר היא התפשרות משמעותית בדרישות השכר שלו", אומרת בורנשטיין. ואולם, כדאי להזכיר כי להבדיל ממקצועות אחרים שבהם האופק הכלכלי מוגבל, מי שיצברו ניסיון או ירכשו השכלה יוכלו לשפר את מצבם. "ראוי לציין שגם מצבם של עובדים אלה משתפר משמעותית בהמשך הקריירה - החסם העיקרי שלהם הוא היעדר ניסיון, ומרגע שהם צברו את הניסיון הזה, המשכורת שלהם משתפרת פלאים, וחלק נכבד מחברות ההיי-טק מפסיקות לייחס חשיבות לזהות המוסד או לממוצע התואר שבו הם למדו", מציינת בורנשטיין.

לצד עובדי ההיי-טק הקלאסיים, מתפתחת בתעשייה קבוצה גדולה של עובדי Near Shore, כלומר עובדים שמבצעים פעילות מחשוב מחוץ לארגון, המאופיינת בעלויות נמוכות מבחינת כוח אדם ותפעול. בקבוצה זו בולטות שתי קבוצות אוכלוסייה: נשים חרדיות וערבים. בורנשטיין מציינת כי קבוצות אלה מאופיינות בשכר נמוך במיוחד בהשוואה למקובל בהיי-טק. עם זאת, לדבריה, "מדובר באוכלוסייה שמגיעה מרקע שאינו היי-טקיסטי, ואלמלא הקורס שקיבלו, סביר להניח שלא היו מצליחים להיכנס לתחום בכלל.

לצד עובדי Near Shore, גם בתחומי ההטמעה של מערכות ארגוניות והדרכה טכנולוגית מקובלות משכורות שנמוכות מהשכר הממוצע בהיי-טק. התחרות העזה של חברות בתחום ה-IT על פרויקטים כאלה הביאו לרמות שכר נמוכות. כדי לאייש את המשרות האלה, לעתים בשכר מינימום שעתי, פונות החברות לבעלי תארים מתקדמים שפנו לקורסי הסבה של משרד התמ"ת ושל המכללות הטכנולוגיות הפרטיות. עובדים אלה, שאינם בעלי תואר רלוונטי במדעי המחשב והנדסה, מסתפקים בשכר הנמוך מתוך שאיפה לקבל תפקיד ראשון בהיי-טק.

נתון נוסף שמונע רווחה מעובדי IT הוא חוק קבלני כוח אדם, שאינו כולל מאז 2009 עובדי מחשוב. משמעות הדבר היא שבניגוד לעובדים בענפים אחרים, שאותם חייב המעסיק לקלוט לאחר תשעה חודשי עבודה, עובדי מחשוב יכולים להיות מועסקים גם חמש ושש שנים דרך חברת כוח אדם. ההשלכות הן פגיעה בצבירת זכויות והישארות בדרגת שכר נמוכה.

"מה שקורה בשוק לא הגיוני. זה נובע מתחרות חסרת פרופורציה", מסביר יואב ברוך, עד לאחרונה מנהל חטיבת היועצים בחברת One1, אחת מחברות המחשוב הגדולות במשק. בתחומי ההדרכה וההטמעה, מסביר ברוך, היקף העובדים המועסקים בשכר הנמוך מהממוצע במשק הוא כ-70%-80%. ככל שהפרויקטים גדולים יותר, התחרות קשה יותר והשכר השעתי של העובדים יורד בהתאם. בפרויקטים כמו להב"ה, פרויקט הדרכה כלל ארצי לצמצום הפער הדיגיטלי, השכר יורד עד למינימום.