דעה: מחאת האוהלים - ההזדמנות של נתניהו

ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, נכנס לדפי ההיסטוריה בין השאר בזכות הנאום המפורסם שלו "דם, יזע ודמעות". צ'רצ'יל לא הבטיח לעמו דבר פרט לקשיים, אובדן ומכאובים, אבל הבטיח גם כי אם יידעו לעמוד במכאובים - סופם שייצאו מנצחים. בכך הצליח צ'רציל לגייס את עמו למאבק הקשה באויב הנאצי, עד לניצחון.

גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נכנס להיסטוריה עם הבטחה דומה. נתניהו קנה את עולמו ב-2003, כאשר כיהן כשר אוצר במהלך המיתון הקשה של האינתיפאדה השנייה והוביל את המדינה למהלכים כלכליים כואבים, אך הכרחיים. לפחות שני מהלכים נקט אז נתניהו - הקיצוץ העמוק בקצבאות הביטוח הלאומי והסדר הפנסיה - צריכים להיחשב מהלכים שהצילו את עם ישראל.

הסדר הפנסיה הבטיח את איתנות מערכת הפנסיה של אזרחי ישראל. בכך מקדימה ישראל רבות ממדינות המערב, שכלל לא ברור כי ברבות הימים יהיה להן מהיכן לשלם פנסיה לאזרחיהן. הקיצוץ העמוק בקצבאות הביטוח הלאומי אמנם העמיק פערים, אבל גם הניע את התהליך הקריטי של יצירת לחץ כלכלי על החרדים להצטרף לשוק העבודה. בלי הצטרפות החרדים לשוק עבודה, אין למדינת ישראל תקומה.

שני המהלכים כאחד לא היו פופולריים. במידה רבה נתניהו משלם עליהם מחיר פוליטי וציבורי עד היום - גופים חברתיים רבים תוקפים אותו על כך ומציירים אותו כפוליטיקאי אכזר ומנוכר.

ואולם שני המהלכים גם הציפו את נתניהו, שעד אותו רגע נראה היה כמי שגמר את הקריירה הפוליטית שלו, כמנהיג שמסוגל להוביל מהלכים קשים. בדיוק מסוג המנהיגים שישראל זקוקה להם. בכך נסללה דרכו לראשות הממשלה.

הזדמנות חייו של נתניהו היתה במשבר של 2003, והוא ניצל אותה עד תום. בימים אלה מונחת בפניו הזדמנות חייו השנייה. משבר האוהלים יוצר ציפייה לעשייה לאומית בממדים אפיים, ציפייה לשינוי ממשי בסדר העדיפות הממשלתי. באורח חריג, מי שתובע את השינוי הוא המרכז הישראלי - השפוי, העובד, התורם.

המרכז הישראלי אמנם אינו מבין בכלכלה, ולא בדיוק ברור לו מה הוא מבקש, אבל תפקידו של ראש הממשלה להנהיג ולהוביל את המרכז הזה. זוהי ההזדמנות של נתניהו להוציא מהמגירה את כל תוכניות הפעולה הקשות, הכואבות, הלא פופולריות אך ההכרחיות. זו ההזדמנות של ראש הממשלה נתניהו להוכיח מנהיגות ולפעול לשינוי פניה של מדינת ישראל, כפי שנעשה ב-2003.

למה אנחנו מתכוונים? הנה רשימה חלקית של צעדים הכרחיים לשינוי פניה של מדינת ישראל:

* לבצע שינוי אמיתי בסדר העדיפויות בתקציב ולקצץ קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון - כדי לפנות מקורות להגדלת השירותים האזרחיים. זוהי ההזדמנות להכריח את מערכת הביטחון להתייעל ולתת כתף לחיזוק חוסנה החברתי של מדינת ישראל.

* לבצע שינוי סדר עדיפויות אמיתי בתקציב המדינה, כך שישראל תתחיל להתמודד עם הבעיה החרדית - לא משרתים בצבא, לא עובדים, לא משלמים מסים, צורכים קצבאות. הפסקת המימון של מערכת החינוך החרדית הבדלנית, כמו גם תביעה לחזור להסדר הבן-גוריוני של קביעת מכסות לתלמידי ישיבות הלומדים בישיבה לכל חייהם, היא הכרחית כדי לשנות את פניה של החברה הישראלית.

* לפעול נגד כוחם המוגזם של ועדי העובדים הגדולים במגזר הציבורי, ובאותה הזדמנות לפתוח את צוואר הבקבוק של המונופלים הממשלתיים הגדולים - נמלי הים, חברת החשמל, רשות שדות התעופה וכו'. המחאה של מעמד הביניים נובעת, בין השאר, מכך שהוא מתקשה להשתכר למחייתו - בשעה שעובדים חזקים במגזר הציבורי משתכרים עשרות אלפי שקלים בחודש על חשבונו. הגיע הזמן להפסיק את החגיגה הלא מוסרית הזו.

* להרים את המשימה הענקית, האפית, המסובכת של רפורמה בעבודת הממשלה. שינוי הסכמי השכר במגזר הציבורי הוא רק חלק קטן מהרפורמה הזו.

צעדים הכרחיים נוספים צריכים לכלול חיזוק כוחם של משרדי הממשלה, באמצעות הגברת הסמכות אבל גם האחריות שלהם; קביעת יעדים ומטרות למשרדי הממשלה, לרבות יעדי ביצוע - כדי לוודא שמשרדי הממשלה אכן משקיעים את הכסף הציבורי היכן שנדרש; תמרוץ וקידום עובדים, כדי למשוך כוח אדם איכותי לממשלה; קביעת מדדים לבחינת עלות הרגולציה הממשלתית - כדי שלא תהיה רגולציית יתר, והרגולציה תתמקד בנקודות החשובות ביותר; ולעשות כל מה שאפשר כדי להרים את קרנו של השירות הממשלתי, שהושם ללעג ולקלס בעשורים האחרונים.

* לבטל פטורים מיותרים ממס - שעד היום קואליציות אינטרסנטיות מנעו את את ביטולם. בראש ובראשונה ביטול הפטור ממס לקרנות השתלמות (2.4 מיליארד שקל). לאחריו ניתן וצריך לטפל בפטורים ממס שבח ומע"מ על פירות וירקות. כן, ביטול פטורים משמעו העלאת מסים - אבל מי שרוצה מדינת רווחה צריך לצדד במסים גבוהים - אך הגונים.

* כמובן, לפעול להגברת התחרותיות במשק באמצעות ועדת הריכוזיות, ובאמצעות ביזור כוחם של הגופים העסקיים הגדולים במשק. בלי תחרותיות מעמד הביניים לא יוכל להפחית את יוקר המחיה שעמו הוא מתמודד.

הגברת התחרותיות, עם זאת, צריכה להיות לאורך כל הקו - לרבות הגברת החשיפה של המשק לחו"ל ודרבון המשק להתייעל ולהגדיל את הפריון. אלה מהלכים שמחירם הוא בין היתר אובדן מקומות עבודה - לרבות מקומות העבודה של מעמד הביניים.

* לפעול לשינוי אמיתי בעולם המסים: להגדיל מחדש את המיסוי על חברות - בין השאר לבחון שוב את חוק עידוד השקעות הון ולהגדיל את ביטוח לאומי על מעסיקים, להעלות מיסוי על עשירים מאוד באמצעות מדרגות מס עליונות ובאמצעות העלאת המיסוי על ההון, ולהקטין במידת האפשר מסים עקיפים.

* והחשוב מכל - לעשות את כל אלה מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב. ראש ממשלה שמבטיח לעמו "דם, עמל, יזע ודמעות" לפני בוא הניצחון, צריך להישיר מבט לעמו ולומר לו את האמת: לא ניתן להגדיל את ההוצאה הממשלתית ללא רסן, משום שהתנהלות כזו משמעה לגמור כמו יוון. כל גידול בהוצאה הממשלתית חייב לבוא על חשבון הגדלת נטל המס על מעמד הביניים. זהו חלק מהמחיר שצריך להיות משולם עבור עריכת שינויים אמיתיים בתפקודה של ממשלת ישראל - וכן, בטווח הקצר והבינוני עומד להיות למעמד הביניים קשה יותר, לפני שיתחיל להיות להם קל יותר.

אז נכון, לא בטוח שמעמד הביניים יאהב את המסרים הקשים האלה. נכון גם שלהבדיל מ-2003, הקואליציה הממשלתית כיום אינה יציבה ונשענת על תמיכת הימין (עוד סקטור שדורש טיפול כלכלי - המתנחלים) והחרדים. מהלכים מסוג זה מסכנים את יציבות ממשלתו של נתניהו, וייתכן בהחלט שהוא ימצא את עצמו נגרר לבחירות בגינם.

הסיכון הפוליטי שמוטל כאן על נתניהו הוא עצום. עם זאת, עדיף להגיע לבחירות בתור ראש ממשלה-מנהיג, שמנסה להוביל את בני עמו לכיוונים היסטוריים חדשים.

למנהיגים, כפי שלמד נתניהו ב-2003, יש הרבה יותר סיכוי להיבחר פעם שנייה. נתניהו כבר היה ראש ממשלה בעברו, ובוודאי שאין לו עניין להירשם בדפי ההיסטוריה כראש ממשלה שסיים שתי קדנציות בינוניות.

זאת ההזדמנות שלו להוכיח שהוא קורץ מחומר של אלופים, אם הוא יעז, כמו אלופים, לבצע הרבה מהלכים קשים אך אמיתיים.